יוהנסבורג, דרום אפריקה – "הסתכלתי למטה כדי לעזור למטופל (כאשר) ראיתי מישהו נכנס לחדר. ראיתי את המגפיים, וכשהסתכלתי למעלה בהיתי באקדח".
זה לילה חם של אוקטובר במאירטון, דרומית ליוהנסבורג, וסוניה*, פרמדיקית בכירה שעובדת בשירות אמבולנס פרטי, מספרת על יום עבודה מפחיד במיוחד בבירה הכלכלית מוכת הפשע של דרום אפריקה. היא בשנות ה-40 המוקדמות לחייה ואינה רוצה שיזהו אותה כדי להגן על פרטיותה.
"הבחור אמר לי: "תשתוק, תשתוק. לָרֶדֶת!" בהתחלה סוניה חשבה לזמן קצר שהוא יכול להיות מאבטח כי קריאת החירום הייתה באזור פרברי עשיר.
"אבל אז הבנתי שהם עסוקים בלשדוד אותנו ואת הבית. אני חושב שהם עקבו אחרינו".
המטופלת של סוניה, שסבלה מתסחיף מוחי, החלה לצרוח. אבל החמושים דחפו את כולם לקרקע. "אני חושב 'מה אני הולך לעשות?' כי זה בתוכי לעזור לאדם”, מספרת סוניה.
"היה לו אקדח מאחורי ואני חושבת שאני חייבת לעשות מה שהוא אומר אחרת אני הולכת למות", היא ממשיכה. התוקף לקח את התכשיטים שלה תוך שהוא צורח איומים: "אנחנו נירה בך בבטן! אנחנו נירה לך בבטן!"
מול הקרקע, סוניה שמעה שריקה ולאחר מכן מנוע של מכונית, לפני שהרימה את מבטה ומצאה את התוקפים נעלמו. מזועזעת, היא מיהרה לבדוק מה מצב המטופל שלה. "לחץ הדם של המטופלת היה גבוה מאוד והיא התחילה לקבל התקפים", אומרת סוניה. "אבל אז המשטרה באה והגיבוי מגיע והכל היה בסדר אחר כך".
היא חשבה שהיא בסדר אחרי זה, אבל ימים לאחר מכן הטראומה פגעה. "תשעה ימים לאחר מכן אני מקבל הלם פוסט טראומטי. אני מתעוררת וצועקת לבעלי: 'הם על הגג, הם על הגג!' ואז אני מתחילה לבכות, ואני בוכה כל הלילה", היא אומרת.
סוניה פנתה לייעוץ כדי לעזור לה להתאושש והיא חזרה לגמרי לעבודה כעת. "אני בתעשייה הזו כבר 20 שנה. למדתי להישאר מרוכז. אתה מתרכז בפציעות. אתה מתחיל להיות כמו מכונה שעושה אחת, שתיים, שלוש, ארבע".
לדרום אפריקה יש את החמישי בגובהו שיעור הפשיעה בעולם, על פי נתונים סטטיסטיים של 2024 מ- World Population Review, המציינת, במיוחד, את רמות התקיפה הגבוהות שלו פשע אלים. בשנים האחרונות, מגיבים ראשונים ושירותי חירום דיווחו על מספר הולך וגדל של התקפות על הצוות ורכביהם – חלקם מסתיימים בפציעה ואף מוות.
לדברי פוסטר מוהל, דובר מחלקת הבריאות הלאומית, מספר ההתקפות נגד אנשי שירותי רפואת חירום (EMS) גדל מאז 2014. "תדירות ההתקפות השנתית השתנתה, עם מקרים מדווחים שנעו בין 30 ל-109," מוהל. אמר.
'שיחות שווא'
במיירטון, סוניה ועמיתיה לאמבולנס מתאספים בזירת תאונת אופנוע קלה שבה מעורבת משפחה ברכב שטח. פניו של נהג האופנוע מדממות ומעט נפוחות, אך חוץ מזה הוא בסדר. הוא לא חבש קסדה, אז זה היה יום המזל שלו – מאוד.
