בתחילת השבוע, מבלי שהעולם שם לב, התרחש באו"ם אירוע שלא קורה בכל שנה: הוועדה הבין לאומית העצמאית לחקר הפרות בזירה הישראלית-פלסטינית, שהוקמה לאחר מבצע "שומר החומות" וקיבלה מנדט קבוע וחריג ממועצת זכויות האדם של האו"ם לחקור את מדינת ישראל בלבד – התפוררה: שלושת חבריה הודיעו על פרישתם מהתפקיד.
מדובר ביושבת הראש, השופטת הדרום-אפריקאית בדימוס נאווי פילאי – לשעבר נציבת זכויות האדם של האו"ם – ובשני חברי הוועדה: מילון קוטארי וכריס סידוטי. לפי פרסום רשמי של האו"ם, התפטרותם תיכנס לתוקף בסוף יולי. ההתפטרות הפתאומית הייתה לא פחות מרעידת אדמה בזירה שבה ישראל מואשמת שוב ושוב, דרך קבע, בפשעי מלחמה.
במכתבי ההתפטרות נמסר כי הסיבות הן "אישיות": פילאי ציינה את גילה המתקדם, בעיות בריאות והתחייבויות מקצועיות נוספות. קוטארי וסידוטי טענו לעומס מקצועי, כאשר קוטארי הוסיף שמדובר ב"הבנה שהושגה בפגישה פרטית".
הטלטלה הזו לא צמחה מעצמה. ברקע המהלך עומד לחץ בין לאומי הולך וגובר על פעילות הוועדה, וההתפטרות הייתה תוצאה ישירה של מהלך לא שגרתי של ממשל טראמפ, כאשר לפני ימים אחדים הכריז מזכיר המדינה מרקו רוביו על סנקציות חסרות תקדים נגד פרנצ'סקה אלבנזה – שליחת האו"ם לשטחים הפלסטיניים. האשמה: הטיה שיטתית נגד ישראל, והבעת עמדות פרו-חמאסיות מובהקות, לרבות השוואות לנאציזם והצדקה עקיפה של טרור.
רבים תהו אם סנקציות מסוג זה, שהן בדרך כלל ולרוב סמליות, ישפיעו באמת. התשובה הגיעה מהר מהצפוי – שלושה חברי הוועדה המרכזית ביותר שמבקרת את ישראל באו"ם פשוט פרשו.
המשמעות הפוליטית של ההתפטרות רחבה יותר מכל דוח שנגנז. ראשית, מדובר באיתות ראשון מסוגו שגופי חקירה מוטים אינם חסינים עוד. שנית, זהו מסר ברור למדינות העולם – כאשר גוף בין לאומי הופך לכלי שרת בידי אג'נדה פוליטית, הוא מאבד את אמינותו. האו"ם חווה כעת את אחד הרגעים המביכים בתולדותיו – כאשר שלושת עמודי התווך של אחת מוועדותיו המרכזיות פשוט קמים והולכים.
העובדה שהשלושה התפטרו לא מתוך התקוממות מוסרית פנימית, אלא מתוך לחץ חיצוני – לרוב אמריקאי – מלמדת על שינוי רוחבי במערכת: סנקציות אינן עוד שפה של אויבים. הן הפכו לכלי לגיטימי במאבק על איזונים בתוך ארגונים בין לאומיים.
ארגון UN Watch, מהמבקרים הבולטים של הוועדה ומי שמוביל את המאבק נגד מה שהוא מכנה "האובססיה האנטי-ישראלית של מוסדות האו"ם", קיבל את ההתפטרות בברכה. "הדומינו נופל", אמר מנכ"ל הארגון הילל נויר. "תחילה הסנקציות על אלבנזה, וכעת האדריכלים של האינקוויזיציה של האו"ם נגד ישראל נוטשים את הספינה. המגמה משתנה".
נויר כינה את ההתפטרות "רגע מכונן של אחריות ציבורית", אך הדגיש כי מדובר במהלך שאינו מספק – וקרא לבטל כליל את הוועדה ולא להקים לה מחליפים: "אין טעם להחליף מוטות עקומים באחרים. זה אינו גוף חקירה – אלא מנגנון פוליטי מוטה".
