ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, הודיע אתמול (שני) על התפטרותו, לאחר שלא נותרה לו ברירה שעה שחברי פרלמנט משלושת המחוזות המרכזיים במפלגתו הגיעו לקונצנזוס נגד המשך כהונתו – כך חושף בראיון מיוחד אנדרו פרז (Andrew Perez, מנהל Perez Strategies) ואסטרטג ליברלי, קנדי המומחה בפוליטיקה קנדית, אשר למרות שאינו יהודי, נמצא בקשר חי וקשוב עם הקהילה היהודית-הקנדית. חידוש גדול יותר הוא שלמרות שאינו יהודי, הוא תומך נלהב בישראל, ואף ביקר בה לפני מספר חודשים.
קיצור תולדות יחסי היהודים והמפלגה הליברלית הקנדית-חברות קרובה שנגוזה
המפלגה הליברלית מאבדת במהירות את תמיכת הקהילה היהודית מאז ה-7 באוקטובר, כשהחיץ בין הצדדים החל להיווצר עוד קודם לכן. "מקובל היה שהרבה יהודים תמכו לאורך שנים במפלגה הליברלית, אלא שבזמן האחרון – יהודים אלה עוברים בקצב רב ובכמות גדולה לתמוך במפלגה השמרנית", מסביר פרז. "הקהילה היהודית חשה שטרודו לא הגיב מספיק חזק, או הגיב מאוחר מדי, להפגנות האנטישמיות הפרועות שהתקיימו ברחבי קנדה. יתירה מזאת, אף כשהחליט להגיב, תגובותיו נתפסו בעיני היהודים הקנדיים כדיבורים ללא מעשים בפועל".
פרז מסביר כי גם אמירתו של טרודו שיכבד את החלטת בית-הדין בהאג' לעצור את נתניהו, הרגיזה את הקהילה היהודית שמצאה את עצמה שוב סופגת סטירה לפנים מהמפלגה הליברלית ומהעומד בראשה. "טרודו יצא קירח מכאן ומכאן – הוא איבד את תמיכת הציבור הערבי-קנדי משלדעתם לא פעל מספיק להפסקת המלחמה בעזה, וגם היהודים חשו נבגדים ומופקרים עקב כך שטרודו לא טיפל בתחושת חוסר הביטחון האישי שלהם, כשהצהרותיו נגד ישראל רק הוסיפו לתחושות אלה של היהודים בקנדה ".
חשוב להבין, מסביר פרז, כי השינויים הדמוגרפיים בקנדה השפיעו על התנהלות המפלגה הליברלית ,: "לפני 40-30 שנה, לא האוכלוסיה הערבית בקנדה לא הייתה גדולה, בעוד שאמנם היהודים לא היו רבים, אך הייתה להם השפעה רבה ודומיננטית בפוליטיקה הקנדית. כיום, יש כשני מיליון קנדים ממוצא ערבי לעומת כ-400 אלף יהודים. המפלגה הליברלית, שהיא מפלגת מרכז-שמאל ולא שמאל קיצוני, מנסה להיות 'בסדר עם כולם', אך בפועל, לאור הכמות הגדולה יותר של קנדים-ערבים על פני קנדים-יהודים, היא נוטה להעדיף לספק את הרוב הערבי, גם אם זה על חשבון היהודים".
קיצור תולדות המפלגה הליברלית בימי טרודו
המפלגה הליברלית של קנדה, שנחשבה היסטורית ל"מפלגה הטבעית" של המדינה (לאור היותה המפלגה שהייתה מפלגת השלטון ברוב ניכר משנותיה של קנדה), ולאחת המפלגות המצליחות בעולם המערבי, עמדה על סף קריסה ב-2013. עם רק 35 מושבים בפרלמנט והיותה המפלגה השלישית בגודלה, רבים העריכו כי ימיה ספורים.
