מאראווי, הפיליפינים – משרדה של Maisara Dandamun-Latiph יושב על גבעה המשקיפה על חורבותיה של מאראווי, העיר הדרומית של הפיליפינים שהייתה הָרוּס במהלך קרב של חמישה חודשים עם לוחמים קשוחים הקשורים לקבוצת דאעש (דאעש) ב-2017.
דנדאמון-לטיף מונה ליושב ראש מועצת הפיצויים של מאראווי בשנת 2023, לאחר שנים של הבטחות לבנות מחדש את העיר עלו בתוהו.
כעת, תושבי מאראווי סוף סוף מתחילים לקבל תשלומים, בתהליך פיצוי שגם חייב לנווט אמון מרופט ושביר.
"אנחנו רוצים שהאנשים יהיו איתנו", אמר דנדאמון-לטיף לאל-ג'זירה. "לאנשים מגיע לא פחות משירות טוב מאוד לאחר מה שקרה."
מאראווי נהרס לחלוטין לאחר ה קבוצות מאוטה ואבו סייף פתח במתקפה ב-2017, כשהיא נאחזת בעיר במהלך מצור של חמישה חודשים לפני שהצבא הפיליפיני כבש אותה מחדש.
מתוך יותר מ-1.1 מיליון אנשים שחיו שם פעם, רובם לא חזרו.
הממשל של הנשיא לשעבר רודריגו דוטרטה שחרר יותר מ-200 מיליון דולר במימון לבנייה מחדש מאראווי. אבל במקום בתים חדשים, הכסף הלך בעיקר לפרויקטים של תשתית ציבורית, כמו אצטדיון חדש על שפת האגם ומרכז כנסים, שעומדים כעת לבדם בין ההריסות.
"זה נורמלי ש(תושבים) לא יהיו כל כך אמונים על הממשלה, במיוחד עם מה שקרה", אמר דנדמן-לטיף.
מועצת הפיצויים של מאראווי הוקמה על ידי חוק הקונגרס בשנת 2022 כדי לטפל בתביעות של מוות שלא כדין ורכוש שניזוק או הרוס. בשנה שעברה, הנשיא פרדיננד מרקוס מינה את דנדמן-לטיף, עורך דין מכובד ומנהיג אזרחי, ליושב ראש שלה.
הדירקטוריון קיבל עד כה 14,495 תביעות ואישר 596, בסך כולל של כ-16.8 מיליון דולר בגין מבנים שנהרסו ומוות אזרחים. כ-87 אזרחים מתו במצור, עם אמנסטי אינטרנשיונל מאשים לוחמים המזוהים עם דאעש והצבא הפיליפיני של הפרות זכויות אדם.
כל התביעות מטופלות בקבוצות לפי סדר קבלתן, אמרה דנדמן-לטיף, שהדגישה את הצורך בהגינות הן בקביעת התגמול והן בגיוס עובדים למשרד.
"זה חייב להיות מבוסס על הכשרון", אמרה. "אחרת, המשרד הזה ייכשל."
תהליך מלא תקווה
משרדה של דנדאמון-לטיף מלא בתובעים בכל יום נתון, שרבים מהם היא מכירה בשמם. כשהיא הולכת לאורך המסדרון למשרדה, היא משוחחת עם אישה מבוגרת, ואז מסתובבת ומתכופפת לברך ילד.
"הנה, כולם מכירים את כולם," היא אמרה.
פייסה דימה-אמפאו, יליד מאראווי, בדיוק חזר לעיר ב-2017 לאחר שעבד בסעודיה במשך 36 שנים.
עם תחילת הלחימה, אמה לא התפנתה, מתוך אמונה – כפי שרבים עשו אז – שזה יימשך רק כמה ימים. אמה מעולם לא נמצאה, ובית המשפחה נהרס כליל.
לאחר המצור, משפחתה של דימה-אמפאו קיבלה כ-1,400 דולר מכוח משימה ממשלתי, יחד עם שקי אורז, עוף ומצרכים ש"הספיקו רק לחודש אחד למשפחה קטנה", אמרה.
