דיר אל-בלח, עזה – לאחר הפסקת האש המיוחלת שהסכימו על ידי ישראל וחמאס נכנסה לתוקף בעזה ביום ראשון, שסימנה הפסקה באחת המלחמות ההרסניות ביותר באזור, התושבים מנווטים כעת שילוב של הקלה וחוסר אמון.
כשהשמיים סוף סוף דוממים אחרי חודשים של התקפות ישראליות בלתי פוסקות, אנשים חוזרים לשכונותיהם המוכות מול האתגרים העצומים של שיקום החיים שנקרעו במלחמה שנמשכה 15 חודשים.
תושבים עקורים שהסתתרו במחנות מאולתרים בדיר אל-בלח שבמרכז עזה, שוחחו עם אל-ג'זירה כדי לחלוק את רגשותיהם המעורבים, האובדנים והתקוות והפחדים שלהם לעתיד.
חמזה אל-רמלאווי, בן 70 מטל אל-הווא, העיר עזה
"אנו שמחים מאוד והקלה על כך שסוף סוף הושג הסכם הפסקת אש", אמר אל-רמלאווי.
"הצער יישאר בליבנו. נזכור את אלו שאיבדנו בקרב בני משפחה ויקרים. יש שמחה שנחזור, אבל זו שמחה מלאה באובדן ואבל.
"אני אזכור את הבן שלי, מוחמד, שאותו איבדתי בהפצצה ליד האוהל שלנו באז-זאווידה במרכז עזה. האובדן שלו עצום כמו היקום.
"מבחינתנו, אנו מבלים את ימינו בשקט נפשי כעת, כאשר שפיכות הדמים סוף סוף פסקה.
"זה הלילה הראשון שאנחנו ישנים בשלווה ויציבה. כל לילה במהלך המלחמה, ישנו בפחד מכל שביתה שעלולה לכוון אותנו.
"היו לנו מספיק מלחמות. אני מקווה ששני הצדדים יירגעו ויתנו לאנשים לחיות את חייהם.
"אנחנו מקווים שההפוגה הזו תימשך. אנחנו לא יכולים לסבול את הקרב הגדול הזה שהפך את חיינו לאסון.
"אני אשקר אם אגיד שאחזור לביתי בצפון בשמחה כשאאבד את בני. תן לי לשתוק."
סולימאן עבד אל קאדר, בן 74, תושב דיר אל-בלח
"אנו מודים לאלוהים שהמלחמה סוף סוף הופסקה. אני מקווה שכל העקורים יוכלו לחזור לבתיהם בקרוב", אמר עבד אל קאדר.
"האנשים אומללים ואיבדו כל כך הרבה. חלק מקרובינו עדיין קבורים מתחת להריסות, ואחרים נעדרים.
"אני עדיין כועס על העולם האירופי ועל אמריקה כי הם לא הפעילו מספיק לחץ בתחילת 15 חודשי המלחמה האלה.
"זה היה סבל גדול שכל אדם בעזה סבל.
"אני מקווה שאנשים ירפאו מהפצעים שלהם, שהפצועים ימצאו טיפול, ומי שאיבדו את יקיריהם ימצאו נחמה.
"אנו מקווים שהפסקת האש תימשך, למרות חששותיי הרבים, כי ישראל לא עומדת בהבטחותיה".
סמאח שלאייל, בת 44, אם לחמישה מבית לאהייא, צפון עזה:
"היום הראשון של הפסקת האש הרגיש מוזר. חלק מהאנשים חגגו ושמחו, בעוד שאחרים בכו ונזכרו ביקיריהם שנהרגו במלחמה הזו", אמר שלאייל.
"זה הלילה הראשון שאנחנו ישנים בשלווה, מרגישים בנוח בידיעה ששפיכות הדמים תיפסק, שנחזור לאדמותינו ושאנחנו על סף תחילת חיים חדשים.
"העם הפלסטיני מלא בתקווה ובנחישות להמשיך.
"בתחילת ההודעה על הפסקת האש הרגשתי אופטימיות זהירה. אבל כשהחלו חילופי השבויים והמטוסים נעלמו מהשמיים, התחלתי להרגיש קצת הקלה.
"הלב עדיין פצוע. אנחנו לא יכולים לדבר על שמחה ואושר, אבל יש הקלה פסיכולוגית. אנחנו עדיין חוששים מהמכשולים שמחכים לנו. המדינה נהרסה לחלוטין.
"אני מצפה שהפסקת האש תימשך כל עוד יש הסכמים לשחרור אסירים ובני ערובה.
"אני נרגש לקראת התקופה הקרובה, שהחיים יתחדשו שוב. אני רוצה שהילדים שלי יחזרו לשולחנות בית הספר שלהם".
סוהילה חאזם, בת 65, מדיר אל-בלח:
"אין לתאר את תחושת הפסקת האש", אמר חאזם. "אנחנו עדיין מושפעים וכואבים מאוד מהמלחמה.
"איבדתי את בני חאתם, בן 30, אב לשלוש בנות, ביוני האחרון בהפצצה בדיר אל-בלח. גם אחותי איבדה את בנה היחיד, אחי איבד את בנו וגם קרובי משפחה נוספים. איש לא נחסך מאובדן. כולנו סבלנו סבל גדול במלחמה הזו.
"סוף סוף ישנו את הלילות הארוכים שלנו אחרי היעדרות כה ארוכה. לא יכולנו לישון בגלל ההפצצות והפחד. אם ההפצצה לא הייתה עלינו, היא הייתה על השכן שלי, המשפחה שלי או אנשים שאנחנו מכירים במקום אחר. בכל לילה, כשהחשיכה הגיעה, גם דאגה ופחד.
"כולנו משפחה אחת במלחמה הזו, והפצעים שלנו משותפים. חיכינו לסיום המלחמה כדי שנוכל ללמוד על גורלם של אלה שאיתם איבדנו קשר עקב תקלות התקשורת.
"הדברים קלים יותר עבורנו כעת. אנו חשים תחושת הקלה גדולה ומקווים שהמאמצים הבינלאומיים ימשיכו לייצב את הפסקת האש.
"כולם חייבים לדעת שזו הארץ שלנו, וזכותנו לחיות כאן. אנו מבקשים מאלוהים לפצות אותנו על מה שהפסדנו.
"אין לי תוכניות. אני רק רוצה לחיות כרגיל וביציבות".
