קרדיט תמונה: CC ND4
ניתוח קר ומחושב של מצבה האסטרטגי של ישראל יגיע למסקנה שמדינה זו מתמודדת עם עשור של לוחמה קשה בשבע חזיתות שונות, בעיקר נגד איראן וצבאות הפרוקסי שלה. צבאות ומיליציות האויב מתבצרות בגבולות ישראל, כאשר איראן מתחמשת באופן פעיל ומבקשת להקצין את הפלסטינים ביהודה ושומרון, וגם בירדן.
מלחמה בקנה מידה מלא עם חיזבאללה בלבנון, שנמצאת במרחק של יומיים או שנתיים לכל היותר, תהיה אירוע מטלטל במיוחד, שיביא להרס בלתי נמנע בממדים חסרי תקדים לתשתיות האזרחיות בישראל (כמו גם בלבנון).
לא הצבא הישראלי וגם העורף לא מספיק מכוונים להתמודד עם המציאות העגומה הזו. לפיכך, על ממשלת ישראל לצאת במאמץ חירום לחיזוק משמעותי של צה"ל, ולגיוס הציבור להיערך למאבק ארוך טווח בתנאי מלחמה. זה מצריך ענישה של החלטות כלכליות ושינוי חשיבה בראשות מנהיגים בעלי חוצפה וחזון כאחד.
אני מאמין שהציבור הישראלי מבין אינסטינקטיבית את נקודת הפיתול הדרמטית שבה נמצאת המדינה ואת הקורבנות שעדיין יידרשו כדי להבטיח את עצם קיומה של המדינה – מעבר להקרבה העצומה בגברים ובחומרים שכבר נצברו במהלך שמונת החודשים האחרונים. .
ואני מאמין שהציבור הישראלי, צעיר ומבוגרים על פני כל הקווים המפלגתיים, משתוקק – זועק! – למנהיגות לאומית שתניע אותה להשתתף במאמץ מלחמתי לאומי מתגבר למרות חומרת העלויות הכרוכות בכך.
אני לא מדבר על היוזמות הרבות והמפוארות שהשיקו ארגוני החברה האזרחית בישראל בשנה האחרונה כדי לתמוך בחיילים ובני משפחותיהם, ולרפא ולנחם את קורבנות המלחמה. אני לא מדבר על ברביקיו לחיילים, נסיגות סוף שבוע לאלמנות מלחמה, או הלוואות לעסקים קטנים וחקלאים הרוסים. אני לא מדבר על הפעילים חסרי האנוכיות שהתגייסו כדי לתמוך בבני הערובה של ישראל או לתמוך ביעדי המלחמה של הממשלה נגד לחצים בינלאומיים.
כל הפעילויות הללו, מכל צדדי הקשת הפוליטית והחברתית, הן טובות וחשובות, אפילו הירואיות. והם בהחלט צריכים וימשיכו.
במקום זאת, אני מדבר על מהלכים קיצוניים להעביר את המדינה הזו לבסיס של ימי מלחמה, על מנת להתכונן בקפדנות לאתגרים הממשמשים ובאים והמכריעים שבפתח.
אני מדבר על הפעלת מועצת הכלכלה לשעת חירום העליונה של משרד הביטחון כדי להגביר ולחזק שירותים כמו בתי חולים, רשתות חשמל, רשתות מים וביוב, וייצור ואגירת מזון. לישראל חייבת להיות בהישג יד אספקה מספקת (שוב, מסיבית) של תרופות, מוצרי מזון ומרכיבי ליבה תעשייתיים כדי להחזיק מעמד הפסקה של שנה אחת ביבוא אוויר וים.
זקוקים גם להגדלת חירום אדירה: שירותי כיבוי והצלה. הרבה מעבר לשריפות היער והברשת הנרחבות בצפון ישראל שעורר חיזבאללה בחודשים האחרונים, ולהצתות פרא ברחבי יהודה ושומרון שבוצעו על ידי פושעים פלסטינים, ישראל חייבת להיות מוכנה לפיצוצים תעשייתיים בקנה מידה גדול ושריפות באתרי תשתית מרכזיים שנגרמו עקב דיוק- תקיפות טילים של חיזבאללה מונחות בפקודות גדולות.
ישראל זקוקה גם לכוח אדם מיומן כדי לפנות ולפנות כמויות אדירות של פסולת מתקופת המלחמה. לדברי מומחה האסונות ד"ר אפרים לאור (האורקל הישראלי הוותיק של היערכות חירום לרעידות אדמה ולתקיפה כימית, ביולוגית וגרעינית), זה עלול להסתכם ב-200 מיליון טון הריסות, שאולי זיהמו את עצמו, או שמאיימות לזהם בסיסים. אספקת מים ומפריעים לטיפול חיוני בביוב.
ואז יש את הצבא. צה"ל צריך לגדול לפחות בשלוש אוגדות. זה עוד 50,000 חיילים, עם טונות של ציוד צבאי. יש צורך בגידול עצום בהכשרת כוחות החזית, במיוחד תצורות שריון. חיל הים הישראלי זקוק ליותר מ-5 מיליארד דולר בספינות חדשות, צוללות, מערכות נשק וכוח אדם במהלך העשור הבא.
התעשיות הביטחוניות של ישראל צריכות לייצר 10,000 מל"טי מעקב ותקיפה, 200 תותחי ארטילריה מתנייעים מסוג Thundermaker, 100 נושאות משוריינים נמר ו-50 טנקי קרב ראשיים של מרכבה – בשנה. ישראל צריכה גם לייצר בעצמה פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ, וטילים מונחים מדויקים עבור חיל האוויר, במספרים מטורפים. (זה נכון במיוחד מכיוון שישראל עומדת בפני הגבלות גוברת על השימוש בנשק שסופק על ידי ארה"ב, ומכיוון שקיים מחסור עולמי בתחמושת כזו).
