כמי ששייכת לדור שצפה בסדרה "ספינת האהבה", על שלל הרפתקאותיהם בלב ים של קפטן סטובינג, אייזיק הברמן וג'ולי מנהלת הקרוז, היכנשהו בירכתי המוח עגנה אצלי המחשבה שזה קונספט שצריך מתישהו לעלות על סיפונו, אבל שלא צריך למהר. והנה, 40 ומשהו שנים אחרי, שמחתי למצוא את עצמי למרגלות ה"אקווה", אוניה חדשה, חדישה וענקית שגדולה פי כמה וכמה מהאוניות שראינו אז בערוץ האחד ששידר כאן, והיא משתרעת לאורך 322 מטר וכוללת 20 סיפונים, מהם 16 נגישים לנוסעים. משהו שאי אפשר לצלם בשוט אחד בטלפון. תאמינו לי, ניסיתי.
ברוכים הבאים ל"נורוויג'ן אקווה"
(צילום: נורוויג'ן קרוז ליין)
לסיפון ה"אקוווה" (של ענקית הקרוזים נורוויג'ן), עלינו בשעת צהריים מהנמל בסאות'המפתון שבאנגליה, במסגרת הזמנה של מאות עיתונאים מרחבי העולם, שהתקבצו כדי לבדוק את הפינוקים והתענוגות שהיא מציעה. מסאות'המפתון, אגב, יצאה להפלגה הראשונה והאחרונה שלה האונייה המיתולוגית טיטאניק, אבל אנחנו ישראלים שאלופים בהדחקות, אז לא הנחנו לעובדה הזו לעצור בעדנו.
נכנסנו אל הבידוק הביטחוני לאורך השרוול הארוך שהוביל אל בטן ה"אקווה", עברנו את נקודת הצ'ק אין, ומצאנו את עצמנו באולם קבלת פנים מרהיב ומפואר שמזכיר אולם נשפים, כאשר מעלינו גרם מדרגות ענקי, מולנו מהבהב כהבטחה הקזינו הגדול שיחל לפעול רק כשנעמיק ללב ים, ובאוזניים מוזיקה חיה של הרכב שניגן במרפסת פתוחה על הסיפון של הבר העליון. עוד נגלה שזה רק אחד מבין ההרכבים הרבים והברים העוד יותר רבים שעוד נפגוש כאן בכל קומה וקומה, עם ברמנים חייכנים ונדיבים לפחות כמו אייזיק.
לאחר שקיבלנו את התג שלנו (שמעיד על אפשרות שימוש חופשי במתקנים, במגלשות, בברים ובחלק מהמסעדות שאינן בתשלום, וגם בחלקים הציבוריים של הספא המפואר והמפנק עד מאוד), עלינו באחת המעליות לקומה העשירית. כאן צעדנו במסדרון צר וארוך וכבר זיהינו מרחוק את המזוודה הוורודה שלנו, שהמתינה ליד פתח החדר.
אנחנו שהינו בחדרי התיירות (יש גם אזור של סוויטות מפוארות מאוד לבעלי כיסים עמוקים כמו האוקיינוס, עוד נשוטט שם ונתעד) שהיו נוחים בגודלם, והשוס כמובן הוא ויטרינה מרהיבה שממנה יציאה למרפסת חיצונית שיושבת מעל המים.
ריח המלח המרענן כבר מציף את הנחיריים כשאנחנו פורקים את הבגדים לארון, מגלים שהניאגרה בשירותים שואבת ברעש אימתני כמו במטוס. מחליפים לבגדי קרוז צבעוניים ושמחים, ממש כמו בפנטזיה ומכאן מתחילים להם שלושה ימים של ניתוק מוחלט מכל מה שהשארנו מאחור.
בעודנו עוגנים, הערב כבר ירד על המים שהעמיקו את צבעם ואנחנו התחלנו לחקור את הסביבה. ראשית עלינו לקומת הגג של האונייה, קומה 17, שם שוכנת גם אחת המסעדות המומלצות של האונייה, שהיא מסעדת הכל-כלול. המסעדה שוכנת ממש בסמוך לבריכות השחייה והרביצה (מים מחוממים כמובן), מתקני הג'קוזי החיצוניים הצופים אל נוף הים הבלתי נגמר ויש בה גם שתי מגלשות הענק המטורפות שיורדות מגג האונייה כלפי מטה והן השוס של הקרוז, זאת לצד אולם באולינג, מגרשי פיקנבול, מתחם מיני גולף חיצוני, ומתחם ענקי של משחקי VR שרק בו אפשר להעביר שעות ארוכות ועוד.
