אחרי 500 ימים של תקווה לטוב, לצד דאגה וייסורים, יחד עם כל ישראל, גם התקשורת העולמית מתמודדת עם הבשורה הקשה על גורלה של משפחת ביבס. בעוד העולם כולו ממתין בכאב להשבת גופותיהם של שירי ביבס ושני ילדיה הקטנים, אריאל וכפיר, התקשורת הבינלאומית משרטטת את דמותה של משפחה שהפכה לסמל אוניברסלי של הטרגדיה הישראלית, מי בצורה טובה ומרגשת, ומי באופן שונה במקצת, או בהרבה.
מקיבוץ ניר עוז לכותרות העולם: הילדים הג'ינג'יים שחצו גבולות ונחרטו בלבבות בכל העולם
בתקשורת הזרה תיארו כיצד מבעד לעדשת המצלמה שתיעדה את הרגעים האחרונים של משפחת ביבס יחדיו, ראה העולם כולו את שירי, אם צעירה, המנסה לגונן על טפה בעודה עוטפת בידיים רועדות את ילדיה בשמיכה. כפיר, שהיה אז בן תשעה חודשים בלבד – הצעיר מבין החטופים – ואחיו אריאל בן הארבע, הפכו עם שיערם האדמוני לסמל של תמימות ילדות שנקטעה באכזריות.
תמונה אחת של כפיר התינוק, שהפכה לסמל עולמי של הטרגדיה, חקוקה בזיכרון הקולקטיבי: תינוק ג'ינג'י עם חיוך חסר שיניים, אוחז בפיל ורוד ומביט ישירות למצלמה. תמונה זו, כפי שמתאר הוושינגטון פוסט, הופיעה על כרזות ברחבי העולם במשך 15 החודשים האחרונים, והפכה לסמל המאבק להשבת החטופים.
הניו יורק טיימס הדגיש את עומק הטרגדיה בניר עוז, קהילה קטנה שמתוך 400 תושביה, כרבע מאנשיה נהרגו או נחטפו באותו בוקר שחור של שמחת תורה. העיתונות האירופית, ובפרט בעיתונות הגרמנית, למשל בדר שפיגל, הודגש דבר היותה של שירי אזרחית גרמנית-ישראלית, מה שהעניק לסיפור ממד נוסף של כאב בקהילות היהודיות באירופה.
בין המילים: כיצד סיקרה התקשורת העולמית את הטרגדיה
ניתוח מעמיק של הסיקור העולמי חושף הבדלים משמעותיים בין כלי התקשורת השונים. בעוד ה-CBS האמריקאי הגדיר בבירור את אירועי השבעה באוקטובר כ"מתקפת טרור", הניו יורק טיימס השתמש במונח "מיליטנטים פלסטינים", והוושינגטון פוסט הרחיק לכת ונקט בלשון מרוככת יותר בדברו על "גברים חמושים" (armed men).
אולי כדאי להזכיר לפוסט שלא מדובר בצוות אבטחה של הישוב, אלא במחבלים שהסתובבו בישוב תוך שהם רוצים נשים וילדים, ולוקחים בשבי אזרחים חפים מפשע.
הגרדיאן הבריטי שילב בין תיאור הטרגדיה האישית לבין הקשר הפוליטי הרחב יותר, בהדגישו את השפעת המקרה על המשא ומתן המתמשך. הוושינגטון פוסט, דאג לתת את הקונטקסט החשוב לו, ובאותה הכתבה לגבי משפחת ביבס, דיבר על מצוקתם של תושבי עזה, בפרט ביחס לעובר עליהם לאור הכרזותיו של דונלד טראמפ באשר לעתידם.
מעבר לכאב האישי: משמעויות העסקה המתרחבת
התקשורת העולמית מצאה בסיפורה הטרגי של משפחת ביבס נקודת מפנה אפשרית במשא ומתן המורכב. ה-CNN חשף, מפי גורם ישראלי בכיר, כי נתניהו הסכים להכניס קרוואנים וציוד בנייה לעזה כחלק מהמאמצים להאיץ את העסקה, שבמסגרתה יושבו גם גופות המשפחה.
הטלגרף הבריטי הוסיף ממד נוסף לסיפור כשחשף ביקורת גוברת על התנהלות ממשלת נתניהו, במיוחד לאור ההחלטה להרחיק את ראש השב"כ מצוות המשא ומתן – צעד שפורש על ידי מבקרים כסימן לכך שראש הממשלה אינו מעוניין בהצלחת השיחות.
תקווה אחרונה: השלכות העסקה הנוכחית
הסיקור העולמי התמקד גם במספרים המצמררים מאחורי העסקה. על פי ה-BBC, מתוך כ-250 החטופים המקוריים, נותרו עדיין 73 בשבי – חלקם חיים וחלקם, כמו משפחת ביבס, לצערנו אינם עוד בין החיים. במסגרת העסקה הנוכחית, מעבר להשבת גופות משפחת ביבס, צפויים להשתחרר שישה חטופים חיים, ביניהם אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, המוחזקים בעזה מזה כעשור.
בין דפי העיתונים העולמיים, הפך סיפורה של משפחת ביבס לסמל המחיר האנושי הבלתי נתפס של המלחמה. בעוד התקווה להשבתם בחיים נגוזה והעולם כולו עוקב אחר השבת גופותיהם של האם ושני ילדיה הקטנים, התקשורת העולמית מצביעה על אפשרות שדווקא הטרגדיה הנוראה הזו תהיה נקודת המפנה שתוביל להתקדמות במאמצים לשחרור שאר החטופים, אך חלקה גם מבקשת לצבוע את הרגע כשלום לשני הצדדים, קרי – כאירוע המביא עימו הזדמנות לסיום את המלחמה משני צדדיה.