מדובר בהזמנה גבוהה מאוד, כמעט בלתי אפשרית, והיא תעלה מאות מיליוני שקלים. בסך הכל, ההערכה היא שישראל זקוקה לבנייה עצומה, פי שמונה מיכולת הייצור הנוכחית של התעשיות הביטחוניות הישראליות.
מלבד הקצאות התקציב לכל זה (והקיצוצים הנלווים לכך בתקציבים האזרחיים שיידרשו), תצטרך ממשלת ישראל לגייס את הציבור לייצור ואייש הפלטפורמות הנ"ל.
הגיע הזמן לפשוט על בתי הספר התיכוניים, הקמפוסים של האוניברסיטאות ובתי אזרחים ותיקים עבור כוח אדם; לדחוף את כל הציבור הישראלי, צעירים ומבוגרים מכל הגוונים והפסים, לשירות תעשייתי וחירום.
מפעלים חדשים וחטיבות חילוץ/תגובה חדשות צריכים להיות מאוישים על ידי כל גוף מסוגל. זה יצטרך בהכרח לכלול חלקים מהחברה הישראלית שנמצאים כיום בתת ייצוג בתעשייה ובצבא.
ועם מנהיגות פוליטית שיודעת להפחיד, לעורר השראה ולהוביל את הציבור הישראלי לתוך מבנה-העל החירום ובסיס המשבר הלאומי שאני מתאר, אני בטוח שהציבור יגיב בתקיפות. אני מרגיש שישראלים צמאים למנהיגות כזו. הם משתוקקים להיקרא למאמצים הרקוליאניים הדרושים.
יש שיגידו שמה שאני קורא לה מסתכם בהשבתה כמעט מוחלטת של החיים האזרחיים בישראל, של חינוך, תרבות ופנאי – ושזו תהיה טעות גדולה. זה יחזק את ההתקפות של אויבינו המבקשים להפוך את ישראל לבלתי ראויה למחייה.
זה יערער את הביטחון העצמי שלנו שלמרות התקפות האויב, ולצד מאמץ מלחמתי כואב, חיי היום-יום בישראל מתקדמים בקצב מהיר, בשמחה, בהנאות פשוטות (כמו חופשות), ובהישגים רבים בכל התחומים, ממדע ועד מוזיקה. .
אף על פי כן, הגיע הזמן לאיפוס לאומי, להתעוררות אוסרת המסדרת את הציבור לקראת השחיקה הקשה שלפנינו. הגיע הזמן לגייס את הכוחות – וזה אומר את כל הישראלים בכל המגזרים ובכל שלבי החיים – לתקופה של מאבק לאומי אינטנסיבי. על הקרבה שהיא מעבר לכל מה שידוע לישראלים עד היום.
האלוף במיל' גרשון הכהן, שהוא ההוגה הצבאי השורשי ביותר בישראל כיום, טוען כי הדלקת אתוס של מאבק לאומי בישראל כיום – ופעולה נחרצת על בסיס זה – היא חיונית ואפשרית כאחד.
הוא נזכר שדוד בן-גוריון עשה זאת לפני ובמהלך מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948. הדבר היה כרוך בהשלכת ניצולי שואה מהספינות מאירופה לקרב, גיוס בני נוער לחטיבות עבודה ואזרחים ותיקים למפעלים ולשדות, ואפילו קיצוב. של מוצרי מזון בסיסיים. זה כלל הכפפת כל היבטי הכלכלה למאמץ המלחמתי.
לאחר אסון מלחמת יום הכיפורים, אומר הכהן, גם ההנהגה הישראלית ידעה לבנות מחדש את הצבא במהירות, תוך שהיא צוברת כל משאב לשם כך – למרות חרם עולמי, חובות פטריות ודיכאון כלכלי, ומבלי להיכנע ליותר מדי בירוקרטיה משפטית ואחרת.
לפני שנתיים, ההנהגה בקייב זרקה גם את האוקראינים לגיוס מלחמה לאומי, תוך חצי שנה גייסה כוח לוחם גדול והצטיידה בטכנולוגיות הקרב החדשות ביותר כמו מל"טים.
במאי 1940, ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל חגר את תושבי הממלכה המאוחדת לדרך מפרכת קדימה. לפני שגייס כל בריטי לשירות מלחמה מסוג זה או אחר, הוא הזהיר כי "לפנינו נסיון מהסוג הקשה ביותר. לפנינו הרבה מאוד חודשים ארוכים של מאבק וסבל. אין לי מה להציע מלבד דם, עמל, דמעות וזיעה".
"אתה שואל, מה המדיניות שלנו? אני יכול לומר: זה לנהל מלחמה, בים, ביבשה ובאוויר, בכל הכוח ובכל הכוח שאלוהים יכול לתת לנו, לנהל מלחמה נגד עריצות מפלצתית, שמעולם לא התעלתה בקטלוג האפל והמקונן של פשע אנושי. זו המדיניות שלנו. אתם שואלים, מה המטרה שלנו? אני יכול לענות במילה אחת: זה ניצחון, ניצחון בכל מחיר, ניצחון למרות כל האימה. ניצחון, ככל שתהיה הדרך ארוכה וקשה. כי בלי ניצחון, אין הישרדות".
הישראלים כמהים היום למנהיגות כזו. גיוס החירום של החברה והכלכלה המתואר לעיל הוא בהחלט הכרחי, והישראלים בוודאי יעמדו במשימה.
{פורסם מחדש מאת המחבר אֲתַר}