מגלשת-רכבת ההרים הייחודית
אנחנו, שהיינו כבר רעבים, נמשכנו אל האווירה הצוהלת לצד הבר החיצוני הארוך, שבו הברמניות והברמנים לא הפסיקו למקסס דרינקים, וכשבידנו ג'ין אנד טוניק שפתח את השער להרבה מאוד דרינקים שיוכנו כאן במקצועיות לאורך שלושת הימים הבאים, התיישבנו לאכול.
המגוון באונייה בכל מסעדות הכל כלול (יש כמה כאלה, בחלקן סעדנו) הוא נרחב, כמו גם שעות הפעילות, ההשקעה בהכנת המנות גבוהה, אבל כמו שמקובל בחוקי הז'אנר של הכל כלול, חלק מהמנות טעימות, וחלק פחות. בכל מצב, המגוון הגדול מבטיח שתמיד תמצאו מה לאכול בין אם זה אוכל מערבי או אסיאתי, מבושל או על הגריל, כולל מגוון גדול של קינוחים, אבל מבחר מצומצם של פירות (בעיניים ישראליות כמובן, ואולי זה היה קשור לעונת השנה).
סיימנו את הארוחה שלנו ושמנו פעמינו אל אולם המופעים המרשים מאוד של האונייה תוך שאנחנו אוספים על הדרך עוד כמה קוקטיילים מהברים שפגשנו בדרך, וכל זה כדי להגיע להופעה שהיינו מוכנים לראות בכל מקום ובכל זמן ולא רק בלב ים – מופע רב משתתפים כולל להקה חיה, רקדניות ורקדנים ברמת ברודווי, שביצעו את הרפרטואר של פרינס באולם מפואר ומרהיב עם תאורה מושקעת.
כשיצאנו נרגשים מהאולם, שאחרי ההופעות מתקיימות בו גם מסיבות ריקודים אל תוך הלילה, בדקנו מיד מה יהיו ההופעות בשני הערבים הבאים שעוד מצפים לנו. גילינו לשמחתנו שלמחרת צפויה הופעת קאברים של פליט ווד מק (רומרז, שהיתה מצוינת) ובהמשך הופעת קאברים של אדל.
מפזזים וטובי לב חזרנו לחדר, ושאלנו את עצמנו איך זה יכול להיות שעוד לא התחלנו להפליג שהרי אנחנו כבר כמעט באמצע הלילה (כן, מאבדים פה את השעון וטוב שכך, הפעילות התוססת ארוכה ובלתי נגמרת כמעט), ואז כשיצאנו למרפסת גילינו שאנחנו כבר עמוק בלב ים, אין יבשה באופק, אין אורות, רק אדוות קטנות של חלום. בקיצור, האונייה כל כך גדולה ומאסיבית, שלא מרגישים שום תזוזה.
צנחנו למיטה וקמנו, רעננים וקופצניים כדולפינים, הלכנו לבדוק את חדר הכושר של האוניה, שמצויד במכשירים מתקדמים ומוקף כולו בחלונות שמשקפים את הים. יופי של דרך להתחיל את היום. אחרי זה כמובן חייבים לאכול ארוחת בוקר, הפעם במסעדת ההאדסון הפנורמית שיש לה חלון ענקי שמקיף את כל הירכתיים של האוניה ובעצם מכל שולחן שיושבים בה רואים את האוקיינוס. אחרי שירות נפלא של הצוות שמתמסר לאורחים בכל שעה, יצאנו לסיפון במפלס העליון, והפעם המתין לנו יום שמש וכצפוי הבריכות היו מלאות במשתכשכים, כולל הג'קוזי.
