ראיתי בתיאטרון הקאמרי את המחזמר האמריקאי עטור הפרסים, "היי, אוון הנסן", המספר על נער מתבגר חרדתי-דיכאוני המוחרם על ידי חבריו לכיתה. הנער מגיע מבית בעייתי, משפחה חד-הורית, ואם שעסוקה בעבודתה ולימודיה יותר מאשר בבנה המתבגר. איתו בכיתה ישנו נער נוסף, קונור, מתבודד אגרסיבי ודיכאוני אף הוא, ששם קץ לחייו. בגלל שרשרת של אי-הבנות הוריו של קונור מסיקים שאוון היה החבר הטוב ביותר שלו ולמעשה מאמצים את אוון אליהם כתחליף לבנם.
מחזה זה פותח צוהר לבעיה של חרדה חברתית, דיכאון וחרמות בבתי ספר. בעיקר עולה שוב ושוב במחזה הבדידות. נושאים ספציפיים המעסיקים את המוח של גיל ההתבגרות כמו חברות, זוגיות, מיניות, זהות מינית, חיים ומוות, שזורים במחזה זה ומספקים חומר למחשבה על חוסר המודעות וחוסר הערנות של מערכת החינוך לילדים החריגים, המוחרמים והדחויים – והתוצאות העגומות.
בעיקרון, בני אדם הם חיות חברתיות ובדידות זו חוויה נפשית-אישית של חוסר קשרים חברתיים או אינטימיים מספקים, חוסר אינטראקציה עם אנשים בני אותו גיל או עם אותם נושאים משותפים המלווים בתחושה ש"לאיש לא אכפת ממך", אולי רק חוץ ממשפחתך הקרובה. תחושה שאינך שייך לקבוצה, אין לך רשת חברתית, מביאה לרוב להשפעה שלילית על הבריאות הנפשית, וכתוצאה מכך – על הבריאות הפיזית.
השימוש ברשתות חברתיות מחמיר את המצב עוד יותר בשנים האחרונות ולמרות הקשר הווירטואלי ו"אלפי החברים" ברשת, צעירים ומבוגרים רבים מדווחים על תחושת בדידות, ניכור, לחץ וחרדה חברתית. קל יותר לדבר דרך המסכים מאשר פנים אל פנים, קל יותר להיות ביקורתי ושיפוטי ועם אצבע קלה על המקלדת כאשר אינך חייב להזדהות בשם ולהביט בעיניים של מושא הלעג.
הדבר מסוכן לא פחות אצל מבוגרים וקשישים והשפעתו על הבריאות הגופנית והנפשית גדולה באותה מידה. אובדן של חברים וקרובים בני אותו גיל, אובדן של בני זוג, כל זה גורם תחושת פחד מהמוות הקרב. הבדידות גוברת גם בגלל הקושי ביכולת ליצור קשרים חברתיים חדשים, ואת זה מחמירה לעתים הירידה הקוגניטיבית.
קיים קשר הדוק בין בדידות לאובדנות. אנשים בודדים מרגישים חסרי ערך וחסרי משמעות, תחושה שאיש לא ירגיש בחסרונם אם ייעלמו מהעולם. תחושת בדידות זו היא חוויה פנימית. אומנם אדם יכול להיות מוקף בבני משפחה וחברים אוהבים ולהרגיש בודד, או להיות לבד ולא לחוש תחושה זו, אך אין ספק שרשת חברתית תומכת מקטינה את הסיכון בתחושת הבדידות.
התנדבות ועזרה לאחרים נותנת משמעות ומפחיתה את תחושת הבדידות וגם מאפשרת יצירת קשרים חברתיים על בסיס עניין משותף. בתקופתנו, כאשר תוחלת החיים ארוכה, הבדידות נפוצה בכל גיל ומסוכנת בכל גיל, אך מסוכנת שבעתיים אצל בני נוער וקשישים. בואו נביט סביבנו וננסה לאתר את הבודדים והמדוכאים שבין מכרינו.