עם פציעות קלות בלבד, אין צורך בשירותיה של סוניה, אז היא משיגה שני פרמדיקים אחרים שעובדים עבור שירות אמבולנס פרטי מתנדב ללא מטרות רווח לפני שהיא יוצאת לשיחות אחרות.
השיחה הראשונה של הלילה היא שיחה שקטה עבור החובשים המתנדבים ססיל פרסונס, 33, ושותפו, גאווין ארו, 32, שעובדים עם צוות החירום הקהילתי דרום אפריקה (CERT-SA). היא הוקמה כדי לספק תמיכה חירום רב-תחומית לציבור, ללא תשלום, בין אם יש לאדם ביטוח רפואי ובין אם אין. מוקד הליבה שלהם הוא תגובה רפואית דחופה, אבל הם גם מטפלים בהצלת אש ובעלי חיים, ומציעים תמיכה בטראומה.
בקרוב זה נהיה עמוס. הרדיו של פרסונס רועש. "MVA" (תאונת דרכים), הוא אומר. השעה 18:24 על השעון בלוח המחוונים והשמש שוקעת. ישנם שבעה מטופלים הממתינים לעזרה לאחר שטנדר התגלגל על הכביש המהיר: ארבעה מהם "P2" – דחוף, שלושה מהם פחות פצועים. או "P3".
"צ'רלי מייק 10 מגיב," הוא אומר לתוך מכשיר הקשר שהוצמד לכתפו.
מדובר בנסיעה של 30 קילומטרים במהירות גבוהה בסוזוקי פרונקס של פרסונס ופניו מתוחות מריכוז כשהוא מפלס את דרכו בתנועה האחרונה של היום.
"זה נתן לי עור ברווז", הוא אומר לאחר שהאזין לסיפורה של סוניה. "זה קורה לנו יותר ויותר".
הוא מציץ אל הפנסים הלבנים המתקרבים ואת הדמדומים על הכביש שחולפים על פניו. "אנחנו צריכים להיות בטוחים בשיחה הזו", הוא אומר. "כנראה שלא נהיה הראשונים להגיע למקום."
פרסונס שקט ומקצועי. חץ אומר מעט בזמן שהם נוהגים. לפרסונס יש עבודה יומית כנציג מכירות של תרופות אונקולוגיות, והוא מתנדב בימי החופש שלו. חץ עובד כמנחה חוזים במפעל פלדה והוא החליט להתחיל לעזור לפרסונס לפני שלוש שנים. יש לו הכשרה בסיסית בעזרה ראשונה ותפקידו הוא בעיקר כעוזר תפעולי, טיפול בחולים, נשיאה וניקוי ציוד והקפדה על בטיחות בדרכים בזמן עבודתם.
פרסונס היה מעורב ב- ניסיון לעצור מזוין. הוא ובת זוגו נקראו לקצה העיר. "קיבלנו ציון דרך", הוא אומר. "אבל היה חשוך, ואף אחד לא היה בסביבה. זה הרגיש לא נכון. ראינו שני אנשים מתקרבים מלפנים, ואז נשמע קול מאחור. אנשים מנסים לפתוח את דלת האמבולנס. פשוט שמתי רגל על דוושת הגז, ושמענו שתי יריות נופלות לעברנו תוך כדי נסיעה. היינו בהלם. התקשרתי ל-999 ואמרתי: 'זו שיחת שווא', אבל אמרו לנו 'לא, החולה עדיין שם'".
לא היה זמן לליווי משטרתי, אז פרסונס ובת זוגו חזרו. התוקפים עזבו ופרסונס ועמיתו הצליחו לנסוע שוב מעבר לציון הדרך כדי למצוא את החולה בביתו, שם הוא היה חולה ועדיין מחכה לעזרה.
"זה היה ניסיון אופורטוניסטי. הם רק רצו לגנוב את הטלפונים שלנו ואת הציוד במכונית".
