במהלך השנים האחרונות, היחס כלפי ההצטרפות לאיחוד האירופי במדינות המועמדות במערב הבלקן הלך והולך שלילי. במדינות כמו סרביה, הרצון להצטרף לאיחוד צנח ל-40% מ-57% ב-2014; בצפון מקדוניה – ל-68% מ-84% ב-2012.
בעוד שתסכול על הקצב האיטי של התהליך והאתגרים השונים לאורך הדרך עשויים להיות אחד המניעים העיקריים של מגמה זו, ישנו אחד נוסף, שהתעלם ממנו במידה רבה: חלקים מהחברה האזרחית במדינות אלו, שמזוהה במידה רבה כפרו-איחוד האירופי. , החלו לדגל מהן באמת עמדות נגד האיחוד האירופי.
אכן, חלה התאמה בלתי מוסברת של דעות בין תומכי הדמוקרטיה והערכים האירופיים לבין מתנגדיהם האידיאולוגיים – אלה התומכים בנטיות הסמכותיות של אלכסנדר ווצ'יץ' הסרבי, חרסטיאן מיקובסקי מצפון מקדוניה ואדי ראמה מאלבניה.
זה התרחש בהדרגה ובאמצעות קידום רעיונות נייטרליים לכאורה, כמו פרויקטים אזוריים של אינטגרציה דמוית האיחוד האירופי, הצורך ביציבות וכבוד לריבונות לאומית וביקורת על כוחות אנטי-דמוקרטיים בתוך האיחוד האירופי.
במהלך העשור האחרון נפוצו רעיונות שונים לגבי איך לגשת לאינטגרציה אזורית בקרב גורמי החברה האזרחית במערב הבלקן. אמנם אין שום דבר רע בהצעת יוזמות מסוג זה ותומכות בהן, אך חלקן נדחקו בראש סדר העדיפויות על פני ההצטרפות לאיחוד האירופי. היו שטענו שקודם כל צריך להתקיים אינטגרציה אזורית כדי "להכין" מועמדים לחברות במערב הבלקן להצטרף לאיחוד.
הבעיה עם הטיעון הזה היא שהאינטגרציה האזורית הופכת להצדקה לעיכוב בלתי מוגבל של פעולה רצינית בהצטרפות לאיחוד האירופי. דוגמה לכך היא יוזמת "הבלקן הפתוח" שהושקה ב-2019 ובגידלו של ווצ'יץ' ורמה. מטרתה המוצהרת הייתה שילוב כלכלי של סרביה, אלבניה וצפון מקדוניה, באמצעות הגברת הסחר, ניידות האזרחים, שיפור הגישה לשוקי העבודה ועוד.
למרות המטרות הנכבדות של "בלקן פתוח" והצהרות מעוררות השראה של המנהיגים המעורבים, התקדמות קטנה הושגה ביישומו. בעוד שכמה שחקנים בחברה האזרחית מתחו ביקורת על היוזמה, אחרים המשיכו לדחוף את מנטרה של האינטגרציה האזורית, מבלי לראות את הסכנה שהיא מהווה לעיכוב בלתי מוגבל של הצטרפות לאיחוד האירופי ולקידום אירו-סקפטיזם בקרב האוכלוסייה הכללית.
רעיון נוסף שהתגנב לחברה האזרחית במערב הבלקן הוא שההצטרפות לאיחוד האירופי הביאה לפילוגים פנימיים וחוסר יציבות ופגעה בריבונות הלאומית של מדינות מועמדות. רעיון זה זכה לפופולריות רבה במיוחד בצפון מקדוניה, שם נתפסה מסגרת המשא ומתן להצטרפות כפוגעת באינטרס הלאומי בשל תנאים מיוחדים שהציבה בולגריה, לגבי המיעוט הבולגרי במדינה.
זה הוביל כמה תומכים ציבוריים בחברות באיחוד האירופי לקרוא "להשהות" את תהליך ההצטרפות עד שהלכידות הלאומית והיציבות יוחזרו. בדומה לאינטגרציה אזורית, קידום הרעיון שמדינות מועמדות צריכות "לתקן את עצמן" מרמז קודם כל שהצטרפות לאיחוד האירופי תידחה ללא הגבלת זמן וייתכן שלא תפעל כלל.
