מחקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי חושף: מאז מתקפת חמאס – זינוק בשליש בהתייחסויות לשואה בקרב מחוקקים אמריקנים. הרפובליקנים מזכירים יותר, אבל גם ההקשרים משתנים – מהנצחה להשוואות היסטוריות.
השבעה באוקטובר לא שינתה רק את המציאות בדרום ישראל – היא חילחלה עד לגבעת הקפיטול בוושינגטון. מחקר חדש מצביע על תופעה יוצאת דופן: זינוק דרמטי באיזכורים של השואה בשיח הפוליטי האמריקני – לא בטקסים, אלא בניוזלטרים רשמיים של מחוקקים. מחקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מגלה כי מאז מתקפת השבעה באוקטובר, חל זינוק משמעותי באיזכורים של השואה על ידי נבחרי הציבור האמריקנים – בקונגרס ובסנאט כאחד.
לא מדובר ברטוריקה סתמית – אלא בנתונים מדויקים: חוקרי המכון נברו בכאלף ידיעונים רשמיים שנשלחו לציבור האמריקני, ובחנו את נוכחות השואה בהם. המאגר כולו כולל למעלה מ-200 אלף ניוזלטרים מאז 2010 – כך שהמסקנות מבוססות היטב.
לפני אוקטובר 2023, פחות מחצי אחוז מאנשי בית המחוקקים האמריקאי התייחסו לשואה. מאז – מדובר בזינוק של פי שלושה ויותר. באוקטובר עצמו, בחודש לאחר המתקפה הנוראית, השואה הוזכרה בכ-5% מכלל הידיעונים – שיא של כל הזמנים במאגר. זהו שינוי שאינו רק כמותי – אלא גם תודעתי. על פי המחקר, ניכר כי עבור רבים מהנבחרים האמריקאים, בעיקר מהמפלגה הרפובליקנית, אירועי השבעה באוקטובר עוררו הדהוד ישיר לשואת יהודי אירופה – ולעיתים גם השוואה מטרידה בין שני האירועים. המחקר, שבוצע במרכז גלייזר של JPPI על ידי שלומי ברזניק, אלי קנאי ויעקב כץ, מצא כי הרפובליקנים הם המובילים החדשים בשיח על השואה – ובפער.
לפני השבעה באוקטובר, רוב ההתייחסויות לשואה מצד מחוקקים אמריקנים – משני צידי המתרס הפוליטי– עסקו בעיקר בהנצחה ובחינוך, במספר המתקרב ל-90% מסך האזכורים. מאז המתקפה, חל שינוי בולט – השיח הפך הרבה יותר פוליטי ואקטואלי, עם יותר השוואות לאירועים בני זמננו ויותר אזכורים בהקשרים של אנטישמיות.
השואה הפכה לנקודת ייחוס מרכזית
אם לפני השבעה באוקטובר, ההתייחסות לשואה התמקדה בעיקר בהנצחה וחינוך – כמעט 90% מההתבטאויות של הרפובליקאים והדמוקרטים כאחד היו בהקשרים הללו – הרי שמאז חל שינוי משמעותי. 52% מהפוליטיקאים הרפובליקנים שהתייחסו לשואה מאז אוקטובר, כללו השוואה בין השואה לבין האירועים עכשוויים בישראל. אצל הדמוקרטים, הנתון נמוך יותר – 38.6% – אך עדיין מדובר בקפיצה חדה לעומת העבר. גם השיח על אנטישמיות קיבל תאוצה: רבע מהדמוקרטים (25%) וכ-22% מהרפובליקנים שהזכירו את השואה עשו זאת תוך קישור ישיר לעלייה באנטישמיות – בארה״ב ובעולם.
מבחינת ניתוח תוכן, השימוש בזכר השואה חורג בשנים האחרונות מההקשר ההיסטורי המצופה. רבים מהמחוקקים – בעיקר מימין – משתמשים בזיכרון השואה כדי להדגיש את חומרת המתקפה על ישראל, ולעיתים כדי לתקוף יריבים פוליטיים או להצדיק מדיניות תקיפה כלפי עזה.
האם מדובר בזילות השואה או דווקא ביטוי לרלוונטיות שלה בעיני הציבור האמריקני? תלוי כמובן את מי שואלים. החוקרים עצמם נמנעים ממסקנות ערכיות, אך מדגישים כי הנתונים "מוכיחים שהשואה הפכה נקודת ייחוס מרכזית בדיון הפוליטי האמריקני בעקבות השבעה באוקטובר."
העובדה שהשואה הופכת שוב – ובעיקר "בזכות" אסון עכשווי – לנושא מדובר במרכז העצבים הפוליטי של ארה״ב, היא תזכורת מרירה. מצד אחד, זהו עדות לכך שהזיכרון ההיסטורי חי וקיים. מצד שני, ייתכן שזהו גם ביטוי לכך שבלי טרגדיה עכשווית, אין לה שופר. כך או כך, בין אם מדובר ברפובליקנים שמצמידים את זכר אושוויץ למתקפות רקטות, ובין אם אלו דמוקרטים שמבקשים להתריע מפני אנטישמיות בקמפוסים – השואה שוב על סדר היום. והפעם, לא רק ביום הזיכרון.
