ז'אן-מארי לה פן, האב המייסד של הימין הקיצוני הפוליטי המודרני בצרפת, שבנה קריירה של חצי מאה על התלהמות של גזענות בקושי מוסווית, אנטישמיות ותעמולה ניאו-נאצית, מת. הוא היה בן 96.
מותו אושר ב-X מאת ג'ורדן ברדלה, הנשיא הנוכחי של המפלגה שהקים מר לה פן. בהצהרה לסוכנות הידיעות Agence-France Presse, משפחתו של מר לה פן אמרה כי הוא מת ביום שלישי בבית חולים בגארש, ממערב לפריז.
באפריל 2024, עם מר לה פן במצב בריאותי חלש לאחר שלקה בהתקף לב שני בתוך שנה, בית משפט צרפתי העניק לבנותיו אפוטרופסות חוקית, והעניק להן את הזכות לקבל החלטות בשמו.
מר לה פן, כריאקציונר מניף זרועות, עם התלהמות של שחקן קרקס שמשמיע טענות מקוממות, מר לה פן רץ ללא הצלחה לנשיאות צרפת חמש פעמים, והגיע לזירה ב-2002, רכוב על גלים של חוסר שביעות רצון ושנאת זרים והעלה רוחות רוח של פשיזם חדש. כפי שהוא עורר את החרדה של יהודים, ערבים, מוסלמים ומהגרים אחרים – כל מי שנראה לו לא צרפתית "טהורה".
בתו הצעירה של מר לה פן, מרין לה פן, יורשה אותו כמנהיג החזית הלאומית ב-2011 ועלתה לגדולה על גל של כעס פופוליסטי על המיינסטרים הפוליטי. היא הובסה בבחירות לנשיאות צרפת שלוש פעמים – ב-2012, במקום השלישי עם 17.9% מהקולות מאחורי פרנסואה הולנד וניקולא סרקוזי; בשנת 2017, עם 33.9 אחוזים, להפסיד למרכז עמנואל מקרון; ובשנת 2022, עם 41.5 אחוזים, הובס שוב על ידי מר מקרון.
אבל הבחירות באותה שנה שלחו גם מספר שיא של נציגים מהמפלגה, ששמה שונה לעצרת הלאומית, לפרלמנט – 89 בסך הכל – עדות להצלחת המאמצים של גב' לה פן לנרמל אותה ולמתן את המסר שלה בהיבטים מסוימים.
עד אז היא הפכה למפלגת האופוזיציה המובילה, לא עוד מנודה הנחשבת כאיום על הרפובליקה, ובשנת 2024 העצרת הלאומית תמך בהצעת החוק של מר מקרון להגבלת ההגירהמבוכה לנשיא צרפת.
אנליסטים פוליטיים אמרו כי מצביעים במספרים הולכים וגדלים אימצו את המסרים הימניים של גב' לה פן שביקשו לנצל את חוסר הביטחון הכלכלי בקרב מעמדות הביניים ואת הטינה כלפי מהגרים, נושאים שנדחפו במשך שנים על ידי אביה.
בניסיון לרכך חלק מהרטוריקה הרעילה של אביה, אותו גירשה מהמפלגה ב-2015, הציעה גב' לה פן להצטרף לאיגודים אזרחיים לזוגות חד מיניים, לקבל הפלות ללא תנאי ולבטל את עונש המוות מהמצע שלה. והיא דחתה בפומבי את האנטישמיות של מר לה פן.
גב' לה פן הכריזה על המפלגה שינוי שםלעצרת הלאומית, ב-2018, למרות שהחליטה לשמור על הלוגו שלה של להבה אדומה, לבנה וכחול. המיתוג מחדש היה מאמץ נוסף להתרחק מהמדיניות הקשורה לאביה, שנשאר חבר ותיק בפרלמנט האירופי. ללה פן לא תהיה אף אחת מהרפורמות של בתו. בשנת 2016, הוא הקים והפך לנשיא ועדות ז'אן, על שם ז'אן ד'ארק, מפלגת ימין קיצוני חדשה שגילמה את האידיאולוגיות ארוכות השנים שלו.
הוא התעקש ש"הגזעים אינם שווים", שכל מי שחולה באיידס הוא "סוג של מצורע" וש"יהודים קשרו קשר לשלוט בעולם". הוא כינה את אמריקה "אומה תערובת", דחה את תאי הגזים של היטלר כ"פרט" בהיסטוריה ואמר כי הכיבוש הנאצי של צרפת בזמן המלחמה "לא לא אנושי במיוחד".