דימה-אמפאו משווה את מצבה באופן שלילי לניצולי סכסוך בסוריה ובלבנון, שם היא אומרת שממשלות בנו מחדש דיור בתוך שנה או שנתיים. "אבל במראווי זה לא קרה", אמרה. "לא נתנו לנו כלום."
כעת, היא מרגישה מוצדקת במקצת מהליך הפיצוי, שלדבריה עבר חלק. היא קיבלה 6,100 דולר כפיצוי על מות אמה וממתינה לטיפול בתביעת האבידות של משפחתה.
מועצת הפיצויים אימצה גישה מונעת נתונים, משרטטת נכסים פגומים והרוסים על מפה תלת מימדית והתאמתם לתביעות.
זה גם מאפשר לתושבים להוכיח בעלות על רכוש באמצעים אחרים, כמו הזמנת עדים, אם המסמכים שלהם אבדו ב מָצוֹר.
"הם פשוט נשאו אותם, את משפחותיהם ואת הבגדים שלהם על הגב", אמרה דנדמן-לטיף. "אנחנו לא רוצים להעמיס עליהם יותר מדי."
"עיר מתה"
אבל גם כשהתושבים יתחילו לקבל פיצויים, התשלומים לא יבנו מחדש את העיר מאראווי, שנותרה ברובה הרוס.
המרכז המסחרי לשעבר של מאראווי עומד ריק. עשבים שוטים ופרחי בר השתלטו על מגרשים ריקים והתפתלו סביב קליפות הבניינים.
ליד המסגד הגדול ביותר בעיר, שנבנה מחדש במהירות לאחר המצור, משפחה אחת בנה מחדש את ביתה. שלושה רחובות משם, אדם מכר את הדודול, עוגת אורז דביקה, מעגלת רחוב.
אבל החנויות והמסעדות שהפכו פעם את מאראווי לפופולרית כתחנת מסחר ויעד קולינרי לא חזרו, מה שנותן לתושבים מעט תמריץ לחזור.
האצטדיון ומרכז הכנסים החדשים שנבנו עומדים על חוף אגם לנאו – התכשיטים של פרויקט הבנייה מחדש של ממשל דוטרטה. עם זאת, רק לעתים רחוקות נעשה בהם שימוש, והם הפכו למטרות עבור אלה שרצו שהכסף יעבור לדיור וליצירת מקומות עבודה.
"אתה חושב שזה בסדר העדיפויות של האנשים שאין להם פרנסה לשחק טניס או לרוץ או לרוץ או לעשות אתרים או לשחק כדורגל? מה שהם צריכים זה שתהיה להם פרנסה", אמר אקרם לאטיף, פרופסור באוניברסיטת מינדנאו סטייט.
"היו הרבה משאבים מבוזבזים", אמר. "כל מה שהם עשו זה להאריך את ייסוריהם של האנשים."
בדצמבר האחרון, א פיגוע הפצצה במהלך מיסה קתולית באוניברסיטת מינדנאו סטייט הייתה תזכורת ל איומים שנשארו באזור.
ארבעה בני אדם נהרגו ולפחות 50 נפצעו בפיגוע שנטען על ידי דאעש.
"זו לא שאלה אם זה יקרה. זו שאלה של מתי," אמר לטייף. "הם כמו ג'וקים."
ובכל זאת, תושבים רבים מאשימים את השלטונות במה שקרה למראווי ושואלים אם המצור היה צריך לקרות מלכתחילה.
"הם אמרו שפשוט נקריב את מאראווי ונפצה את האנשים אחר כך", אמר. "זו הייתה החלטה קשה".
לאטיף מקווה שמועצת הפיצויים תיתן לתושבים הקלות שאחרי זה מכבר, אך הוא ספקן אם מראווי ייבנה אי פעם מחדש.
"זו כבר עיר מתה," הוא אמר. "אני לא מצפה שהעיר תחזור למה שהייתה קודם."