"אי אפשר לעקוב"
לכל אחד מתשעת המחוזות של דרום אפריקה יש משרד בריאות עם שירות אמבולנס ממשלתי. בנוסף, יש בארץ כ-200 שירותי אמבולנס פרטיים בפריסה ארצית.
והאיום על עובדי רפואת חירום גדל, בין אם הם נמצאים בממשלה או בשירות פרטי – למרות שקשה לנתח מספרים קשים.
"ראינו עלייה רצינית ומדאיגה מאוד בהתקפות על אנשי EMS אך ורק כדי לשדוד או לחטוף את צוותי האמבולנס", אומר אוליבר רייט מהאגודה לשירותי אמבולנס פרטיים ושירותי חירום בדרום אפריקה (SAPAESA). "עם כל כך הרבה שירותי אמבולנס פרטיים ומחוזיים שונים בדרום אפריקה, זה כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר כל ההתרחשויות הללו."
בנסיעה מוקדמת יותר עם Medi Response, שירות אמבולנס פרטי נוסף בעיר, מוחמד וארצ'יה בן ה-28 אומר כי זה "בהחלט החמיר במהלך 10 השנים האחרונות".
באזורים הנחשבים למסוכנים, עובדי EMS מתעקשים כיום שמשפחתו או חבריו של החולה יביאו אותם לתחנת משטרה שם הם מחנים את האמבולנס בבטחה ויכולים לתת להם טיפול חירום חיוני מבלי להיות מאוימים על ידי פושעים, ומבלי לסכן את חייהם. .
ארגונים מייעדים אזורים ספציפיים כ"אזורים אדומים", שאליהם אנשי EMS אינם יכולים ללכת אלא בליווי משטרתי. זוהי גישה קצת אקראית לבטיחות. "אבל ייתכן שעדיין יהיו מקרי חירום באזור הזה", אומר וארצ'יה. "אז יש אפשרות של אי-יציאה מוחלטת או שאתה הולך לתחנת המשטרה, או שהמטופל מובא לאזור בטוח".
ביירון לה הו, עוזר מנהל התקשורת במחלקת הבריאות והרווחה של הקייפ המערבי, אומר שיש כשש התקפות על עובדי EMS מדי חודש במחוז. אבל בגלל "גישה רב-גונית להגנה על עובדי ה-EMS שלנו והמוכנות והערנות שלהם", מספר ההתקפות בכף התייצב, הוא אומר.
ובכל זאת, הוא מוסיף, "גישה זו אינה בת קיימא ומשפיעה לרעה על מתן השירות".
בעיני רייט, ההתקפות על צוותי אמבולנס הן סימפטומטיות של "מערכת בטיחות ציבורית כושלת" ועלייה בפשיעה בדרום אפריקה באופן רחב יותר.
"עד שממשלת דרום אפריקה תיתן עדיפות למניעת פשע, עמיתינו ל-EMS לעולם לא יהיו בטוחים", הוא אומר.
כשהתבקש להגיב, שירות המשטרה הדרום אפריקאי (SAPS) לא הזכיר ספציפית התקפות על EMS ומגיבים ראשונים, והצביע באופן כללי יותר על היוזמה האחרונה שלו נגד פשיעה, מבצע שנלה, המתמודד עם פשיעה באמצעות חסימות דרכים, עצירות וחיפושים וסיורים.
"באמצעות מבצע שנלה נעשים צעדים גדולים כדי לעצור פושעים המעורבים בכל צורות הפשע, כולל שוד, רצח ואונס", אמרה דוברת המשטרה בריגדיר אתלנדה מאטה בהצהרה לאל-ג'זירה. "עד היום, באמצעות מבצע זה הכולל הגברת הנראות של המשטרה, נעצרו יותר מ-920,000 חשודים".
"סליחה, אבל הוא מת"
בכביש במיירטון, פרסונס מכבה את הצפירה שלו בשעה 18:45 כשהצוות מגיע לזירת התאונה.
