אובמה היה בעצמו דוגמה לדפוס, שעלה לשלטון לאחר שאמריקה ספגה את ידיה בדם במזרח התיכון. גם האריס נקרא לנתב את המדינה לדרך חדשה באזור. ברור שהאריס מבין שהעמדות הדורות על ישראל/פלסטין השתנו. היא סירבה לעמוד בראש הסנאט בזמן שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נאם בקונגרס. לפי הוול סטריט ג'ורנלהיא תאמר לנתניהו "הגיע הזמן שהמלחמה תסתיים באופן שבו ישראל בטוחה, כל בני הערובה ישוחררו, סבלם של אזרחים פלסטינים בעזה יסתיים, והעם הפלסטיני יוכל ליהנות מזכותו לכבוד, לחופש, הגדרה עצמית", כל אלו הם צעדים בכיוון הנכון, במיוחד לאור בית הדין הבינלאומי האחרון לצדק. פְּסַק דִין שישראל כובשת באופן בלתי חוקי את עזה ואת הגדה המערבית.
התפקיד של כישלונות מדיניות החוץ בהעלאת מנהיגי השחורים מוערכת פחות. בעיתון בשם "ג'ורג' בוש, מלחמת עיראק ובחירתו של ברק אובמה," מדען פוליטי גארי סי ג'ייקובסון טוען כי לדעות שליליות על מלחמתו הכושלת של בוש בעיראק היו השפעות ישירות ועקיפות על עלייתו של אובמה לנשיאות. התמיכה במלחמה ירדה מ-73% ב-2003 ל-33% ב-2008. הפופולריות של בוש הלכה על מכתש במקביל – והמפלגה הרפובליקנית איבדה מצביעים צעירים במיוחד. תגובתו המגששת של בוש להוריקן קתרינה וההתרסקות הכלכלית של 2008 היו גם גורמים מרכזיים, אך ג'ייקובסון טוען שהמלחמה הייתה "התורם היחיד החשוב ביותר לניצחון הנשיאותי של אובמה".
אני מאמין שחוקרים עתידיים יראו שהמחאות ההיסטוריות של היום נגד תמיכתו של ביידן בקמפיין המחריד של ישראל בעזה מילאו תפקיד דומה בעלייתו המהירה של האריס לראש הכרטיס לנשיאות.
בואו נהיה אמיתיים כאן: הופעת הוויכוח של ביידן ביוני הביכה את התורמים ופעילי המפלגה שקיוו לשמור מכסה על דעיכתו. עם זאת, מעטים, אם בכלל, מאותם אנשים הטילו ספק בכושרו הנפשי כשהיה מכחיש את מספר ההרוגים של פלסטינים, עוקף את הקונגרס לשלוח עוד נשק לישראל, ו מגנה את מפגיני הסטודנטים כתורם לכאוס ואי סדר. אבל מצביעים, במיוחד צעירים הצופים בזוועות הסכסוך בטלפונים שלהם כמעט מדי יום, מפקפקים בכשירותו של ביידן כבר כעשרה חודשים, שכן מספר ההרוגים מהפלסטינים עלה לכ-40,000, עם עשרות אלפי פצועים קשה.
ישנן עדויות לכך שהמלחמה בעזה פגעה בדמוקרטים יותר מאשר בביצוע הוויכוח המביך של ביידן. על פי הודעה לאחרונה סקר קרן Century, כמעט 4 מתוך 10 מצביעים (38 אחוזים) אמרו שהם נוטים פחות להצביע עבור ביידן בשל טיפולו בקמפיין של ישראל בעזה. אחד מכל 3 מצביעים עצמאיים הביע את אותה רתיעה.
מעבר לסקרים, יש עוד סמנים ענקיים, אם לא היסטוריים, לכעס הפופולרי על המלחמה בעזה. בנובמבר, 300,000 אֲנָשִׁים ירד לוושינגטון כדי למחות על המלחמה. תנועת המאהל של האביב בקמפוסים בקולג' הייתה התנועה הגדולה ביותר של הסטודנטים נגד המלחמה מאז וייטנאם. ה-NAACP וארגונים אחרים קראו להפסקת אש קבועה. במספר מדינות, בעיקר במדינת מישיגן, המארגנים העניקו השראה למספר משמעותי של דמוקרטים להצביע "בלתי מחויבים" בפריימריז לנשיאות במקום לתת את תמיכתם לביידן. ורק השבוע, שבע צירים גדולים האיגודים קראו לעצור את משלוחי הנשק האמריקאים לישראל.
כבר, כסגנית נשיא, האריס סימנה לפחות קצת יותר אמפתיה לפלסטינים, אם כי בקמפיין שלה נכתב שהיא מתגעגעת לנאום של נתניהו בגלל אירוע שנקבע בעבר באינדיאנפוליס, ולפי הערות שדווחו על ידי עוזר – ההחלטה "אין לפרש כשינוי בעמדתה כלפי ישראל".
הפרה משמעותית ממדיניות ביידן פירושה גם הפרה של אובמה. למרות שלו סלידה עמוקה מנתניהו, אובמה נתן לישראל יותר נשק ותחמושת מכל אחד מקודמיו. בשנת 2016, אובמה חתם על 10 שנים, חבילת סיוע צבאי של 38 מיליארד דולר לישראל. כסנאטור, האריס יצא לתמוך בחבילה. במהלך הקמפיין שלה לנשיאות ב-2020 היא אמרה שהיא מאמינה שישראל נפגשה סטנדרטים בינלאומיים של זכויות אדם. בהתחשב בפסיקתו בשבוע שעבר, בית הדין הבינלאומי לצדק עשוי לאהוב מילה עם התובע לשעבר.
תראה, לדונלד טראמפ, העבריין, אין שום קשר להיות ליד הבית הלבן. עם זאת, אין זה אומר שנפסיק את הלחץ על סיום הקטל בעזה. המעט שהאריס יכולה לעשות בתפקידה הרם הוא לדחוף באומץ להפסקת אש קבועה, לקרוא לשחרור כל בני הערובה ולהביא את הצדדים לשולחן למשא ומתן על פתרון שיכלול שיקום עזה. בקיצור, האריס, כמו אובמה לפניה, יצטמצם למרות היותו מורם.