לאחר שהתחרדנו לנו על הסיפון וספגנו בשלווה לא מעט ויטמין D אני יצאתי למשימה המחייבת של חקירת צפונות הספא, שהוא באמת אחד הנפלאים שיצא לי להיות בו. את הטיפול המקצועי לעילא ולעילא קיבלתי מידיה של מעסה צעירה ממוצא הונגרי, שסיפרה לי שהפעם הבאה שבה היא תדרוך על יבשה תהיה בחג המולד הקרוב, כאשר תחזור לבקר את משפחתה בארצה, שמקדימה אותנו בחוקי הדיקטטורה. לאחר שהשווינו בין מנהיגים גרועים לחלומות על ימים טובים, הלכתי (יותר נכון ריחפתי) לבדוק את הסוגים השונים של הסאונות – יבשה, רטובה, עם מלחים, עם ניחוחות של צמחים ופרחים, מקלחת קפואה, בריכת מים תרמיים ועוד – והשעות שחלפו לא הטרידו אותי, כי הים אותו ים והוא ממש לא נגמר. במתחם הספא גם מספרה ומכון יופי עם מיטב התכשירים והטיפולים, כולל פדיקור-מניקור כמובן.
ארוזה בחלוק ובתחושת הריחוף שלאחר העיסוי, הלכנו לאכול משהו קל (המסעדות כל הזמן פתוחות), ושתינו עוד ג'ין אנד טוניק, לקראת שנת אחר צהריים מחייבת, שכן בתומה חיכו לנו ההופעות, הדרינקים בברים ההומים מריקודים וצחוקים, המופע של רומרז ואחריו עוד מופעים חיים ושאר העינוגים שמאוד קל להתרגל אליהם כאן.
הפעם עשינו את הדרך למסעדת הכל-כלול אחרת, תוך כדי שאנחנו חולפים בשדרת חנויות היוקרה שעל האונייה, שמחזיקות מותגים נחשקים שרק בעלי כיסים עמוקים יכולים לקנות. ואפרופו כיסים עמוקים, עברנו גם במתחם הסוויטות היוקרתי של האוניה, שהוא חלום בתוך חלום. הסוויטות מעוצבות להפליא בעיצובים חמים של שוקולד, עץ, אוקר, זהב, ומרכיבות יחד מתחם יוקרה של דירות פאר מאובזרות ומעוצבות באופן שומט לסת, עם ריהוט שמזכיר בתי מלוכה, שטיחים עבים, וילונות כבדים, קירות עץ במראה מהודר, סלונים ומרפסות שמש רחבות ידיים אל הים.
במתחם מטבח ומסעדות שמשרתות רק את שוכניו, שמגיחים ממנו מן הסתם רק כדי להמר בקזינו, להתכנס בחדר היין המזמין או בחדר הוויסקי המעוצב והיפהפה לכוסית וויסקי מיושן היטב או לבקבוק יין איכותי, שעולים כאן בהתאם. כן, אם רוצים יינות מיושנים, משקאות כבדים ואפילו קפה ברמה גבוהה, צריך לשלם בנפרד. אבל כיוון שכולנו באותה הסירה, אנחנו מאוד נהנינו גם ממה שניתן לנו כחלק מהאירוח בלי צורך להוסיף תשלום, למשל מהמרטיני אספרסו ששתינו כאוות נפשנו בכל בר ובר באונייה, זאת כאשר לא התחשק לנו שוב ג'ין וטוניק. ומה עם חובבי העישון? הם יכולים להיכנס לחדר הסיגרים על האונייה ולעשן סיגר. ולגבי סיגריות – על האוניה אסור לעשן אבל יש אזור עישון על הסיפון העליון, ואפשר להידחק בתוכו).
(סיור מקיף בכל האוניה)
בחלק גדול מהמסעדות והברים יש אזורי ישיבה חיצוניים שמאפשרים לסעוד ממש בלב ים תוך כדי הפלגה, לצד הברים יש מתחמים חיצוניים ובהם אזורי ישיבה ומזרני רביצה ענקיים וסביבם בריכות שכשוך קטנות, דקים חיצוניים לשיזוף שמוקפים בבריכות טבילה, וכן מסלול הליכה בעלי ריצפה שקופה שדרכה רואים את הים, לא לבעלי פחד גבהים. ולא, לא צריך לזכור את דרכי הניווט בין כל אלה, וגם לא את שעות ההזמנה למסעדה או לספא. ליד כל מעלית בכל אחת מהקומות יש לוחות אלקטרוניים מתעדכנים שמאפשרים לבדוק בכל רגע היכן אתה נמצא, היכן האטקרציות הסמוכות וגם מה ההזמנות שרשמת על שמך.