אז הגיע "היורש המלכותי" של צ'ארלס-אמיל טרודו, שכיהן 16 שנה כראש ממשלת קנדה והפך לימים לסמל רב ערך, טרודו הבן, טרודו שלנו, וחולל מהפך: תוך שנתיים מבחירתו לראשות המפלגה ב-2013, הוא הגדיל את כוחה ל-184 מושבים בבחירות לפרלמנט בשנת 2015. ואולם, פרז מדגיש כי המפלגה שינתה את פניה במועד ניצחון זה, ובמקום להיות מפלגה ששורש כוחה הוא מעצם המפלגה, כעת המפלגה הפכה למפלגה שכל מהותה הוא סביב דמות אחת ויחידה –טרודו, שהביא רוח חדשה ואופטימית לתושבי קנדה.
הניצחון הגדול של טרודו ב-2015 התאפשר על רקע פילוג וכעס בציבור הקנדי על הממשל דאז. טרודו הציע אופטימיות ושינוי, וחמש שנותיו הראשונות כראש ממשלה (2015-2019) היו מוצלחות, כולל התמודדות יחסית טובה עם משבר הקורונה. אולם לאחר המגפה החלה ההידרדרות: הממשלה התקשתה להתמודד עם משברים כלכליים גלובליים כמו אינפלציה ומשבר דיור, ותקשרה באופן כושל עם הציבור.
האזרחים, שכבר היו מתוסכלים מהסגרים החברתיים שנכפו עליהם בקורונה, יצאו מביתם ונתקלו במחירי מזון מאמירים, חוסר נגישות לדיור, עלייה בתופעת חסרי הבית ומכורי הסמים, ומס פליטות פחמן יקר שעורר סערה ציבורית ששנים נשמעת בקנדה מדי שני וחמישי.
רק בקיץ 2022 החלה המפלגה הליברלית לנסות להתמודד עם הקשיים באמצעות שינויים בקבינט ובדרכי התקשורת עם הציבור, אך ללא הצלחה ובאיחור רב מדי. ביוני 2023, המפלגה איבדה את שליטתה במעוזיה המסורתיים – טורונטו ומונטריאול – לטובת השמרנים, ולצד רמזור אזהרה זה, גם בסקרים השונים אחוזי התמיכה במפלגה הליברלית החלו לרדת.
המכה המשמעותית לטרודו הגיעה ב-16 בדצמבר, כשכריסטיה פרילנד, שרת האוצר לשעבר, פרסמה מכתב חוסר אמון בטרודו לאחר שפיטר אותה קודם לכן בשיחת זום. פרילנד, שהייתה החיילת הנאמנה והוותיקה ביותר בשורות כוחותיו ושירתה תחתיו בתפקידים בכירים כשרת החוץ, שרת הסחר הבינלאומי וסגנית ראש הממשלה – ואף ניהלה את המשא ומתן מול ממשל טראמפ בנושא גבול מקסיקו-ארה"ב-קנדה – הודיעה במכתבה כי אבד אמונה ובטחונה ביכולתיו של טרודו כראש ממשלה וכמנהיג המפלגה.
בהמשך החודש, במהלך חופשת חג המולד, נערכו פגישות בחדרי-חדרים של חברי הפרלמנט הליברלים ממחוזות אונטריו, קוויבק וקנדה האטלנטית (הכוללת את ארבעת המחוזות: ניו ברנזוויק, נובה סקוטיה, אי הנסיך אדוארד, וניופאונדלנד ולברדור), בהן הגיעו לקונצנזוס שכקבוצה הם דורשים מטרודו לפרוש.
החלטה זו, שהועברה למשרדו של טרודו ופורסמה בערוצי התקשורת הקנדיים, הוחמרה עוד יותר כשפורסם בשבוע האחרון סקר דעת קהל מסוף דצמבר, שהראה שפל היסטורי של 16% תמיכה במפלגה הליברלית – הנמוך ביותר בתולדותיה ונמוך משמעותית מהשפל הקודם של 19% שנרשם ב-2011 – בעוד המפלגה השמרנית זינקה ל-45%.
שילוב האירועים הללו היה הדבר האחרון שסתם את הגולל על חייו הפוליטיים של טרודו, וסימן לו שהגיעה השעה לשים את המפתחות וללכת. המסר היה כה ברור, וספינת ממשלת טרודו כבר נטרפה סופית, כך שראש הממשלה הקנדי הודיע על כוונתו להתפטר עם שחר היום הראשון לשיבת הפרלמנט מחופשת החגים, ללא כל עיכוב.
