לרנאד אטאללה בן העשר מדיר אל-בלח במרכז עזה יש יותר מ-450,000 עוקבים באינסטגרם מכל רחבי העולם. לפוסטי הבישול שלה יש קהל עוקב עצום בתוך עזה עצמה – החוסן והחיוך המדבק והבוהק שלה נתפסים כמגדלור של תקווה לילדי עזה שנקלעו לכאוס האכזרי.
רנאד תמיד אהבה לבשל, היא אומרת. עוד לפני תחילת המלחמה באוקטובר אשתקד, היא צפתה בסרטוני בישול בתשוקה. אבל כשפרצה המלחמה, היא החלה לבשל עם משפחתה באמצעות כל המרכיבים שהיו זמינים – לעתים קרובות אלה מקופסאות סיוע שהכילו בעיקר מוצרים יבשים וקופסאות שימורים.
רנאד, שאמור לעלות עכשיו לכיתה ה', הפסיד שנת לימודים שלמה כתוצאה מהמלחמה. כיום היא מחסה עם אמה ואחיותיה, דחוסה עם עוד כמה משפחות בבית בודד בדיר אל-בלח, שעמד במוקד רוב ההפצצות של ישראל.
"התפרסמתי במקרה!" היא אומרת.
סרטון ויראלי של רנאד מפרקת קופסת סיוע ומגלה שהיא מכילה סוכר – והתגובה שלה של שמחה מוחלטת על מציאת מרכיב בסיסי שהיה במחסור – משכה את תשומת הלב של העולם.
אחותו הגדולה של רנאד, נורהן אטאוללה, בת 25 ורוקחת. היא מנהלת את התוכן ואת חשבון האינסטגרם של אחותה הצעירה. היא מרגישה אחריות מסוימת להבטיח שהתוכן של רנאד לא ירגיז אנשים שיש להם גישה מועטה או ללא גישה למזון ומים – במיוחד אלה בצפון עזה, אשר מנותק במידה רבה משאר המובלעת על ידי כוחות ישראליים.
שתי האחיות זוכרות את הימים הראשונים של מלחמת ישראל בעזה, כאשר בדיר אל-בלח נגמרו כל הקמח, השימורים והירקות וכל המאפיות הופצצו או לא פעלו. כל מה שנותר להם לבשל הוא קצת קמח כדי להכין בעצמם כיכרות לחם בסיסיות.
אנשים היו צריכים ללמוד את אמנות הקיצוב מהר מאוד. "כולם היו אופים בתנור בוץ ומחלקים את הלחם", אומר נורהן. "אנחנו משפחה של 10 נפשות. אם יש 20 חתיכות לחם, לכל אחד יהיו שתי כיכרות לחם ובאותו יום אתה אוכל את כולן בבת אחת או אוכל אותן לאורך היום".
הגעתם של קופסאות לסיוע במזון הייתה "כמו אוצר", היא אומרת. כעת, רבים מסרטוני הבישול של Rehad מתמקדים בהכנת ארוחות עם המרכיבים שהם מקבלים מהם.
רבים מהסרטונים של רנאד מתייחסים לנושאים איתם מתמודדים עקורים בעזה – כמו המחסור במים ובמוצרי מכולת חיוניים.
"למשל, באחד הסרטונים בנושא מים מתוקים, היה קשה מאוד להביא אותם, אז רנאד הזכיר את זה. כשיש אירוע אנחנו מנסים להזכיר אותו בסרטונים של רנאד”, מסביר נורהן.
מחסור במזון
על פי דיווח אחרון של פליטים בינלאומיניתקו הרשויות הישראליות את צפון עזה בנובמבר מדרום והגבילו את הגישה לצפון עבור האו"ם וסוכנויות סיוע אחרות.
המחסור במזון בעזה הגיע לרמות חריפות, על פי סיווג שלב אבטחת המזון המשולב, כאשר יותר משני מיליון בני אדם מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חריף. ביוני הזהירה זאת קבוצה של מומחי האו"ם עצמאיים הרעב כבר הגיע בעזה.
מחסור במזון ומים מספקים הוא קטלני במיוחד עבור ילדים. ואכן, כמעט 45 אחוז ממקרי המוות של ילדים מתחת לגיל חמש ברחבי העולם קשורים לתת תזונה, על פי ארגון הבריאות העולמי.
על פי דו"ח של יוניסף, נכון ל-31 ביולי, כמעט 19,000 ילדים מתחת לגיל חמש אושפזו בבתי חולים לטיפול בבזבוז בדרגות שונות בעזה בשנת 2024. נתונים ממדינת פלסטין נכון ל-10 בספטמבר מגבים את אלה. דמויות. הוא מראה כי יותר מ-18,000 מקרים של תת תזונה בילדים מתחת לגיל חמש אושרו בעזה מאז ינואר.
בטווח הארוך יותר, חוסר בתזונה מספקת מוביל ל"בזבוז" אצל ילדים, המתרחש כאשר לילד משקל נמוך מאוד לגובהו. זהו מצב בו הגוף מתחיל לשאוב חומרים מזינים מהשרירים מכיוון שאינו יכול להפיק אותם ממזון או משומן שנאגר באופן טבעי.