למעשה, 76,000 יהודים בצרפת גורשו למחנות המוות במהלך הכיבוש הנאצי מ-1940 עד 1944, בשיתוף ממשלת וישי בצרפת. רק 2,500 שרדו. ב-1944 התגלגלה שיירה נאצית לכפר אורדור-סור-גלאן ואספה וטבחה 642 תושבים בזוועה הקשה ביותר של המלחמה בצרפת. אלפי אזרחים נוספים נהרגו על ידי הצבא הגרמני כשהמלחמה התקרבה לסיומה.
מיליונים נהדפו מהצהרותיו של מר לה פן. הוא הוגש תיגר על ידי היסטוריונים, הוקע בכל הקשת הפוליטית הצרפתית, כולל על ידי השמרנים המיינסטרים, והורשע לפחות שבע פעמים בהסתה לשנאה גזעית או בעיוות התיעוד ההיסטורי.
אבל עם ההצלחות של בתו, אנליסטים רבים גילו את ההשפעה של כמה מהשקפותיו של מר לה פן, במיוחד על ההגירה. תמיד היה לו גרעין חזק של חסידים, במיוחד בדרום הארץ. הבולטות שלו שיקפה לא רק את גלי ההלם של דבריו, אלא גם סחיפה פוליטית ימינה בצרפת ובחלקים אחרים של אירופה במהלך שפל כלכלי ותקופות של עלייה באינפלציה, פשע ואבטלה, כאשר החששות גברו עם זרם המהגרים מאפריקה. המזרח התיכון.
ההצלחה הבולטת ביותר של מר לה פן במירוץ לנשיאות הגיעה בשנת 2002, כאשר הביס את המועמד הסוציאליסטי, ראש הממשלה ליונל ג'וספין, בסבב ההצבעות הראשוני, ולאחר מכן הגיע למקום השני בבחירות הכלליות, קטוע על ידי המכהן, הנשיא ז'אק שיראק. אבל הוא זכה בכמעט 18 אחוז מהקלפיות.
תומכיו בקושי היו מסה של ניאו-פשיסטים אנטישמים; רבים מהם היו רק עובדי צווארון כחול, בעלי חנויות, צעירים מובטלים ואחרים שעומדים בפני עתיד עגום במדינה ששוק העבודה המצומצם שלה, בתי הספר שרמת הביצועים הנמוכים שלה, מצוקת הדיור והפוליטיקאים הדלים הותירו אותם מתוסכלים וכועסים.
מר לה פן היה לוחם רחוב בצעירותו, וכשהשיער הנסוג הפך לקפוא, הוא שמר על מראה נוקב של קטטה: הכתפיים החסונות והסנטר המזדקר, העיניים הצרות מאחורי משקפי צב, פה קודר עבור חדשות רעות והרמת אגרופים כדי להעביר אותן בכוח. אבל לקול היה טווח: מחט, מקסים, לוחש, מגנה.
הוא הופיע לראשונה בזירה הפוליטית ב-1956, זכה במושב באסיפה הלאומית כחבר בתנועה נגד מס בראשות פייר פוג'אדה. משנת 1972, כשכרת ברית של קבוצות קיצוניות והקים את מפלגתו החזית הלאומית, ועד 2011, כשפרש, הוא היה המנהיג המוכר של הימין הקיצוני בפוליטיקה הצרפתית, וחסידיו הקולניים, לפעמים אלימים, היו האופוזיציה העיקרית ל השמרנים המרכזיים של המדינה.
המצע שלו נבע מרעיון מרכזי – שצרפת זקוקה לטיהור מכיוון שהיא סטתה משורשיה הגאליים והרומאים-קתוליים במה שהוא כינה "הסדר הטבעי, שהוא משפחה, מולדת, הוראה וכבוד לעולם החי". לכן הוא התנגד לאיחוד האירופי, לכל מיסי ההכנסה, להגירה של "זרים", במיוחד ערבים ומוסלמים, ונישואים חד מיניים, המתת חסד והפלות.
מר לה פן דגל בחוק וסדר, וקרא להשבת הגיליוטינה ו-200,000 תאי כלא חדשים, הגנה לאומית חזקה, תרבות מסורתית ועלייתם של אנשים "פשוטים". הוא הציע לבודד כל מי שיש לו HIV וטען כי כלי התקשורת בצרפת מושחתים וכי פוליטיקאים "עילית" נמצאים "במשכורת של ארגונים יהודיים".
הוא התעקש שהוא לא גזען, פאשיסט או אנטישמי, למרות שהיה שותף לרטוריקה של ניאו-נאצים, משך חסידים מגורמים ריאקציוניים ודיבר לעתים קרובות ובגסות על מאפיינים גזעיים. כמה מעמיתיו הראשונים בחזית הלאומית היו משתפי פעולה עם הנאצים במהלך המלחמה.
