השבוע ג'מאל באומן, חבר קונגרס פרוגרסיבי מהברונקס ווסטצ'סטר, איבד את מושבו ללובי הישראלי, ולשונות התקשורת היו קשורות. אף אחד לא יכול היה לומר כל כך הרבה ישירות.
באומן, חבר ב"חוליית השמאל" שנבחרה ב-2020, עשה את השגיאות הפוליטיות בקריאה להפסקת אש ואמר כי פלסטינים חווים רצח עם, ולכן הוא נסחף הצידה. שיא הוצאות עבור מרוץ קונגרס. היו תרומות אדירות ליריבו על ידי הסכם הקשור ל-AIPAC, של 15 מיליון דולרועל ידי לפחות פאק ציוני אחד אחר שהוציא 1.6 מיליון דולר להוציא את ההצבעה היהודית.
קולות המיינסטרים מיהרו להסיט את ההוצאות. דיוויד אקסלרוד אמר ב-CNN שבומן איבד קשר עם הזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית ובגלל זה הוא הפסיד – הוא היה פרוגרסיבי במחוז "מרכז שמאל". הילי סופיר מהמועצה הדמוקרטית היהודית של אמריקה אמרה את אותו הדבר. "ג'מאל באומן לא היה בקצב של המפלגה הדמוקרטית, בוחריו והבוחרים היהודים", כתבה.
אמר גם ג'יי סטריט שלא היה שום קשר ללובי. המרכז הוסט. "הדעות היהודיות והאמריקניות על ישראל מתלכדות לטובת מדיניות הגיונית, מוכוונת פתרונות, המקדמת הן את הביטחון הישראלי והן את זכויות הפלסטינים ונגד עימות וכיבוש תמידיים", כתב ג'רמי בן עמי.
עמדת אקסלרוד/J Street/Soifer – המשתקפת בתקשורת המרכזית – היא שבומן הוא דמות שוליים/עירונית ושהלב הליברלי של המפלגה הדמוקרטית הוא פרו-פלסטיני וגם פרו-ישראלי. כפי שהדגיש אקסלרוד ב-CNN, ויש הדגישו קודם לכן כשמסדרים את הפוליטיקה, אפשר לבכות על הפלסטינים והישראלים: "שני דברים יכולים להיות נכונים בבת אחת. אני בן של פליטים יהודים אז אני מרגיש מאוד לגבי זה. 7 באוקטובר היה בלתי מתקבל על הדעת. (אבל) אתה עדיין יכול לבכות על ילדים פלסטינים שגוועים ברעב".
זוהי פיקציה. הילדים הפלסטינים לא רק רעבים, גופותיהם נשברות על ידי פצצות אמריקאיות. אין מרכז ליברלי של המפלגה הדמוקרטית שתומך הן בישראלים והן בפלסטינים. המרכז הליברלי הזה הוא פרו-ישראלי. ה המפלגה הדמוקרטית תתמוך נמשך מימון לנשק ישראלי, כולל פצצות מסיביות tהיא תקבור ילדים פלסטינים תחת הריסות, היא תתנגד לכל קריאות כוחניות להפסקת אש, והיא תגן על ישראל מפני האשמות של פשעי מלחמה באו"ם ובבית הדין הפלילי הבינלאומי. זה לא יעשה שום דבר כדי לעצור את ישראל הפצצה אכזרית נקמנית, מלבד כמה נאים. הדמעות של אקסלרוד הן הסיפור הישראלי הישן של יורים-ובכות.
העמדה הפרו-פלסטינית היחידה בפוליטיקה האמריקאית היא קריאתם של חברי החוליה להפסקת אש ולניתוק נשק לפשעי מלחמה בלתי פוסקים של ישראל. זו הייתה עמדתו של ג'מאל באומן. ו על ההתייחסות לפלסטינים כבני אדם ראוי לאהדה שלנו, הוא היה טבע בהוצאות פרו-ישראליות ונמרח כדמות שוליים.
אקסלרוד וג'יי סטריט וכל קול ליברלי מיינסטרים אחר נואש לתבוע אמצע על פלסטין מסיבות פוליטיות מובנות: הם לא רוצים שהבסיס הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית יתרחק מג'ו ביידן בגלל רצח העם. הם מנסים להחזיק את הקואליציה המסורתית של שחורים ויהודים יחד לנובמבר.
אז הם משקרים לבסיס. הם אומרים שג'מאל באומן לא מייצג את לב המפלגה.
