ב-2 בספטמבר הודיעה ממשלת בריטניה על השעיית 30 מתוך 350 רישיונות ייצוא נשק לישראל. הוא אמר כי ייצוא נשק זה יכול לשמש כדי "לבצע או להקל על הפרה חמורה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי".
בעוד שהכרזה זו התקבלה על ידי חלק כהתפתחות חיובית המשקפת לחץ בינלאומי הולך וגובר על ישראל להפסיק את מלחמת רצח העם שלה בעזה, היא לא ממלאת בשום אופן את התחייבויותיה של בריטניה על פי החוק הבינלאומי. למעשה, הוא משקף את ההתעקשות של חברות נאט"ו לעקוף את החוק הבינלאומי כדי למלא את התחייבויות הברית.
בהקשר של מלחמת העם הישראלית המתמשכת בעזה ובגדה המערבית, על כל המדינות מוטלת החובה להטיל אמברגו נשק מלא על ישראל. חובה זו נובעת מהחלטות בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) מינואר ויולי שהסיקו שישראל מבצעת באופן סביר פעולות רצח עם בעזה תוך הפרה של אמנת רצח העם וכובשת את פלסטין באופן בלתי חוקי.
חובה זו הועמדה גם על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם ומומחי האו"ם השונים. עצירת זרימת הנשק, האנרגיה ויצוא מרכזי אחר לישראל נועדה להבטיח את הגנת העם הפלסטיני.
בה הערה משפטית על השעיית מכירות נשק מסוימות, ממשלת בריטניה מכנה הפרות של חובתה של ישראל לאפשר מתן סיוע הומניטרי והתעללות באסירים כהפרות סבירות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. נראה כי עורכי הדין של משרד החוץ הבריטי שניסחו את הפתק מקבלים את העובדה שההתעסקות של ישראל בעזה וניהול פעולות האיבה שלה הן חוקיות.
רציונל זה מוצא מעט בסיס במשפט הבינלאומי מכיוון שנקבע בבירור שלישראל אין זכות הגנה עצמית בשטחים שהיא כובשת והתנהלותה ההתקפית הנוכחית היא הרבה מחוץ לפרמטרים המותרים של הגנה עצמית. לחלקם יש אפילו טען שהמטרה הצבאית המוצהרת שלה להשמדת חמאס היא כשלעצמה עדות לכוונת רצח עם.
הפרשנות של ממשלת בריטניה מתאימה למסגרת המפוקפקת ביותר נגד טרור שנחנכה על ידי "מלחמה בטרור" של ארצות הברית בשנות ה-2000 והתקבלה על ידי בעלות בריתה בנאט"ו. מסגרת זו אינה נחשבת לחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי והיא מייצגת ניסיון בוטה ליצור מרחב יוצא דופן למדינות חזקות להמשיך בהתפשטות המלחמה בדרום הגלובלי.
ממשלת בריטניה מסרבת לטעון שישראל מבצעת הפרות בניהול פעולות האיבה שלה, כמו התמקדות לא פרופורציונלית באזרחים או הרס של תשתיות אזרחיות, כולל בתי חולים ובתי ספר. היא מצדיקה את עמדתה בכך שמידע זמין אינו מספיק כדי להעלות קביעות כאלה. יתר על כן, היא עוסקת בטענת ישראל כי חמאס משתמש באזרחים פלסטינים כמגן אנושי.
להצהרות אלו יש הנחות משפטיות ועובדתיות שבריריות. משרד החוץ, חבר העמים והפיתוח של בריטניה מתייחס לראיות שמוצגות על ידי ישראל כאל עדויות שהוצגו על ידי פלסטינים, למרות ההיסטוריה העשירה של ישראל של שקרים פתולוגיים. יתר על כן, כפי שנאמר שוב ושוב, טיעון המגנים האנושיים שימש בעבר בחוסר תום לב כדי להצדיק אבדות המוניות של אזרחים בהקשרים קולוניאליים של מתנחלים.