עתיד המפלגה הליברלית
לפי פרז, השעיית הפרלמנט עד ה-24 במרץ היא צעד חסר תקדים בהיסטוריה הקנדית, המגיע בעיתוי קריטי במיוחד. "לא מדובר רק במשבר מנהיגות בממשלה ובמפלגה, אלא בוואקום הנהגתי בשעה הרת גורל למדינה", הוא מסביר. הדאגה העיקרית נובעת מכוונתו המוצהרת של טראמפ, שייכנס לתפקידו ב-20 בינואר, להטיל מכסים בשיעור 25% על כל הסחורות המיובאות מקנדה.
"זהו איום שעלול להציב את קנדה בפני הסכנה הכלכלית החמורה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, ואף לפגוע באוטונומיה שלה", מזהיר פרז. בתקופת הביניים הזו, טרודו יישאר בתפקידו כראש ממשלה זמני עד לבחירת מחליפו, וקשה להאמין שיוכל לנהל מו"מ מוצלח מול טראמפ שעה שאין לו מנדט יציב מהציבור, ושכידוע מציוציו של טראמפ – טרודו רחוק מלהיות בבת עינו.
ההשעיה הזמנית של הפרלמנט, מסביר פרז, משרתת שתי מטרות עיקריות: למנוע מהאופוזיציה לקדם הצבעת אי-אמון שתוביל לבחירות מיידיות בעת שהמפלגה הליברלית בשפל, ולאפשר למפלגה להתמקד בבחירת מנהיג חדש ללא הפרעות. המנהיג שייבחר יהפוך אוטומטית לראש ממשלת קנדה ה-24, אך כהונתו עלולה להיות קצרת מועד: עם שובו של הפרלמנט במרץ, הוא יצטרך להתמודד עם הצבעת אי-אמון.
שלוש מפלגות האופוזיציה העיקריות – המפלגה השמרנית, מפלגת ה-Bloc Québécois והמפלגה הדמוקרטית החדשה – כבר הצהירו על כוונתן לתמוך בהצבעה (בעוד למפלגה הירוקה, עם שני מושבים בלבד, השפעה שולית).
המפלגה השמרנית, מדגיש פרז, דוחפת לקיום בחירות מיידיות בתקווה להתמודד מול טרודו עצמו, נוכח התרסקות התמיכה בו. אולם לדעתו, "עריכת בחירות בתקופה זו, כשטראמפ נכנס לתפקידו ומאיים במכסי סחר כבדים על קנדה, תהיה מעשה חסר אחריות". במידה שהצבעת אי-האמון תעבור בסופו של דבר, צפויות להתקיים בחירות כלליות באפריל.
באשר לעתיד, פרז מביע חשש מיוחד לגבי תהליך בחירת המנהיג החדש למפלגה הליברלית: "מאחר שהחברות במפלגה היא חינמית ואינה דורשת אפילו אזרחות קנדית, אלא רק להיות מעל לגיל 14, קיים חשש שרבים, ובפרט מהקהילה הערבית, יצטרפו למפלגה במטרה להשפיע על עמדות המועמדים בנושא המלחמה בעזה. הדבר עלול להוביל לכך שהמועמדים, בניסיונם לזכות בתמיכת המצטרפים החדשים, יאמצו קו אנטי-ישראלי, מה שירחיק עוד יותר את יהודי קנדה מהמפלגה", מסביר פרז.
לגבי יחסי היהודים ומהפלגה הליברלית בקנדה, פרז מקווה כי בעידן שאחרי טרודו תצליח המפלגה הליברלית לשקם את יחסיה עם הקהילה היהודית ועם קבוצות נוספות שאיבדו בה אמון, כמו אנשי עסקים וצעירים. "זה לא ייפתר במהלך שלושת החודשים הקרובים. אפשר רק להתחיל לקחת צעדים ראשוניים בכיוון הזה", הוא מדגיש.
