נאמן לאופי הערמומי שלו, השודד המבוקש כנראה ברח בלילה.
בשאר אל-אסד, לפי הדיווחים, עם אשתו ושלושת ילדיו הבוגרים נִגרָרנמלט בחיפזון כדי להימנע מההתמודדות הנוקשה שמגיעה לו כל כך.
זה היה, כמובן, הקודה הצפוי של פחדן שגרם לכל כך הרבה צער, אובדן וסבל במשך כל כך הרבה עשורים, חיפש מקלט במקום רחוק מזירת הרשימה הארוכה שלו של פשעים נוראיים וקטלניים נגד הגינות. והאנושות.
אז, אל-אסד קורא כעת לרוסיה, לא לסוריה, הביתה. הוא אורח של פטרונו המזמין, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – כיאה, עוד נמלט מהצדק שהואשם בפשעי מלחמה.
האיש הנתעב של סוריה במנוסה הביא, ללא ספק, סכום בריא של כסף או זהב שנגזל כדי לממן את החיים הנוחים שהוא ובת זוגו המשותפת, אסמה, רגילים אליהם.
צמד פורעי החוק בבגדי מעצבים, אני חושד, יישארו חגורים ב"בית בטוח" רחב ידיים אי שם במרחב העצום של רוסיה למשך שארית חייהם העלובים.
בינתיים, סורים מותשים – שלרגע זה חוגגים את מותו הפתאומי של דיקטטור – ינסו, כמיטב יכולתם, להתאושש ולהיבנות מחדש בעקבות מלחמת אזרחים קשוחה שהשחיתה את מולדתם האהובה שנה אחרי שנה מתישה.
אבל, אני חושד, החיים החדשים של אל-אסד בארץ "זרה" – מעבר לגיאוגרפיה בלבד – תמיד יהיו מוצלים בפחד ובתחושת חוסר הוודאות המכרסמת שלעתים קרובות מלווה גנגסטרים על הלאם.
שם, בשאר ואסמה ירקבו – אם יש להם אפילו שמץ של מה שניתן לתאר צדקה כמצפון – ספוגים בידע על היקף האומללות המזעזע שהם אחראים לו.
הם לעולם לא יימלטו מהכתם הבלתי נמחה הזה.
למרות הרוויזיוניזם המופיע כעת בבירות ובחדרי חדשות במערב, לבשאר ולאסמה היו חברים רבים – מסתבר במזג אוויר נאה – באותן בירות מערביות וחדרי חדשות שטוענים, באופן לא משכנע, שבכל העת, הם קיוו ש"הקצב. ” בדמשק יעמוד בפני סוג העונש שהוא גזר ללא היסוס או חרטה.
זוהי הפנטומימה הרטורית המוכרת שערי בירה וחדרי חדשות מערביים מתרגלים בביצועים לפי סימן מהימן בכל פעם שעוד אחד מהאורווה של אוטוקרטים של "הבחור הטוב" שזכו בעבר, עובר מוטציה נוחה ל"בחור רע".
הפופ של בשאר, חאפז, נחשב לאוטוקרט "בחור טוב" על ידי מנהיגים מערביים ותקשורת ממסדית רבים למרות היסטוריה מלוכלכת של אכזריות שבנו הצייתן אימץ מיד כשנכנס לתפקיד העריץ-במשכן הקבע של סוריה בשנת 2000.
בשנת 1990, חאפז אל-אסד – סוציופת בחליפה מחויטת היטב הורה הצבא להשמיד 20,000 "מורדים" סורים במהלך מצור בן שלושה שבועות ב-1982 – היה מְשׁוּקָם עד נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש הבכיר. באותה תקופה, העריץ העוגה בדם נתפס כבעל ברית אזורי שימושי שיכול להקהות את השפעתה של עיראק.
היחסים בין וושינגטון ודמשק נותרו ברובם נעימים למשך שארית המאה ה-20 ועד כהונתו של בשאר כנשיא במילניום החדש.
מלכתחילה, בשאר – בעזרתה הנלהבת של אסמה, בנקאי לשעבר טלגני ומשכיל לונדוני – הסוווה את חוסר הרחמים שלו מאחורי "נרטיב" נעים, מבוסס יחסי ציבור, לפיו בני הזוג היו סמלים של סוריה מתקדמת וחילונית שראשי ממשלות המערב. ונשיאים ושלל עיתונאים שקל להטעות אותם, ככל הנראה, כל כך מפתים.
בשאר היה סמכותי עם חיוך מפרגן.