בית משפט צרפתי בשנת 1987 הרשיע את מר לה פן בהכחשת שואה על כך שאמר שתאי הגזים הנאציים הם "פרט" בהיסטוריה. הוא חזר על ההערה עשור לאחר מכן, והורשע על ידי בית משפט בגרמניה. ב-2003, 2005, 2008 ו-2011 הוא הורשע בהסתה לשנאה גזעית נגד מוסלמים. בשנת 2012, הוא הורשע בהתנשאות על פשעי מלחמה על כך שאמר, בראיון לעיתון ב-2005, כי "הכיבוש הגרמני לא היה לא אנושי במיוחד". הרשעותיו הרבות הביאו לקנסות כבדים רבים אך ללא עונש מאסר.
ז'אן-מארי לה פן נולד ב-20 ביוני 1928 בלה טריניטה-סור-מר, כפר על חוף הים בבריטני, לז'אן לה פן ואן-מארי הרווה. אביו, דייג, נהרג כשסירתו פוצצה במכרה בשנת 1942. אמו הייתה תופרת ממוצא מקומי. הילד גדל כקתולי ולמד בבית ספר ישועי בוואן וללומד בלוריינט.
מר לה פן קיבל תואר במשפטים באוניברסיטת פריז, שם היה פעיל בפוליטיקה הימנית, הצטרף לקטיבות רחוב נגד סטודנטים קומוניסטים ונעצר שוב ושוב. הוא טען שאיבד את עינו השמאלית בקטטה בבחירות, אבל היא רק נפגעה; הוא איבד את ראייתו מאוחר יותר בגלל מחלה.
בתור צנחן לגיון הזרים בהודו-סין בשנת 1954, מר לה פן נלחם נגד הוויאט מין הנשלטת על ידי הקומוניסטים. מאוחר יותר, כקצין מודיעין באלג'יריה במהלך מלחמת העצמאות שלה, הוא הואשם בעינויים של חברי החזית האלג'יראית לשחרור הלאומי. הוא לא הועמד לדין והכחיש את טענות העדים, אך הפסיד בתביעות נגד פרסומים שציטטו אותם.
מר לה פן הפך לאחד החברים הצעירים ביותר באסיפה הלאומית ב-1956, אך לאחר קמפיין נגד נסיגת צרפת מאלג'יריה, הוא איבד את המושב ב-1962, כאשר המושבה השיגה עצמאות.
ב-1960 הוא נישא לפיירט לאלן. מלבד מרין, נולדו להם שתי בנות נוספות, מארי-קרוליין ויאן, והם התגרשו ב-1987. ב-1991 התחתן עם ז'אן-מארי פשוס. מידע מלא על ניצוליו לא היה זמין באופן מיידי.
דירת משפחתו בפריז נהרסה על ידי פצצה בשנת 1976, אך איש לא היה בבית, איש לא נפצע קשה והפשע מעולם לא פוענח, למרות שהיו השערות כי מר לה פן היה יעד של אויבים פוליטיים. רעיונותיו הימניים עוררו התנגדות כה קשה עד שיותר ממיליון בני אדם השתתפו בעצרות רחוב נגדו. בשנת 1977, הוא ירש באופן בלתי צפוי 7 מיליון דולר וטירה ליד פריז לאחר מותו של הוברט למברט, תומך פוליטי. למר לה פן היו בתים גם בפריז ובעיר הולדתו, לה טריניטה-סור-מר.
הוא התמודד לנשיאות ב-1974, 1988, 1995, 2002 ו-2007. פרט להופעה המפתיעה שלו ב-2002, אז קיבל 16.9 אחוזים מהקולות וכפה סיבוב שני בסיבוב שני שהעלה את סך הכל שלו ל-17.8 אחוזים מהקלפיות, התוצאות לא היו יוצאות דופן.
אבל בתו, מרין, התאימה לביצועים הטובים ביותר שלו בניסיון הראשון שלה. היא צמצמה את הביקורת על יהודים אך תקפה מהגרים מוסלמים על כך שכביכול לא הצליחו להטמיע את הערכים הצרפתיים.
בספר זיכרונות משנת 2018, "בן האומה," הראשון מבין שני כרכים עתידיים (מלידתו ועד הפיכתו למייסד החזית הלאומית ב-1972), מר לה פן הגן על ממשלת וישי ששיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה והאשימה את הגנרל מימי המלחמה ומאוחר יותר. הנשיא, שארל דה גול, של "לעזור להפוך את צרפת לקטנה". זה היה רב מכר בצרפת.
אדם נוסיטר תרם דיווח.