שני כבאים ושלושה אמבולנסים עם אורות מהבהבים בחושך ההולך וגובר כבר שם, אבל זה לא מספיק כדי לטפל בפצועים. אחד מעובדי האמבולנס ממהר אל פרסונס: "האם תבדקו את זה?" העובד מצביע על צעיר השוכב בשדה שנחרש לאחרונה. הוא נסע בחלקו האחורי של הטנדר כשהוא התגלגל מהכביש המהיר והוא נזרק אל הקרקע. "הוא מתלונן על כאבים בצד ימין", אומר עובד האמבולנס, ומשאיר את שני הפרמדיקים לעזור לו.
פרסונס עוטה כפפות גומי ועובר בזהירות על הצעיר כשהוא בהכרה אך מסוחרר מכאבים.
מישהו בחושך קורא: "יש עוד אמבולנס שמגיע ממידואל". פרסונס מהנהן, אבל תשומת הלב שלו היא על כאבו של הצעיר.
"אל תזוז," הוא אומר למטופל. החץ נעלם אל תוך הלילה וחוזר עם אלונקת אלומיניום ועוד עובדי EMS. אחד מהם מחזיק את ראשו של המטופל – הם מודאגים מאוד מפציעת צוואר וגב.
פרסונס, חץ ושניים אחרים מגלגלים בזהירות את החולה לאלונקה ולוקחים אותו לאמבולנס שזה עתה הגיע.
בחזרה לסוזוקי, פרסונס אומר: "זה תמיד רע כשאתה הראשון שמגיע לאירוע של נפגעים המוני. כולם צועקים, הם מרגישים שהם אלה שצריכים עזרה קודם".
הוא עוצר. "אנחנו תמיד מתייחסים קודם כל לשקטים. אלה הפצועים הכי קשה".
משייט בעיר הלילה, פרסונס מספר על שיחה מסוכנת נוספת.
"הוזעקנו לדקירה של כנופיה והמטופל כבר היה מת כשהגענו לשם. הם גרמו לנו להבין, יפה מאוד", מעווה פרסונס את פניו, לפני שהוא ממשיך, "'אם הבחור הזה ימות, אז גם אתם'".
"היינו לבד. עדיין לא הייתה שם משטרה. אז היינו צריכים להעמיד פנים שאנחנו מטפלים בו. תניחו טפטוף, קחו לחץ דם – כדי שנוכל להישאר בחיים. רק כשהמשטרה הגיעה יכולנו להגיד 'סליחה חבר'ה, אבל הוא מת'".
כמעט לכל פרמדיק שדיברנו איתו יש סיפור כלשהו על איומים על ידי פושעים.
בספטמבר השנה, רוני מוטניאן בן ה-36 מ-ALTOR EMS, שירות רפואי פרטי המתמקד בבטיחות באירועים, נעצר ליד סוטו, בעודו נוהג באמבולנס מסומן בבירור. התוקפים שלו איימו על חייו בזמן שהסירו את גשש ה-GPS ואילצו אותו להעביר את חסכונותיו מחשבון הבנק שלו באמצעות הטלפון הנייד שלו.
לאחר מכן הם הסיעו אותו למקום שני שבו הסירו את מיתוג ה-EMS מהרכב. "אני לא יודע לאן הם הלכו, אבל שמעתי אותם אומרים 'בואו נהרוג את הבחור הזה'." אבל לאחר שהעביר להם את כל חסכונותיו, הם שחררו אותו לבסוף.
הוא מתעקש שהוא עדיין נהנה מהעבודה שלו, ומקבל שהסיכונים של תקיפה אלימה עכשיו באים עם זה. "זה קורה לכל עובדי שירותי רפואת החירום", הוא אומר.
ובכל זאת, הוא אומר, הוא מרגיש כועס.
"אם אני רואה מכונית אחרת עוצרת מולי, הכעס הזה חוזר (חוזר)."
