בבוקר שלאחר מסיבת יום ההולדת ה-80 של ג'ואן ניית'ן בשנה שעברה – שולחן ארוך שולחן פאלם ספרינגס בשטח מתחם בסגנון האסינדה שבו גרו סמואל גולדווין, לוסיל בול וג'ודי גרלנד בזמנים שונים – אורחים מהחגיגה הלילית הוזמנו לבראנץ' בחלון הראווה של אמצע המאה בית אברנתי.
החוגגים שהגיעו מדנמרק, גרמניה ומערים ברחבי ארה"ב מזגו לעצמם קפה והשתתפו באווירת הבריכה הזוהרת לאחר שחגגה את נתן בערב הקודם עם המלצות וארוחת ערב שהוכנה בעזרת משפחתה, חבריה ועמיתיה. כרוב בגריל עם נקטר אגבה חמצמץ פיקנטי של השפית Centrolina של DC איימי ברנדוויין; סלט הדרים, זיתים ושומר של שף לולו דיוויד תניס; טלה שנשלח מפילדלפיה על ידי שף זהב מיכאל סולומונוב; זן אורז חדש של Tehachapi Heritage Grain Project מבית גלן רוברטס של אנסון מילס; עוגת יום ההולדת נוקאאוט של שרי יארד עם תערובת פסיפלורה, ועוד מנות רבות אחרות. הטוסטים והריקודים נמשכו עד מאוחר בלילה.
עכשיו, עם הגעתו של בוקר המדבר של קליפורניה, הלך נתן, בהיר עיניים ונושא ממתקים. מוקפת בניחוח של קינמון, סוכר ואגוזים קלויים, המחברת של "בישול יהודי באמריקה" הניחה צלחות של שנקן שהכינה בעצמה וצפתה בסיפוק כשהחבורה יורדת על לחמניות הפקאן הדביקות שעדיין חמות מחימום מחדש. התנור.
זו אישה שכמעט ולא מגיעה בידיים ריקות. אפילו בבראנץ' יום ההולדת שלה.
1
2
3
1. לחמניות פקאן חמות: ג'ואן ניית'ן, במטבח שלה, הופכת מנה של שניקן אן ארבור שלה אחרי שהם נאפו, כך שהם מוגשים עם הפקאנים מעל. 2. לאחר הוכחת הבצק, מניחים את השנקן עם הצד התחתון כלפי מעלה על הפקאנים ואז אופים. 3. חם ומוכן לאכילה. (דב לינדזי / For The Times)
וכמובן, השנקן שלה – "שבלולים" בגרמנית – מגיע עם סיפור או שלושה. מתכוני שנקן הופיעו בכמה מ-12 ספרי הבישול של נתן, לפעמים מתחקים אחר האבולוציה ההיסטורית של המתוק המגולגל ולפעמים מתארים את האופים ששיתפו את המתכונים שלהם או היוו השראה למתכונים שלה.
אבל ספר הבישול עם הגרסה האחרונה של נתן לשנקן הוא ספר שלראשונה מתמקד במלואו בסיפור שלה, מתלמידת בית ספר סקרנית ועד למומחית הבולטת בעולם לאוכל יהודי.
כמובן, כמו כל ספר של ג'ואן נתן, "חיי במתכונים" עמוס בסיפורים על חייהם של אנשים אחרים.
זליג, כמו זליג ביכולתה להתבונן באנשים ובאירועים בולטים בעולמות האוכל והפוליטיקה, אך בקושי רגילה בעצמה, אפילו כשהיא משדלה בעדינות אך בהתמדה מתכונים משפחתיים סודיים מטבחים ביתיים ברחבי העולם, חייו של נתן משקפים את הטעמים ההולכים ומתרחבים של החך האמריקאי.
קחו בחשבון שכאשר היא התגוררה בניו יורק ועבדה במשרד ראש העיר של תכנון ופיתוח מידטאון בתקופת הממשל של אברהם בים, נתן היה אחד הכוחות המניעים מאחורי ייסוד הארגון שעדיין פועל ב-1974 פסטיבל האוכל הבינלאומי של השדרה התשיעית, אולי המפגש הציבורי הראשון בניו יורק לריבוי כזה של תרבויות קולינריות. בזמנו, אמרו כי 22 מטבחים שונים מיוצגים בבתי עסק לאורך השדרה. מי זה מי מדמויות בעולם האוכל היו מעורבים באירוע המכונן, כולל מאדור ג'פרי, עדנה לואיס ודיאנה קנדי, שכפי שכותב נתן ב"חיים שלי", "עמדה מחוץ למרקחת אלפס והדגימה גוואקמולי".