השקט הוא מצרך נעלה כאן, אבל מי שיגיעו לשיט דווקא עם ילדים או נכדים, ימצאו עבורם הרבה אזורי בילוי וכיף, כולל מועדוני ילדים ונוער, כאמור מגלשות ומתחמים של משחקים אלקטרוניים ומגרשי משחקים שיספקו שעות של תעסוקה בזמן שהמבוגרים בשלהם (תלוי כמובן בגיל הצאצאים).
בשעת ערב המתינה לנו, כפי שאתם בטח זוכרים, הופעת הקאברים מהאלבום רומרז של הפליט ווד מק, שבלי להגזים, הייתה איכותית כמעט כמו המקור. בהחלט משקיעים כאן בגוד טיים לאורחים וניכר שמצב רוח טוב עד גבה גלי הוא חלק חשוב מאוד מהחוויה בקרוזים של האקווה.
אחרי ההופעה הגיע שוב זמן הארוחה, והפעם סעדנו אותה באחת מהמסעדות בתשלום (שהן לא חלק מהכל כלול). מדובר במספר מסעדות שמציעות מנות ממטבחים שונים – צרפתי, איטלקי, יפני, תאילנדי, מקסיקני, סטייקים. אנחנו בחרנו בביסטרו הצרפתי, שנמצא בחלל מעוצב באלגנטיות רבה, עם שנדליר ענק ומנצנץ שירד מהתקרה עד הריצפה – בדיוק התמונה שמדמיינים שחושבים על קרוז מפואר. במהלך הארוחה שלוותה כרגיל פה בשירות מופתי, נהנינו ממנות בשריות שהיו עשויות היטב, ואם היינו משקיעים ורוכשים בקבוק יין איכותי ולא מסתמכים על יין הבית, היינו נהנים יותר.
אחרי שירות מדוגם ובטן מלאה, התגעגענו לברמן שלנו וחפצנו להחליף את האווירה המעונבת בשמחה המתפרצת שסביב הבימה הקטנה שעליה כבר הופיע להקת קאברים תוססת שניגנה בי ג'יז, אבבא ועוד להיטי התקופה. השירים כמובן הקימו את כל הנוכחים לריקודים וצחוקים ושירה בציבור, בלי שלאף אחד יהיה מושג באיזה מספר דרינק הוא, ומה השעה. המרטיני, הוודקה, הרום והטקילה נשפכו כמים, והמחשבה שהחדר נמצא במרחק של שתי קומות במעלית הייתה מאוד מרגיעה.
מי שעדיין רעב בשלב הזה, אחד המקומות שממשיכים להגיש אוכל גם בשעות שאחרי ההופעות, הוא מתחם האינדולג'. מדובר בעצם במתחם אכילה מרובה מטבחים שבו אפשר להזמין מהמסכים שעל השולחן את מבוקשך, ומכל קצוות המתחם מגיעות המנות השונות – על פי מטבחי העולם. ואפשר כמובן לשבת לאוכל זריז ממטבחי הברים, שנסגרים מאוחר. אם מצליחים בכלל להבחין, כמה מאוחר זה מאוחר.
את היום השלישי התחלנו בבוקר קשוח מבחינת שעת ההשכמה, כדי להתייצב מוכנים לטיול מחוץ לאוניה. כיוון שהמסלול שלנו היה בין אנגליה לבלגיה, דרך תעלת למאנש, העיר שבה עגנו הייתה ברוז' הקטנה והיפה, ושם שוטטנו באופן חופשי כארבע שעות, עד שהיה צריך להגיע לנקודת המפגש של הנסיעה בחזרה לאונייה לקראת ערב הפרידה.