ממשלת בריטניה הבהירה כי היא תמשיך לספק חלקים למטוס הקרב F-35 לישראל במסגרת תוכנית נאט"ו למרות העובדה שמטוס זה שימש נגד אזרחים בעזה. בהצהרתו לבית הנבחרים, שר החוץ דיוויד לאמי נימק את הפטור הזה בכך שהשתתפותה של בריטניה בתוכנית היא "מכרית לשלום וביטחון רחב יותר".
בחירת המילים הזו היא אירונית בהתחשב בהתנהלותה של ישראל בעזה ובכלל במזרח התיכון מאיים שלום וביטחון בינלאומיים. המושג "שלום וביטחון" הוא גם אבן יסוד באמנת האו"ם, ועל המדינות החברות באו"ם מוטלת החובה לשמר אותם.
לאמי, כמובן, לא מתייחס לאמנת האו"ם אלא לשפה המאוגחת של נאט"ו. לפי ההיגיון של הברית הצבאית, "שלום וביטחון" הם כל מה שמשרת את הסדר העולמי הנוכחי בראשות ארה"ב.
האמנה הצפון-אטלנטית, שהקימה את נאט"ו, קובעת שהחובות הביטחוניות של החברות אינן גוברות על החוק הבינלאומי. אולם בפועל, כפי שהמצב הנוכחי ממחיש, חברות המדינה נותנות עדיפות לחובות נאט"ו על פני החוק הבינלאומי. הם מחפים על חוסר דבקות זה באמצעות פרשנויות שבריריות של החוק והעובדות הרלוונטיים.
מדינות נאט"ו מתרסות נגד החלטת בית הדין הבינלאומי ביולי על אי החוקיות של הכיבוש הישראלי, שקבע בבירור שדאגות ביטחוניות אינן יכולות לגבור על החוק הבינלאומי. בהצהרתו הנפרדת בנושא, שופט ICJ Dire Tladi כתב:
"כנקודה כללית ראשונה, כאשר מתייחסים לדאגות ביטחוניות, יש לזכור שלכל המדינות, ולא רק לישראל, יש אינטרסים ביטחוניים. זה כולל את פלסטין. לעתים קרובות, כאשר מושמעת טענת ה"חששות הביטחוניים", זה כאילו רק לישראל יש דאגות ביטחוניות או שאיכשהו, החששות הביטחוניים של ישראל גוברות על אלה של פלסטין. הנקודה הכללית השנייה היא שאינטרסים ביטחוניים כשלעצמם, חמורים או לגיטימיים ככל שיהיו, אינם יכולים לעקוף את כללי המשפט הבינלאומי, נקודה שהעלה בית המשפט".
בדומה לבריטניה, גם הולנד סירבה להתנתק מתוכנית מטוסי הקרב F-35 למרות החלטת בית המשפט שהורה על השעיית היצוא לישראל. ממשלת הולנד הואשמה במכירת חלקים המיועדים לצבא הישראלי לארה"ב, אשר לאחר מכן מייצאת אותם מחדש לישראל. ביולי, בית משפט הולנדי סירב למנוע מהממשלה לעשות זאת ואיפשר לתוכנית להמשיך. שוב, החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי.
חברות נאט"ו אחרות, כולל צרפת וגרמניה, התעלמו מהתחייבויותיהן המשפטיות הבינלאומיות והמשיכו לייצא נשק לישראל. קנדה השעה רישיונות נשק חדשים אך שמר על רישיונות קיימים, כלומר זרימת הנשק לא תיפסק. ללא ספק יצואנית הנשק הגדולה לישראל – ארה"ב – לא הפסיקה לשלוח מיליארדי דולרים של נשק ותחמושת למרות שארגוני זכויות אדם מצאו שוב ושוב ראיות לכך שהנשק והפצצות שלה שימשו בהתקפות על מטרות אזרחיות, וגרמו למספר הרוגים עצום.
כוחה של ארה"ב הנטען באמצעות נאט"ו מטיל צל ארוך של אי חוקיות מנורמלת. מדינות מייצאות נשק שומרות על זרימת הנשק בשירות האינטרסים הגיאופוליטיים והכלכליים, ובכך הופכות שותפות ישירות לרצח העם הפלסטיני. אבל החוק הבינלאומי ברור: אספקת נשק למדינה העוסקת בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם סביר הוא בעצמו פשע.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