אף על פי שכותרת ספר הבישול הראשון של נתן, "הטעם של ירושלים" (שנכתב עם ג'ודי סטייסי גולדמן), עשויה לגרום לחלק לחשוב שזהו ספר המוקדש רק למתכונים יהודיים, כותרת המשנה – "מתכונים בינלאומיים ממגוון המטבחים של הקודש". עיר" – חושפת את חיפושיה לכל החיים אחר מה שמחבר תרבויות שונות זו לזו.
ספרה מ-2005, "The New American Cooking", בחן כיצד המהגרים עיצבו את טעמנו לטובה. ב"שולחן המלך שלמה" (2017) היא חקרה את האוכל של הפזורה היהודית, כולל לאטקים סלבדוריים ודגי דג דג ברזילאי-בלארוסי. וספרו המובהק מ-1994 "בישול יהודי באמריקה", שהפך גם לסדרת PBS, לא רק סיפר סיפורים על צ'ולנטים, קוגלים ולטקים אלא על השפעות הקייג'ון, המרוקאי, הסורי ומדינות אחרות על השולחן היהודי.
היא עשויה להיות שילוב רב עוצמה של הרצון של אמה "לאמץ את החדש" כפי שניתן מתאר את פרל גלוק ילידת ניו יורק ואביה ארנסט ל"עולם הישן שהוא השאיר מאחור" כשהגיע לארה"ב ב-1929 – מוקדם מספיק כדי להוציא רבים אבל לא את כל בני משפחתו מגרמניה לפני שהחל הרג יהודים במחנות ריכוז. עם זאת, למרות כל קשריו עם גרמניה, אביו של נתן אהב לאכול בחוץ במסעדות הסיניות והאיטלקיות של פרובידנס, שם בילתה המשפחה שנים רבות. כל זה אומר שהעבודה של נתן משדרת כבוד למסורת – מובילה יהודים בעלי אמונות פוליטיות שונות ויכולות בישול לסמוך עליה כשהם זקוקים למתכוני חג – כמו גם פתיחות ואפילו להיטות ללמוד ולחוות את "החדש".
אחד ממתכוני החג של ג'ואן נתן מתוך "חיים שלי": פסח פקאן לימון טורט עם מילוי לימון קרד. הטורט עשוי עם ארוחת מצות.
(דב לינדזי / For The Times)
זו אולי הסיבה, לאחר שלמדה בצרפת ובאיטליה, ולאחר מכן עבדה בניו יורק בנציגות הרפובליקה המלגזית (כיום מדגסקר) לאומות המאוחדות, היא נמשכה לישראל ומצאה את עצמה עובדת עבור ראש עיריית ירושלים טדי קולק, חברה מסובכת. פוליטיקאי הידוע בתמיכה שלו בדו-קיום ישראלי-פלסטיני. דרך עבודתה כנספחת לעיתונות זרה, היא רכשה רולודקס של קשרים ופגשה כמה מכובדים. ביניהם, ברברה סטרייסנד ופעיל זכויות האדם אלי ויזל, שכפי שהיא כותבת ב"חיים שלי", שאלה אותה מה היא עשתה "כדי להדוף דיכאון". היא אמרה לו שבדרך כלל היא ניסתה למצוא טיול חדש בעיר. "כששאלתי אותו את אותה שאלה, הוא ענה, 'איתי, זה לא כל כך קל'".
הזמן שלה בעבודה עבור קולק הוא מה שהוביל את נתן לדרכה ככותבת ספרי בישול בכוונה למצוא את הקשרים האנושיים למתכונים שפרסמה.
"ראיתי איך אוכל – ולא רק אוכל – אלא לאכול ביחד, לאכול ליד השולחן של מישהו, לא משנה מי זה היה, זו דרך לומר, אני אוהב את האוכל שלך. אני מחבבת אותך," היא אומרת בטלפון. "אנשים נרגעים הרבה יותר. את זה למדתי מטדי קולק. הוא הצליח לשבור כל כך הרבה מחסומים באמצעות אכילה עם אנשים".
אחד הסיפורים הטובים ביותר שנתן מספרת ב"חיי במתכונים" מתרכז בארוחת צהריים שהיא וקולק חלקו עם מנהיג כפר ערבי בין ירושלים לבית לחם. אחרי "קפה טורקי עם תרמילי הל שלמים", מסר קולק את הבשורה שירושלים לא תשלם עבור הכביש הסלול שהכפר רצה כי הוא יקר מדי.