לפי נתוני UNICEF פלסטין, כ-8% מהילדים בצפון עזה ו-5% בדרום מטופלים כיום כפסולת.
זה כולל מתן אבקת "מיקרונוטריינט" ומתן מזון מוכן הנקרא RUTF (מזון טיפולי מוכן לשימוש). הטיפול ניתן בהתאם לצרכי הילד וסולם הירידה במשקל.
קאזם אבו חלאף, מומחה לתקשורת ב-UNICEF פלסטין, אמר לאל-ג'זירה כי כ-4,000 מתוך 19,000 הילדים שטופלו בבזבוז "סובלים מתת תזונה חמורה".
ההשפעות יכולות להיות חמורות. "ההתפתחות הקוגניטיבית וההתפתחות הגופנית יכולות להיות מושפעות (עקב תת תזונה) אבל ההשפעות יכולות להתהפך אם נוכל להשיג להם תזונה נכונה – ויטמינים ומינרלים מתאימים, מספיק קלוריות – אבל רק לילדים מתחת לגיל שנתיים. לאחר מכן, השינויים אינם הפיכים", הזהיר אבו חלף.
1,000 הימים הראשונים לחייו של ילד, הכוללים במהלך ההיריון ועד גיל שנתיים, נחשבים קריטיים להתפתחותו הבריאה של הילד, אומרים מומחים רפואיים.
אבל גם אם היו מספיק ארוחות מוגברות ברכיבים תזונתיים כדי לטפל בכל הילדים הסובלים מתת תזונה בעזה, ההגבלות על התנועה שהוטלו על ידי הכוחות הישראליים גורמות לכך שסוכנויות סיוע כמו יוניסף לא יוכלו להגיע אליהם.
אל מול זה, נוראן ורנאד מנסים להבטיח שהסרטונים שהם עושים עוסקים באוכל שהוא הכי זמין לכולם ומנסים להשתמש במתכונים הכוללים שימורים. היא לא משתמשת בעוף או בבשר במתכונים שלה, שכן אלה נדירים מדי או לא קיימים עבור רוב האנשים בעזה.
רנאד עצמה רגישה מאוד לגבי העובדה שלכל כך הרבה אנשים בעזה יש גישה לכל כך מעט. "בכל פעם שאני מעלה מתכון, אני מרגישה אשמה על כך שאנחנו אוכלים ומכינים מתכונים ושיש אנשים שלא יכולים אפילו לשתות מים", היא אומרת.
לשרוד מלחמה באחריות
נורהן אומרת שהיא מאמינה שרנאד הפכה חשובה מאוד לתושבי עזה.
"דרך הדף שלה היא מציעה משהו למדינה שלה, כדי לא להיות מנותקת מהמציאות. זה נותן לי סוג של אחריות לנסות לשמור על קרקע של רנאד", היא אומרת.
"בגלל רנאד… חיינו השתנו במובנים רבים. ראשית התחלנו לקבל את האחריות הזו, שאנחנו צריכים להעביר מסר דרך רנאד", אומר נורהן.
החשיבות של החשבון, היא מאמינה, היא שהוא מראה את נקודת המבט של ילד, אבל המסרים דרך הסרטונים מגיעים מרנאד ומשפחתה הרחבה יותר.
"היה לנו צורך להראות לעולם מה קורה דרך החשבון של רנאד. הדבר השני הוא שהיה לנו כל כך קשה לספק את המצרכים: באמת נאלצנו לבטל מתכונים רבים כי משהו לא זמין או שהרבה דברים יקרים.
"במקביל, אנחנו גם מנסים לא לשים דברים שקשה, או בלתי אפשרי למצוא, או משקפים משהו מרוחק מהמציאות", אומר נורהן.
רנאד הפכה מוכרת בעזה בעקבות הסרטונים שלה ולמרות המלחמה זוכה למבקרים רבים.
"רנאד הפך לפנים מוכרות בשכונה. אנשים אומרים 'רנאד, מה תבשל לנו?' או 'היי, השף רנאד!'. אפילו על (פוליו) יום החיסוןעבר נהג האמבולנס ואמר 'היי רנאד!'”.
בטווח הארוך יותר, רנאד משתוקק לחזור לבית הספר. לפני המלחמה היא למדה בבית ספר מקומי של אונר"א קרוב לים, ואומרת שהיא מתגעגעת להיות שם וליכולת ללמוד. בניגוד לרבים אחרים, היא עדיין לא פנתה לשרוף את ספרי בית הספר שלה כדי לספק חום. הספרים שלה יקרים מדי, היא אומרת.
"אנחנו ממשיכים להתנחם ברגשות האלה אבל שום דבר שאנחנו מקווים לו לא קורה. אבל אני מקווה שהמלחמה תסתיים ונחזור ללימודים, באמת. אני מתגעגע לזה", אומר רנאד.
המלחמה לא מנעה ממנה לחלום. מלבד רצונה לחזור לבית הספר, רנאד מקווה יום אחד לנסוע ואפילו להחזיק מסעדה משלה.
"כשאגדל, אני רוצה שתהיה לי מסעדה קטנה למנות שלי. אני רוצה לשים את כל המנות שלי במסעדה הזו".