לבסוף, הייתה הקביעה שההצטרפות לאיחוד האירופי מונעת או מעצימה כוחות אנטי-דמוקרטיים. זה עשוי להיראות מבלבל לחלק, אז הרשו לי להמחיש. באירוע שנערך ב-2023 בסקופיה בו השתתפתי, הציג חוקר צוות חשיבה מחקר שהדגיש שאוטוקרטים כמו ויקטור אורבן ההונגרי רוצים שמדינות מערב הבלקן יצטרפו לאיחוד האירופי. ההשלכה מהמצגת הזו הייתה שמכיוון שהבוגין אורבן רוצה אותנו להיכנס – ללא קשר לעובדה שמישהו כמו אולף שולץ הגרמני רוצה גם אותנו – עלינו להיזהר מלרדוף אחר החברות באיחוד האירופי.
אחרים טענו במאמרים ובכנסים שבהם השתתפתי שהיבטים של תהליך הרחבת האיחוד האירופי עצמו מעודדים נטיות אוטוקרטיות ואנטי-דמוקרטיות. המשמעות היא שיש לדחות את ההצטרפות ללא הגבלת זמן כביכול בשם הדמוקרטיה: "לא לתגמל אוטוקרטים כמו ווצ'יץ'".
הייתה גם ביקורת קולנית על האיחוד האירופי: שהוא "לא דמוקרטי" ו"חסר עקרונות" ביחס שלו למועמדים. מחקר ניטור התקשורת האחרון שלי על אזור מערב הבלקן מראה שהשיח הזה עולה בקנה אחד כמעט בצורה מושלמת עם הנרטיבים הפרו-קרמלין בשאלת הרחבת האיחוד האירופי באזור.
אירו-סקפטיות זו המתגנבת לחברה האזרחית במערב הבלקן עשויה להיות עטופה ברטוריקה "פרו-דמוקרטית", אבל היא בעצם זהה לזו שבה דוגלים מנהיגים בעלי נטיות אוטוקרטיות בסרביה, צפון מקדוניה ואלבניה.
האיחוד האירופי אינו ארגון מושלם ויש חששות לגיטימיים וסיבות לביקורת על הרקורד שלו. עם זאת, על ידי תמיכה ברטוריקה אירו-סקפטית, קריאה ל"הפסקה" במאמצי ההצטרפות והפצת חוסר אמון בציבור הרחב כלפי האיחוד האירופי, אנשי האיחוד האירופי המוצהרים מסייעים לכוחות שהיו רוצים לראות את הרחבת מערב הבלקן מחבלת.
עלינו להיות מציאותיים לגבי הסביבה הגיאופוליטית הנוכחית. רעיון הריבונות המוחלטת – המוציא מכלל התאמה גיאופוליטית עם המעצמות האזוריות הגדולות – הוא חד קרן פוליטי. רעיון חוסר המערך קרס עם פירוק יוגוסלביה, ותחייתה בנסיבות הנוכחיות אינה סבירה.
מדינות כמו צפון מקדוניה, מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה, סרביה ואלבניה עומדות בפני בחירה גיאופוליטית. לאיחוד האירופי אולי יש את הבעיות שלו, אבל עם המבנים והארגון שלו, הוא מציע יציבות גיאופוליטית – דבר שהיישור עם רוסיה וסין לא עושה. זה נעשה ברור עוד יותר לאחר הפלישה הרוסית בקנה מידה מלא לאוקראינה.
הירידה בנתיב האירו-סקפטי בזמן הזה היא מסוכנת. יציאה מתהליך ההצטרפות תהווה תקדים שיערער את האיזון הגיאופוליטי האזורי והיבשתי. לא פלא שטורקיה היא עדיין לפחות רשמית מדינה מועמדת לאיחוד האירופי. טוב יעשו שחקני החברה האזרחית אם ישקלו את הסכנות בהפצת "חלופות" להצטרפות לאיחוד האירופי וערעור אמונת הציבור שזו הדרך הנכונה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
