ב-1 באוקטובר פתחה איראן במתקפה אווירית מסיבית על ישראל כנקמה על התנקשויות בכירי חיזבאללה וחמאס וכמה קצינים איראנים בביירות ובטהרן.
לקראת המתקפה וכדי לסייע בהגנה על בת בריתה ישראל, הרחיבה ארצות הברית את נוכחותה הצבאית המשמעותית במזרח התיכון. המשחתות שלה סייעו ליירט את 180 הקליעים שאיראן ירתה לעבר בסיסים צבאיים בישראל. פעולה צבאית כזו הפכה לשגרה עבור ארה"ב, שהתערבה שוב ושוב באזור בעשורים האחרונים כדי להגן במישרין או בעקיפין על ישראל.
עם זאת, התערבויות צבאיות של ארה"ב הביאו לתוצאה הפוכה מההשפעה המיועדת: הן הפכו את ישראל לפגיעה יותר ותלויה יותר בהיערכות גדולה יותר של כוח צבאי אמריקאי. המורשת הזו הפכה גם את ישראל המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים.
הסיבה לכך היא שהקיבעון האמריקני-ישראלי בכוח צבאי מנע כל מאמצים לטפל בגורמי הליבה למתיחות באזור – בעיקר הסכסוך הפלסטיני-ציוני. זה גם יצר שחקנים צבאיים חדשים וחזקים וקבוצות התנגדות פופולריות ברחבי המזרח התיכון. חיזבאללה, חמאס, אנסאר אללה (החות'ים) ואחרים תוקפים כעת באופן שגרתי מטרות אמריקאיות וישראליות כאחד.
כוחו של הציר הניצב כיום מול ישראל נובע לא רק מהנשק שלה, אלא גם מהתיאום ההדוק עם דעת הקהל הערבית. היא מוכנה ומסוגלת להתנגד צבאית לכיבוש והכניעה של ישראל לערבים, דבר שאף מדינה ערבית לא עשתה מאז 1973. כל זה משקף את עשרות שנות התוקפנות והמלחמות האמריקאיות-ישראליות, ואת חוסר יכולתן של ממשלות ערב להגן על אדמותיהן, עמן והן. ריבונות.
התמיכה הצבאית המהירה והמסיבית של וושינגטון בישראל מנציחה את מעגל האלימות וגם סותרת את ההפצרות שלה להחליש ולחפש הפסקת אש בעזה ובלבנון. מעטים האנשים במזרח התיכון מאמינים ברצינות לדבריה של וושינגטון, משום שפעולותיה חושפות באופן עקבי יותר כי – למעט יוצאים מן הכלל – לוחמה, סנקציות, איומים והצטברות צבאית היו הכלים המועדפים שלה ליצירת קשר עם אויבים אמיתיים או מדומים באזור. מאז מלחמת העולם השנייה.
מלחמה אזורית מתפתחת בהתמדה וארה"ב לא מרשה לעצמה להיגרר אליה על ידי ישראל, אלא היא הצטרפה אליה ברצון. הסיבה לכך היא שארה"ב אוהבת מלחמה ואוהבת לצאת למלחמה למען ישראל. יש לכך מספר סיבות.
לוושינגטון יש נטייה ללוחמה כי פוליטיקאים אמריקאים מבינים שזה ממריץ את הכלכלה. תקציב הביטחון של ארה"ב, כיום כמעט 850 מיליארד דולר, גדל ב-2-3 אחוזים מדי שנה, מסיבה מסוימת. מלחמה מניעה הוצאות ביטחוניות, השקעות, מקומות עבודה ורווחים עבור מאות חברות גדולות וקטנות ברחבי הארץ, רובן תורמות בנדיבות לקמפיינים של נבחרי ציבור מדי שנתיים.
עד כה, וושינגטון הוציאה בין 1.8 מיליארד דולר ל-4 מיליארד דולר בהפצצת אנסאר אללה בתימן, מבלי להפסיק את התקפותיהן על ספינות העוברות בים האדום, שהושקו בתגובה לרצח העם של ישראל בעזה. המבצע המשולב הישראלי, האמריקאי, הבריטי והצרפתי ליירוט מל"טים וטילים שאיראן שיגרה נגד ישראל באפריל עלה מְשׁוֹעָר 1.1 מיליארד דולר. התגובה הצבאית ב-1 באוקטובר הייתה כנראה יקרה באותה מידה. חלק ממדינות ערב גם עזרו ליירט טילים איראניים, כי ישראל לבדה כבר לא יכולה להגן על עצמה.
וושינגטון מוציאה סכומי כסף גדולים אלה ברצון, כדי לחזק את מעמדה הגלובלי וגם כדי להמשיך להזין את המתחם הצבאי-תעשייתי הנרחב שלה באמצעות חוזים משתלמים לשימוש ביתי ויצוא זר.
