העיתון הסעודי "אל-ריאד" ציין כי פרקי העימות הישיר בין ישראל לאיראן שהחלו ביום שישי האחרון, והשלבים הבאים שלו – אם יתארכו – עלולים לחשוף משוואות חדשות במזרח התיכון. לדבריו, מדובר במלחמה שציפו לה זמן רב ונמנעו ממנה במשך עשורים, אך כעת מתברר כי אינה עוד הסלמה חולפת, אלא תחילתו של סכסוך שעשוי להימשך זמן רב – אלא אם אחד משני המשטרים יפיל את יריבו, או שהסדר האזורי והעולמי ישקול מחדש את חישוביו.
לפי העיתון, ישראל פעלה לפי תוכנית ארוכת טווח: תחילה חיזוק קשרים דיפלומטיים עם מדינות מפתח באזור, לאחר מכן צמצום כוחם של שליחי איראן בזירות כמו לבנון, תימן ועזה – ולבסוף מהלך של עימות ישיר עם טהרן, לאחר בחינה מדוקדקת של התנאים הבינלאומיים. כעת, כך נכתב, ניכרים פירות האסטרטגיה הישראלית בשטח.
"אל-ריאד" מדגיש כי במציאות הנוכחית – עם בייג'ין שמרוכזת בעימותי סחר מול וושינגטון, ומוסקבה שמנסה לגבש לעצמה הבנה מערבית טובה יותר לגבי אוקראינה – ישראל זוכה לגיבוי כמעט בלתי מוגבל מצד ארה"ב ומדינות אירופה. זה כולל סיוע צבאי, מודיעיני, כלכלי ופוליטי, לצד סנקציות חסרות תקדים שמוטלות על איראן.
איראן מבודדת
העיתון הדגיש כי "התמונה הבולטת ביותר כיום היא שאיראן לא הצליחה למצוא בעלי ברית בעלי השפעה באזור. זאת תוצאה של מדיניותה רבת השנים שהתמקדה בתמיכה בקבוצות בדלניות, שחלקן מסווגות כארגוני טרור בתימן, עיראק, סוריה ולבנון. למעשה, המרחב האווירי של מדינות ערב שהיו בנות ברית בעבר (כמו סוריה) ואף כאלו שעדיין יש להן קשרים (כמו עיראק) – הפכו לזירה פתוחה עבור חיל האוויר הישראלי במתקפה הנוכחית על איראן".
המאמר מציין גם את העדר התמיכה הציבורית הנרחבת באיראן ברחוב הערבי והאסלאמי, כפי שקרה בעבר במערכות אחרות. ברמה הרשמית והאליטיסטית הערבית, כך נטען, מדובר במאבק בין שני צדדים קיצוניים המאיימים על היציבות – מה שמקהה את הסימפתיה שהייתה נהוגה בעבר כלפי איראן דרך הזדהות עם הנרטיב הפלסטיני.
אם יימשך העימות, עלול להתרחש שינוי עמוק במאזן האזורי. התמשכות הלחימה, בשילוב שחיקה כלכלית ופגיעה ביכולות הצבאיות של איראן, עלולים ליצור לחץ פנימי שיוביל לתמורות פוליטיות בטהרן או להסגת המשטר האיראני לתוך גבולותיו.
לסיום, המאמר מזהיר מפני תחושת ביטחון-יתר שעלולה להתפתח בצד הישראלי, ומדגיש כי אף שבשלב זה ישראל נהנית מתמיכה רחבה, אין הכרה ערבית או מוסלמית בתקיפות נגד האוכלוסייה האיראנית. העם האיראני, כך נכתב, ראוי לחיים של שקט וביטחון – והמשבר הנוכחי עשוי להוות נקודת מפנה שתצמצם את ההתפשטות של הקיצוניות האידאולוגית – הן בטהרן והן בתל אביב.