כקרוזונרים ותיקים, כשחזרנו לאונייה ידענו בדיוק את סדר הדברים. על השנ"צ דילגנו הפעם, הלכנו ישר לאכול המבורגרים נחמדים על הסיפון, כדי לספוג את האלכוהול שיבוא בעקבותיהם בשעת אחר צהריים מוקדמת. ואכן, בבר האהוב עלינו שבו הברמן כבר זיהה אותנו וישר מיקסס לנו את הדרינקים הרצויים, כבר ניגנו בילי ג'ואל בהופעה חיה, ולא הייתה דרך טובה מזו לשבת ולבהות בים שמחליף צבעים ומחלצות לקראת ערב וכמובן להילחם במחשבות הכואבות על הפער שבין החיים שלנו בישראל בעת הזו, והחיים כפי שחווינו אותם בזכות הבריחה הקצרה שהזדמנה לנו. ולכי תנסי להסביר לעיתונאית מאוסטרליה שהתיידדת איתה למה העיניים שלך מוצפות פתאום בדמעות.
במקום לנסות להילחם בתחושות, עלינו למקלחת וקצת מנוחה בחדר, והזכרנו לעצמנו שעוד קצת המסיבה נגמרת ושכדאי לנו להמשיך ליהנות ממנה.
כשירדנו בחזרה, הפעם בבגדי ערב מהודרים, הערב כבר היה בעיצומו. כולם נראו שמחים וזוהרים, ואנחנו הלכנו לשמוע את רעש המטבעות הנופלים בקזינו, ישבנו לשתות כוס קפה בעמדה של סטארבקס (6 דולר, כן קפה של בריסטה עולה פה כסף), ושוב ערכנו סיבוב בחנויות הבלינג-בלינג שחלקן גם פטורות ממכס. עוד ריקוד, עוד דרינק, עוד סיבוב באולמות ובעולמות של חלום שעתיד להסתיים, והמחשבה שאולי התאהבנו בקונספט, בעיקר אם מגיעים לשבוע כזה עם חברים טובים שאוהבים לצחוק ולרקוד, היא שמלווה אותנו אל תוך הלילה האחרון שלנו על האונייה.
מי שיקום מוקדם בבוקר יוכל לראות איך האקווה על 17 הקומות שלה נכנסת לנמל לקראת עגינה ומפגש עם היבשה. או שאפשר סתם לבהות אל המים הזזים ולפנטז שכלום עוד לא נגמר.
"נורוויג'ן אקווה" תצא במהלך שנת 2025 להפלגות בארצות הברית ובקריביים. מחירי ההפלגות משתנים לפי המסלול וסוג החדר – ויש כמה אפשרויות לבחירה:
קרוז ראשון – 7 ימים. מסלול: מיאמי (פלורידה), פוארטו פלטה (הרפובליקה הדומיניקנית), סנט תומס (איי הבתולה של ארצות הברית), טורטולה (איי הבתולה הבריטיים), האי הפרטי של NCL – Great Stirrup Cay (איי הבהאמה), חזרה למיאמי. תאריכים: מספר הפלגות לאורך 2025.
מחירים לאדם בהרכב זוגי: חדר פנימי – 1,149 דולר, חדר עם חלון – 1,429 דולר, חדר עם מרפסת – 1,659 דולר.
קרוז שני – 7 ימים. מסלול: ניו יורק, ברמודה (עוגנת יומיים), חזרה לניו יורק. תאריכים: 12–19 באוקטובר 2025. מחירים לאדם בהרכב זוגי: חדר פנימי – 669 דולר, חדר עם חלון – 829 דולר, חדר עם מרפסת –1,169 דולר.
קרוז שלישי – 5 ימים. מסלול: מיאמי, Harvest Caye (בליז), קוזומל (מקסיקו), חזרה למיאמי
תאריכים: 7–12 באוקטובר 2025. מחירים לאדם בהרכב זוגי: חדר פנימי – 829 דולר, חדר עם חלון – 1,059 דולר, חדר עם מרפסת – 1,149דולר.
שימו לב: המחירים אינם כוללים את הטיסה ליעד ההפלגה (מיאמי או ניו יורק), שיש להזמין בנפרד.
הכותבת הייתה אורחת חברת נורוויג'ן קרוז ליין
