ביוני, פעילים מקבוצה בשם Palestine Action פרצו לבסיס של חיל האוויר המלכותי, ריססו צבע אדום על מנועי מטוסים ופגעו במטוסים באמצעות מוטות ברזל. כמו הקבוצה משנת 2003, המפגינים טענו כי פעולותיהם היו תגובה מוצדקת לפגיעה המונית באזרחים בעזה, כך על פי סיפור שמביא ה"ניו יורק טיימס".
בצעד חריג, הודיעה ממשלתו של סטארמר כי ארגון Palestine Action יתווסף לרשימת ארגוני הטרור, לצד קבוצות הכוללות את אל-קאעידה, חיזבאללה ודיוויזיית האטום, קבוצה ניאו-נאצית.
זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה הבריטית המודרנית, על פי יועץ הממשלה לחוקי לוחמה בטרור, שקבוצת מחאה שאינה קוראת לאלימות נגד אנשים הוכרזה כארגון טרור. ההחלטה עוררה ויכוח סוער על גישתה של ממשלת סטארמר למחאה ולחופש הביטוי.
שרת הפנים, איווט קופר, האחראית על אכיפת החוק והביטחון הלאומי, אמרה כי ארגון Palestine Action סיכן את הביטחון הלאומי וכי הוא עומד בהגדרה המשפטית של הממשלה לטרור, משום שמונחים אלה כוללים "נזק חמור לרכוש". הארגון פגע שוב ושוב במתקנים הקשורים לחברות צבאיות, כולל אלביט מערכות, יצרנית נשק ישראלית, וגם השחית את אתר הנופש הגולף של הנשיא טראמפ בטרנברי בסקוטלנד במרץ.
שר זכויות האדם של האו"ם, ווקר טורק, קרא בפומבי לממשלת בריטניה לבטל את האיסור, אותו כינה צעד "לא פרופורציונלי ומיותר" שמתח את סמכויות המאבק בטרור מעבר ל"גבולות ברורים".
חוק הטרור משנת 2000 גובש כדי להחליף שנים של חוקי ביטחון חלקיים שכוונו בעיקר נגד קבוצות רפובליקניות איריות מתנגשות כמו הצבא הרפובליקני האירי. במסמך משנת 1998 המתאר את הצעותיו , ממשלתו של ראש הממשלה טוני בלייר אמרה שהיא רוצה הגדרה עתידית שתוכל לחול על "כל צורות הטרור", תוך הבעת חששות לגבי אלימות פוטנציאלית מצד קיצונים אסלאמיסטים, לאומנים וקבוצות למען בעלי חיים.
החוק שנוצר הוא רחב באופן בולט. הוא מגדיר טרור כ"שימוש או איום בפעולה" אשר כרוכים באלימות חמורה נגד אדם או מסכנים את חייו של אדם, או נזק חמור לרכוש; יוצרים סיכון חמור לבריאותו או לבטיחותו של הציבור, או נועדו לשבש או להפריע באופן חמור למערכת אלקטרונית.
כדי לעמוד בהגדרה, איומים או פעולות אלה חייבים להיות מתוכננים להשפיע על הממשלה או להפחיד את הציבור, ולהיות "למטרה לקדם מטרה פוליטית, דתית, גזעית או אידיאולוגית". הכללת סעיף "נזק לרכוש" ספגה ביקורת חריפה מראשיתו, כאשר מספר מחוקקים ניסו להסירו מהחקיקה כשהיא עברה בפרלמנט.
חבר פרלמנט אחד, מארק פישר, כינה זאת "מביך ומטריד", בעוד שחבר פרלמנט אחר, סיימון יוז, אמר שההגדרה המוצעת של טרור "מותחת את השפה האנגלית רחוק מדי", והוסיף: "אם מישהו תוקף שדה תירס, יש חקיקה טובה לחלוטין העוסקת בנזק פלילי ובנזק לרכוש.
אבל הממשלה, לה היה רוב גדול, דחתה אותן. שר משרד הפנים דאז, צ'ארלס קלארק, אמר לפרלמנט שהסעיף נחוץ בגלל הפצצות של ה-IRA שהרסו מבנים אך לא פצעו אנשים כתוצאה מאזהרות מוקדמות.