כשלמעשה הסקרים מראים שבאומן אכן מייצג את לב המפלגה. ב-56% עד 22% בחודש מאי אמרו הדמוקרטים שישראל מבצעת רצח עם. זה מהמם. ברור שצריכה להיות כתובת לדעות כאלה בקרב מנהיגים דמוקרטיים. ג'מאל באומן היה כזה מנהיג. והקריירה הפוליטית שלו נהרסה על ידי השדולה הישראלית בגלל אימוץ עמדה המועדפת על הבסיס (שלא לדבר על מצביעים צעירים יותר, שרואים ברובם רצח עם).
ג'יי סטריט ואקסלרוד והמועצה הדמוקרטית היהודית כולם עושים מס שפתיים לפלסטינים אבל הם תמיד מצדדים בישראל בסופו של דבר. ג'רמי בן-עמי מ-J Street אומר שהוא רוצה "להבטיח תמיכה ארוכת טווח בישראל במפלגה הדמוקרטית", והוא מתחבט עם אייפא"ק על השיטות שבהן היא משתמשת בפריימריז הדמוקרטיים. הוא יכול להצביע לעובדה שאיפא"ק נתמכת על ידי רפובליקנים מגה-תורמים. בטח, אבל זה לא כאילו לתורמים האלה באמת אכפת מהמפלגה הרפובליקנית. פול סינגר תומך בזכויות הפלות אבל הוא מזרים כסף למפלגה הרפובליקנית כדי לשמור על זה עם ישראל.
אז בן עמי עושה את הדמוקרטים, ואיפא"ק עושה גם את הרפובליקנים וגם את הדמוקרטים. משימת השדולה היא כפי שאמר בן עמי, להבטיח תמיכה ארוכת טווח בישראל, גם כשהיא מבצעת רצח עם. "אם הקפיטול הזה יתפורר ארצה, הדבר היחיד שיישאר יהיה המחויבות שלנו ל… ישראל", ננסי אמר פלוסי והתנער מהחוליה.
השקר הגדול הנוסף כאן הוא שאיפא"ק לא מייצגת את העם היהודי. זו הטענה של IfNotNow, קבוצת הנוער האקטיביסטית (הנפלאה) שהתנגדה בתוקף לרצח העם בעזה. IfNotNow טוען ש-AIPAC הוא כוח MAGA רפובליקני, ותמיכה מתמשכת בפשעי מלחמה ישראלים אינה סדר היום היהודי האמריקאי. לצערי זה פשוט לא נכון. של פיו סקר מראה את זה ה הקבוצה הריאקציונרית ביותר במפלגה הדמוקרטית במלחמה בעזה הם יהודים אמריקאים. הם תומכים בסיוע צבאי לישראל ב-74 עד 15, בעוד שהמפלגה בסך הכל מתנגדת לסיוע צבאי ב-44 מול 25. זה עיקר הבעיה הפוליטית של ביידן בנושא זה.
כפי שאמרו השבוע סויפר והדיילי ניוז, יהודים הציפו את הקלפיות בווסטצ'סטר לקראת הבחירות המקדימות הללו, והם הצביעו נגד באומן. "ההצבעה היהודית עשתה את ההבדל במירוץ הזה", כתב סויפר.
יהודים הם גם הקבוצה העשירה ביותר באמריקה כאשר אנשים ממוינים לפי הדת – וכמומחה ברחוב J הסביר לפני כמה שניםכשאתה מנהל קמפיין קונגרס דמוקרטי, אתה הולך לקהילה היהודית בשביל כסף, ולפני שאתה עושה את זה אתה הולך לאיפא"ק כדי לקבל נייר עמדה על ישראל.
היהודים הם עדיין תומכי הציונות, היהודים הם עדיין בגדול הכוח מאחורי השדולה הישראלית. הצעירים היהודים האידיאליסטים של IfNotNow מנסים לשנות זאת, בכבוד. כך גם הקבוצה האנטי-ציונית הגדולה, הקול היהודי לשלום. גם אני. אבל המציאות היא שיהודים הם בעד ישראל באותה מידה של קנאות שבה נוצרים אוונגליסטים מתנגדים לזכויות הפלות. במקרה היהודי, מדובר בדבקות רגשית עמוקה, שעוצבה על ידי השואה, כפי שאומר אקסלרוד.
אם אנחנו רוצים לקחת על עצמנו את הכוח הזה בפוליטיקה האמריקאית, אנחנו צריכים לתת לו שם. הציונות היהודית היא כוח משמעותי במפלגה הדמוקרטית – יהודים מבוגרים שאכפת להם מישראל ומוכנים להשקיע כסף רב בנושא גרמו להנהגת המפלגה לגרש פוליטיקאים שאכפת להם מזכויות האדם הפלסטינים. והתקשורת תכסה אז את עבודת השדולה.