כל זה, כל היבט מתוכנן במעשה המבוים שלהם, היה שקר שנועד לשכנע את הפתי שבשאר פרץ מהמודוס המכוער של אביו ולבלום כל "התערבות" מערבית שעלולה לפגוע ביכולתו של הנשיא החדש להפעיל כוח מוחלט. .
המסחר והתיירות פרחו. חברי פרלמנט אירופיים ערכו ביקורים קבועים בארמון אל-אסד במסווה דקיק ש, לפי לסנאטור צרפתי אחד, "עדיף היה לדבר עם בשאר מאשר עם דאעש (דאעש/דאעש)" והלל את תפקידו כמגן "הנוצרים המזרחיים".
בשנת 2001, אותו פרגון של הסדר הבינלאומי המבוסס על חוקים, ראש ממשלת בריטניה ה"סוציאליסטי" המעמיד פנים, טוני בלייר, עלה לרגל לִפְגוֹשׁ בשאר – שרלטן עמית שהיה ברור לו, אם לשאול ביטוי, לעשות איתו עסקים.
להקת עיתונאים בריטים בעקבותיו קטעי חליפה לעט שופעי שבחים ופלפולים על המשפחה הפילנתרופית הראשונה של סוריה, שרצה "לחדש" את המדינה בדרכים נאורות לפני – הפתעה, הפתעה – בשאר הפך לרוצח המונים חסר תשובה שהרג עשרות ילדים, נשים וגברים סורים עם נשק כימי וטילי סקאד.
השפל של הסנטימנטליות המביכה הופיע בווג, מגזין אמריקאי שעושה כבוד נוקב לסלבריטאים יפים, כולל אסמה אל-אסד.
בקטע הידוע לשמצה של הגיוגרפיה פורסם ב-2010, ווג תיאר את אסמה כ"הטריה והמגנטית ביותר מבין הגברות הראשונות" – והוכיח שיופי, בשילוב עם פרסונה מלוטשת, רהוט, יכול להיות ממונף אפילו על ידי הרמאים הכי הולכי רגל כדי להסתיר את האמת.
ווג החמיר את פגיעתו בעיתונאות ובעובדה על ידי הדבקת הכותרת הבאה לפרופיל המרהיב של יד ימינו הנאמנה תמידית של בשאר: "שושנה במדבר".
אני, למשל, מאוד מקווה שה"ורד" הזה יבלבל באקלים הקשים והחורפיים של רוסיה.
רק שנה לאחר מכן, הסורים, בהשראת האפשרויות של האביב הערבי, יצאו בהמוניהם לרחובות בהפגנות נגד הממשלה.
מסכת ההונאה של בשאר החליקה, וחשפה רוצח שיעלה בבוא העת ובמכוון על אביו הדוחה בסולם הזוועות כדי להיאחז בעמדה, בכוח ובפריבילגיות בזמן שמלחמת אזרחים מתקרבת.
המנהיגים והעיתונאים המערביים המוכים מציגים מופע חלש של סולידריות כביכול עם מיליוני קורבנותיו של בשאר – כלואים, עונו, אנסו, נידונו או נאלצו לברוח כפליטים במדינות שכנות.
מוקדם יותר השנה, האיחוד האירופי (האיחוד האירופי) שמח לסלוח ולשכוח את הקטל והייסורים שחולל בשאר אל-אסד.
אִיטַלִיָה מְשׁוּחזָר היחסים הדיפלומטיים עם משטרו של אסד ביולי. ובנובמבר, מייקל אונמאכט, הממונה על המשלחת של האיחוד האירופי לסוריה, פורסם סרטון קצר באינסטגרם ו-X כדי להנציח את שובו לבירה שטופת השמש.
אוהנמאכט הציע לסורים הנצורים והפגועים את ברכותיו והסביר שנוכחותו מהווה עדות מוחשית לנחישות של האיחוד האירופי "לתמוך בעם הסורי לעתיד טוב יותר, משגשג ושלו יותר".
הדיפלומט המחייך סיים את ההקדמה שלו כך: "אני מצפה למאמצים המשותפים שלנו בשנים הקרובות".
תזמון ללא דופי.
האיחוד האירופי היה מוכן, כך נראה, להושיט את אל-אסד חיבוק מזמין, אך מוסמך.
למרבה הצער, הוא נעלם כדי להציל את עצמו, והותיר את נשיאת הנציבות האירופית עם אמנזיה, אורסולה פון דר ליין, ללא בת זוג לריקוד שעשתה באיחור נזף ו"אכזרי".
צביעות, תכיר את הסופר חסר הבושה שלך.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
