השנים הראשונות בחיים מהוות תקופה של למידה אינטנסיבית, אך בני אדם בדרך כלל אינם זוכרים אותן, תופעה המוכרת כ"אמנזיה ילדותית". מחקר חדש שפורסם ביום חמישי בכתב העת "סיינס" חושף כי ילדים מפתחים זיכרונות באופן תקין, מה שמעלה את השאלה מדוע זיכרונות אלה קשים לשליפה בשלב מאוחר יותר בחיים.
בשיחה עם סוכנות הידיעות AFP, מסביר ניק טורק בראון, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל והחוקר הראשי של המחקר: "הפער המסתורי הזה בהיסטוריה האישית שלנו תמיד סקרן אותי". בגיל שנה בערך, ילדים מפגינים יכולות למידה יוצאות דופן – הם רוכשים שפה, לומדים ללכת, מזהים חפצים, ויוצרים קשרים חברתיים… "ובכל זאת, איננו זוכרים אף אחת מהחוויות הללו", מציין בראון.
זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, סבר כי הזיכרונות המוקדמים הופכים לבלתי נגישים למודעות בשל מנגנון הדחקה. אולם לפי תיאוריות מודרניות, ההיפוקמפוס – חלק במוח שהכרחי לזיכרון אפיזודי ואינו מתפתח באופן מלא בינקות המוקדמת – אחראי לאי-זכירת הזיכרונות הראשונים.
החוקרים הסתמכו על מחקרים התנהגותיים קודמים שהראו כי תינוקות שאינם יכולים לבטא את זיכרונותיהם במילים, נוטים להסתכל לזמן ארוך יותר על דברים מוכרים שהם זוכרים. במקביל, מחקרים עדכניים על פעילות מוחית בעכברים הראו כי אנגרמות – מבנים תאיים המאחסנים זיכרונות – נוצרים אצל עכברים צעירים, אך עם הזמן הגישה אליהם נעשית קשה יותר.
עד היום היה בלתי אפשרי לעקוב אחר מוחם של תינוקות שאינם נשארים דוממים בעת הכנסתם למכשיר דימות תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), המנטר את זרימת הדם כדי לראות פעילות מוחית. כדי להתגבר על מכשול זה, צוותו של ניק טורק בראון השתמש בטכניקות שפיתח המעבדה שלו לאורך זמן – מוצצים, בובות פרווה בצורת חיות, ודפוסים מצוירים ברקע כדי לשמור על תשומת הלב של התינוקות.
החוקרים ביצעו מאות פגישות כדי לפצות על העובדה שתמונות רבות עדיין לא היו ברורות, למרות כל המאמצים. בניסוי השתתפו 26 ילדים, מחציתם בני פחות משנה וחצי והמחצית השנייה מעל גיל שנה, כאשר מוחם נסרק. תחילה הוצגו בפניהם תמונות של פנים או חפצים. מאוחר יותר, הוצגה בפניהם תמונה שכבר ראו לצד תמונה חדשה.
"מדדנו את הזמן שהם הקדישו להתבוננות בתמונות המוכרות להם, וזהו המדד שלנו להבנת זיכרונותיהם לגבי התמונה הספציפית", מסביר החוקר. בבחינת פעילות המוח בעת היתקלות בזיכרון, מאשרים המדענים כי ההיפוקמפוס היה פעיל בקידוד הזיכרון מגיל צעיר מאוד. כך היה לגבי 11 מתוך 13 ילדים מעל גיל שנה, אך לא לגבי אלה הצעירים משנה. החוקרים גילו כי ילדים שהיו טובים יותר בזכירה הראו פעילות רבה יותר בהיפוקמפוס.
"המסקנה ממחקרנו היא שילדים מסוגלים לקודד זיכרונות אפיזודיים בהיפוקמפוס החל מגיל 12 חודשים בקירוב", אומר ניק טורק בראון. במאמר מלווה למחקר, כתבו החוקרים אדם רמסאראן ופול פרנקלנד: "לא ניתן להמעיט בערכה של תחכום הגישה הניסויית שלהם".
אך גורלם של זיכרונות ראשוניים אלה עדיין אפוף במסתורין. ייתכן שהם לא התקבעו באופן מלא באחסון לטווח ארוך, או שהם קיימים אך בלתי נגישים. ניק טורק בראון נוטה להשערה השנייה ומוביל מחקר חדש כדי לקבוע אם תינוקות ופעוטות מזהים תמונות שכבר ראו בעבר.
התוצאות הראשוניות מרמזות כי הזיכרונות נשמרים אולי עד גיל שלוש לפני שהם דועכים. החוקר מביע התלהבות רבה לגלות אם ניתן לעורר מחדש חלקים מהם בשלב מאוחר יותר בחיים.