ואז הגיעה המזה – גבינה בדואית, חומוס "מוזלף בשמן זית מהכפר", באבא גנוג', קובה, "רק מהתנור פיתה" וערק. המנהיג ביקש שוב את דרכו. שוב, קולק אמר לא.
"לא מיואש, המוכתר הנהן שוב, ויצאה המנה העיקרית… אחת המנות הפלסטיניות הגדולות מהעיר שכם", כותב נתן.
זה היה מוסחאן, עוף "קלוי עם כמון, קינמון וצנוברים, עם טונות של בצל מוקפץ בצבע ורוד על ידי סומאק… מוגש על פיתה גדולה שהושרה בשמן זית תוך כדי חימום בתנור".
המתכון של ג'ואן נתן למוסקאן פלסטיני.
(רוברט גוטייה / לוס אנג'לס טיימס)
"בזמן שסענו, קרה משהו מדהים: שכחנו להיות לא בנוח. … עד שאכלנו את עצמנו בעוף ולגמנו את תה הנענע שלנו, כל אחד קיבל את מבוקשו”.
ראש העיר קיבל "אחת הארוחות הטובות בחייו". הכפר קיבל את דרכם. "ואני? ובכן, יש לי קריירה לכל החיים. קיבלתי גם את מנת העוף האהובה עליי".
כל השנים לאחר מכן, כמובן, עם התמוטטות שיחות הפסקת האש בין ישראל לחמאס, הרציחות באזרחים ממשיכות לעלות בעזה ובני ערובה ישראלים עדיין מוחזקים, קשה לדמיין ארוחה כזו כיום.
"אנשים דיברו זה עם זה אז", אומר נתן.
עוד בשנת 2001, מיד לאחר פרסום ספרה "המאכלים של ישראל היום", נתן כתב סיפור עבור העיתון הזה שבה אמרה, "ביקרתי בבית טבחים יהודים ישראלים מרקע מרוקאי, לובי ועיראקי. … ישבתי על הרצפה במטבחים הדרוזיים, הסורי העלאווי והכורדי, ויצקתי קיבה. … ביקרתי בכפרים פלסטיניים שבהם טעמתי תאנים מנשקות שמש שנקטפו היישר מהעצים ובכפרים ישראלים-ערבים שבהם אופים פנקייק חגיגי בתנור טבון שהוצב באדמה ומוגש במילוי שומשום מסוכר. … למרבה הצער, לא יכולתי לחוות את החוויות הראשונות האלה היום. יש יותר מדי מהומה במדינה שמפרקת את יחסי האנוש".
אולם החלום שלה, "שיהודים וערבים יכולים לחלוק את השפע של הארץ הזו ששניהם טוענים", כתבה אז, עדיין היה חזק.
עכשיו, היא אומרת בטלפון, "זה הרבה יותר גרוע. אני חושב שהפחד משני הצדדים הוא פשוט יותר מדי. יש הרבה חברות בין יהודים לערבים שכבר לא. זו פשוט תקופה עצובה בהיסטוריה שלנו".
אני שואל את נתן אם היא עדיין חושבת שאוכל יכול לקרב אנשים.
"טוב, אני חושבת שלשבת אפשר," היא אומרת. "שבוע לפני 7 באוקטובר, חבר הזמין אותי (לארוחת ערב עם) משפחה פלסטינית ודיברנו על הדברים. זה היה מדהים. אחרי אותה ארוחת ערב, האישה ואני הלכנו לטייל. אבל אחרי ש-7 באוקטובר קרה, פשוט לא יכולתי להתקשר אליה. ואז בעלה הושיט יד ואמר שהוא עבד עם מקהלה יהודית-ערבית. במשך כל הזמן הזה, המקהלה הזו התאמנה בירושלים ועכשיו הם הגיעו לארצות הברית. אתה יודע, כל מה שהוא רצה זה שאנשים יבואו להופעה. וחשבתי, איזה דבר מדהים לעזור לתמוך. … איך זה לא ישבור מחסומים אם אתה מדבר עם אנשים?"
המתכונים
זְמַן 9 עד 36 שעות (זמן פעיל של 30 דקות)
תשואות מכינה 12 לחמניות דביקות
זְמַן שעה 45 דקות
תשואות משרת 8
מצא את ג'ואן נתן בלוס אנג'לס טיימס פסטיבל הספרים ביום שבת, 20 באפריל, 16:00, בתיאטרון המשפחתי ריי סטארק של USC, שם היא תדון בזיכרונות אוכל עם רוזה ג'קסון וקלנסי מילר.