שר ממשלתי אחר באותה תקופה, מייק גייפס, דחה את הרעיון שאנשים המפגינים נגד מזון מהונדס גנטית יועמדו לדין כטרוריסטים, וכינה את האזהרות הללו "תרחישי מפחיד שנועדו להפחיד אנשים מלהנהיג חקיקה יעילה למאבק בטרור".
במשך זמן מה, נראה היה שהחששות אכן מוגזמים. עד השנה, אף ממשלה לא הפעילה את סעיף "נזק לרכוש" לבדו כדי לאסור קבוצה, וקיומה נעלם ברובו מהדיון הציבורי.
מפלגת הלייבור טוענת שהיא משתמשת בו כעת בגלל הקמפיין ההולך וגובר של הארגון מאז הקמתו בשנת 2020. דיוויד הנסון, שר במשרד הפנים, אמר לפרלמנט בחודש שעבר כי הארגון כיוון ל"תשתיות לאומיות מרכזיות וחברות ביטחון המספקות שירותים ואספקה לתמיכה במאמצינו באוקראינה, נאט"ו, בעלות בריתנו "חמש העיניים" ובמפעל הביטחון הבריטי".
הוא האשים כמה חברים בתגובה אלימה למשטרה או למאבטחים שניסו לעצור אותם, והוסיף: "לא נסבול פעילות זו מצד ארגונים אם הם היו מונעים על ידי אידיאולוגיות אסלאמיסטיות או ימין קיצוני, ולכן איני יכול לסבול זאת מצד Palestine Action". עבור כמה מחוקקים, האיסור מעוות את הגדרת הטרור ויש לו השלכות מרחיקות לכת ומטרידות.
פיטר היין, שר לשעבר ממפלגת הלייבור, שכיום יושב בבית הלורדים, טען בתגובה להנסון כי פעולתו הישירה נגד האפרטהייד בדרום אפריקה הייתה מובילה לכך שהוא "מועמד לסטיגמה כטרוריסט כיום", וציין כי הסופרג'יסטיות הבריטיות "השתמשו באלימות נגד רכוש באופן אסטרטגי כדי לדרוש זכויות הצבעה לנשים".
רזא חוסיין, עורך דין המייצג את ארגון Palestine Action, טען בבית המשפט העליון בלונדון בחודש שעבר כי הממשלה לא הציגה ראיות לכל סיכון לביטחון הלאומי, וכינה את החלטתה "ניצול לרעה סמכותי של סמכות סטטוטורית" אשר "מבזה את מושג הטרור".
כעת, לאחר שאסרה את תנועת Palestine Action, כל ביטוי תמיכה בה – כולל לבישת חולצת טריקו עם הלוגו שלה – עלול לגרום למעצר, וכך גם תרומה לקבוצה, היות חברה או ארגון פגישות.
ביולי, שעות לאחר כניסת הצו לתוקף, 29 בני אדם, כולל כומר בן 83, נעצרו מחוץ לפרלמנט בגין החזקת שלטים עליהם נכתב: "אני מתנגד לרצח עם, אני תומך בפעולה נגד פלסטין".
ב-30 ביולי, ארגון Palestine Action קיבל אישור מבית המשפט העליון להגיש תביעה משפטית נגד האיסור, אך התיק לא יישמע עד נובמבר לכל המוקדם. השופט, מרטין צ'מברלין, אמר בפסק דינו כי "נראה כי המשטרה ואחרים לא הבינו נכון את החוק במקרים מסוימים", וכי פעולותיהם "עלולות להיות בעלות השפעה מצמררת על אלו המעוניינים להביע דעות פוליטיות לגיטימיות".
בפסיקה קודמת שניתנה בתיק, הודה השופט צ'מברלין כי הגדרת Palestine Action כארגון טרור "עשויה להיות בעלת השלכות רחבות יותר על האופן שבו הציבור מבין את מושג ה'טרור' ועל אמון הציבור" בחוקי המאבק בטרור של בריטניה.