קרוב ל-4 מיליארד דולר בסיוע השנתי של ארה"ב לישראל מכסה בעיקר מערכות מלחמה שנרכשו מחברות אמריקאיות, כך שהיא מהווה הזרמת מזומנים שנתית משמעותית למתחם הצבאי-תעשייתי האמריקאי.
מלבד להאכיל ולהתהדר במכונות המלחמה שלה, ארה"ב גם אוהבת לצאת למלחמה למען ישראל מסיבות אחרות.
הקשרים הפוליטיים והצבאיים ההדוקים של ישראל עם ארה"ב הם בחלקם שריד מתמשך של המלחמה הקרה, כאשר ישראל נתפסה כבעלת ברית מרכזית המגנה על האינטרסים של ארה"ב באזור הנשלט על ידי מדינות עוינות בעלות ברית עם ברית המועצות. לאחר המלחמה הקרה, וושינגטון המשיכה לראות בתל אביב בעלת ברית אסטרטגית המסייעת לשמור על הדומיננטיות של ארה"ב במזרח התיכון.
הפוליטיקה של ארה"ב מעוצבת על ידי כוחות רבים, כולל תעמולה ישראלית, קבוצות לובי, נוצרים משיחיים, התקשורת המיינסטרים הפרו-ישראלית ואחרים – שגם מקלים על פעולה צבאית בהגנה על ישראל.
הנשיא ג'ו ביידן בולט בקרב הנשיאים האמריקנים האחרונים כאחד התומכים הפנאטיים ביותר של ישראל, משתי סיבות: משום שהוא מרוויח פוליטית מעמדה זו, ומכיוון ששנותיו המעצבות בפוליטיקה האמריקנית עלו בקנה אחד עם שיא התעמולה הישראלית וההישגים הלאומיים. בשנות ה-60 וה-70. ישראל עדיין נתפסה אז כנס בסיוע אלוהי שהגיח מזוועות השואה באירופה – דעה שנשיא ארה"ב, המכנה את עצמו בגאווה ציוני, עדיין מחזיק בה.
גם הקונגרס האמריקאי משקף את הדינמיקה הזו. היא הבטיחה זרימה קבועה של סיוע נדיב והטבות כלכליות וטכנולוגיות מיוחדות לישראל, ואת המחויבות המשפטית (PDF) לשמור על ישראל חזקה יותר מכל אויביה.
התקשורת המרכזית בארה"ב מילאה תפקיד מרכזי בהשארת הציבור האמריקני בורות במציאות הפלסטינית, ותומכת בישראל ובגדול האמריקאי כלפיה. היא הצדיקה הרפתקאות צבא ארה"ב בחו"ל והטתה באופן שיטתי את הדיווח שלה כדי להתאים את עמדות ישראל לגבי הסכסוכים עם פלסטינים, לבנון, איראן ובכלל לגבי המזרח התיכון.
העימות האחרון הזה כנראה לא יהיה האחרון. עם התלקחות הסכסוך האזורי, הארמדות האמריקאיות ימשיכו לבקר אותנו בקביעות ולערער את היציבות באזור ובעולם. המורשת הזו של המיליטריזם האמריקאי ברבע המאה האחרונות הולידה כמה 60 בסיסים צבאיים ומתקנים אחרים ברחבי המזרח התיכון.
מגמה זו תימשך עד שמנהיגים חכמים יותר מסביב ינסו לפתור את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי וארה"ב-איראני באמצעות משא ומתן המעוגן בעקרון לפיו על ישראל, פלסטין, איראן וכל שאר בעלי העניין ליהנות מזכויות שוות של מדינה, ריבונות וביטחון. ארה"ב וישראל מדברות מילים מעורפלות בנוסח זה, אך פועלות בדרכים המונעות עשיית שלום רצינית ומקדמות סכסוכים צבאיים נצחיים.
הרוב המכריע של דעת הקהל הערבית חש בתוקף שהפלסטינים חייבים לקבל את מדינתם הריבונית כחלק מהתהליך להשגת שלום ערבי-ישראלי אזורי. הסנטימנט הזה מתפשט אט אט גם בקרב הציבור האמריקאי, ואולי סולל את הדרך לשינוי מדיניות בוושינגטון.
ואכן, השקעה במאמצי שלום אמיתיים תהיה קלה יותר, שוויונית יותר, פחות יקרה והרבה פחות הרסנית מאשר הנצחת המצב הקולוניאלי הנוכחי, המובס בקביעות על ידי ביקור חיילים אמריקאים. זו הדרך הטובה ביותר וכנראה היחידה להבטיח את ביטחון ישראל.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