ההתפטרות לא מבטלת את הוועדה, וסביר להניח שימונו לה חברים חדשים. ייתכן שינסו "להלבין" את פניה באמצעות מינויים מאוזנים יותר. אבל נורת האזהרה כבר מהבהבת. ההרתעה פועלת. המנגנון נסדק. המערכה על דעת הקהל הבין לאומית בעיצומה, ומוקדם לטעון (כרגיל) להפסד הישראלי.
לא בהכרח מדובר בכישלון של הארגון, אבל זהו ללא ספק כישלון של המנגנון הספציפי, שנסמך על עקרונות של "חקירה בלתי תלויה", אך נשלט בפועל בידי מדינות שאינן בדיוק סמל לזכויות אדם. הוועדה, שהוקמה ב-2021 לאחר מבצע "שומר החומות", הייתה לגוף הראשון שקיבל מנדט קבוע לחקור מדינה מסוימת – את מדינת ישראל – וזכתה מאז לביקורת נרחבת מצד מדינות מערביות וגורמים בישראל, שטענו להטיה מובנית ולמיקוד חד-צדדי בהפרות שמיוחסות לישראל, תוך התעלמות מוחלטת מהפרות שביצעו חמאס, חיזבאללה והרשות הפלסטינית.
Dominoes Are Falling: UN Watch Hails Resignation of All Three Members of UN's Anti-Israel Inquiry — “This is All Due to U.S. Sanctions on Albanese”https://t.co/EHQKgHuwHm
FOR IMMEDIATE RELEASEGENEVA, July 14 – UN Watch welcomed today’s sudden resignation of all three… pic.twitter.com/1WzVtkIq6t
— UN Watch (@UNWatch) July 14, 2025
נאווי פילאי, שעמדה בראש הוועדה, כיהנה בעבר כנציבת זכויות האדם של האו"ם, וקראה לסנקציות נגד ישראל – אותה כינתה "מדינת אפרטהייד". היא הואשמה בהתעלמות שיטתית מטרור חמאס – גם לאחר מתקפת שבעה באוקטובר – ובכך שהובילה ועדת חקירה מוטה מלכתחילה.
מילון קוטארי, חבר הוועדה, ננזף בעבר על אמירה שנאמרה בפגישה סגורה, ולפיה "לישראל אין זכות להיות חברה באו"ם". בנוסף, השתמש בדימויים שנחשבו לאנטישמיים, כגון רמיזות על שליטה יהודית בתקשורת. דבריו גונו בפומבי על ידי 18 מדינות, ובהן ארצות הברית, בריטניה, גרמניה וצרפת.
כריס סידוטי, חבר נוסף בוועדה, הקל ראש באנטישמיות באומרו כי "יהודים זורקים האשמות כמו אורז בחתונה" – ביטוי שהוביל לביקורת קשה נגדו מצד קהלים יהודיים וגורמים מדיניים.
למרות שמדובר במהלך חריג ודרמטי, האו"ם טרם פרסם תגובה רשמית להתפטרות. בישראל, נכון לעכשיו, לא נמסרה תגובה רשמית, אך גורמים מדיניים מעריכים כי מדובר בציון דרך חשוב במאבק המדיני המתמשך נגד מה שנתפס כהטיה ממוסדת של מוסדות האו"ם כלפי ישראל.
לצד המבוכה של האו"ם, יש כאן גם סיפור ישראלי. במשך תקופה ארוכה פעלה ישראל תחת תחושת מצור דיפלומטי. כל החלטה נגדה עברה כמעט אוטומטית. כל דוח חקירה נפתח בהנחה שהיא אשמה – ורק צריך להוכיח את זה. הדיפלומטים הישראלים נלחמו, אך נדמו לא אחת כצוות קטן מול מערכה מוסדית רחבה.
פתאום המשחק משתנה. ישראל לא רק שורדת בתוך מערך הלחצים – היא גם מצליחה להפנות את הזרקור כלפי המוסדות עצמם. ההצלחה של UN Watch ושל ממשל טראמפ במהלך הזה היא לא רק תוצאה של שיח ציבורי, אלא של הבנה אסטרטגית: אם אתה רוצה לשנות את הכללים – תכה במנגנון, לא רק בנרטיב.
