בינתיים, נתניהו פוצץ במדורי דעה על ידי שני ראשי ממשלה לשעבר, אהוד ברק ו אהוד אולמרט. ברק וישראלים בולטים אחרים אמרו כי יש לפסול את נתניהו מלדבר בקונגרס בחודש הבא, כי הוא לא מייצג את רוב הישראלים, ואולמרט אמר לי שהוא מסכים.
אולמרט תקף את נתניהו במושב שהנחתי ביום רביעי של פסטיבל רעיונות אספן, והאשים את ראש הממשלה ב"יהירות" בכך שלא צפה מראש את התקפת חמאס ב-7 באוקטובר. אמר בבוטות: "אין שום דבר בשלב זה שאנחנו יכולים להרוויח ששווה את המחיר של המשך המלחמה."
גם קואליציית הממשל של נתניהו זעזעה השבוע מבפנים משני כיוונים. בית המשפט העליון בישראל קבע כי יהודים חרדים לא צריך להיות פטור משירות צבאי, עמדה שחלק מחברי ממשלתו תומכים בה ואחרים מתנגדים לה. וגאלנט המשיך קדימה עם תוכניות המעבר לעזה שלאחר המלחמה, שתוארו באופן לא רשמי כ"היום שאחרי" שנתניהו לא תומך בו.
פתרון המריבה על משלוחי נשק ארה"ב לישראל היה חשוב, לא מעט משום שגלנט התגבר על הדש הפוליטי שראש ממשלתו יצר. נתניהו טען בסרטון מ-18 ביוני כי ארה"ב מאטה בכוונה את אספקת הנשק העיקרי, בנוסף לעיכוב שהוכרז של פצצות במשקל 2,000 פאונד שהנשיא ביידן חושש שיפגע באזרחים פלסטינים. גורמים רשמיים של גלנט וארה"ב אישרו השבוע את מסירת משלוחי הנשק הגדולים, מתחמושת ועד מנועים לטנקים ומטוסי קרב F-35.
לאחר דיונים אלו, שוחח בכיר בממשל עם כתבים והודה לגלנט "על גישתו המקצועית לכל נושא השותפות הביטחונית בין ישראל לארה"ב". הפקיד "אישר את העברת אמצעי לחימה ומערכות צבאיות לישראל", מלבד הפצצות במשקל 2,000 פאונד.
הנושא הפחות גלוי, אך אולי החשוב ביותר, בו דן גלנט במהלך ביקורו היה תוכנית מפורטת למעבר לאחר המלחמה בעזה. תוכנית זו תתקדם גם אם חמאס ימשיך לדחות את הצעת הפסקת האש ושחרור בני הערובה שהממשל נאבק במשך חודשים כדי לקדם.
המעבר לעזה שעליו נדון בוושינגטון יפוקח על ידי ועדת היגוי בראשות ארצות הברית ושותפות ערביות מתונות. כוח בינלאומי – שעלול לכלול חיילים ממצרים, ירדן, איחוד האמירויות הערביות ומרוקו – יפקח על הביטחון, כאשר חיילים אמריקאים יספקו פיקוד ושליטה ולוגיסטיקה מחוץ לעזה, כנראה במצרים. בהדרגה, כוח פלסטיני ייקח אחריות על הביטחון המקומי.
גורמים רשמיים של גלנט וארה"ב מסכימים כי יש להכשיר את כוח הביטחון הפלסטיני הזה במסגרת תוכנית סיוע ביטחונית קיימת לרשות הפלסטינית, בראשות סגן אלוף מייקל פנצל, שבסיסו בירושלים כמתאם ביטחוני של ישראל והרשות. גלנט משקף כאן את שיקול הדעת של מערכת הביטחון הישראלית, למרות שנתניהו דחה בפומבי תפקיד של הרשות הפלסטינית בעזה שלאחר המלחמה.
פקידים אמריקאים אמרו לי שהם תומכים בבסיס התוכנית של גלנט, אבל ממשלות ערביות מתונות לא יתמכו בה אלא אם הרשות הפלסטינית תהיה מעורבת ישירות, ותעניק את מה לערבים יראו כלגיטימציה. הם גם מזהירים שערבים מתונים רוצים את מה שהסעודים כינו "אופק פוליטי" לקראת מדינה פלסטינית בסופו של דבר, דבר שגלנט אומר שהוא ורוב הישראלים לא יתמכו בו.
תוכנית המעבר לעזה תיושם בשלבים, החל בצפון עזה ותתפשט דרומה ככל שהתנאים ישתפרו. גאלנט רואה בעיני רוחו הרחבת "בועות" הביטחון שבסופו של דבר תקיף 24 מחוזות מינהליים של עזה. פקידי ממשל ביידן תומכים ברעיון, אך הם סקפטיים ש"כתמי הדיו" הללו של אבטחה יכולים להיות מורחבים במהירות.
תוכניות אלו מניחות שחמאס הושפל במידה מספקת ככוח צבאי כדי שלא יוכל לבצע התקפות בקנה מידה גדול, מה שמנהיגי צבא ישראלים מאמינים שהשיגו במידה רבה. אבל פקיד אמריקאי אמר לי שכוח "דמוי חמאס" מספק כעת אבטחה מסוימת לחלוקת הסיוע ההומניטרי בצפון עזה. כוח זה מתואר כ"רשות דה-פקטו", או DFA, על ידי קבוצות סיוע הומניטרי, אמר הפקיד.
גלנט דן גם במאמצי ממשל ביידן למנוע מלחמה בין ישראל ללבנון. ברט מקגורק ועמוס הוכשטיין, בכירי המועצה לביטחון לאומי במזרח התיכון, כרתו הסכם שביתת נשק ללבנון שלדברי גורמים רשמיים ניתן ליישם ברגע שתהיה הפסקת אש בעזה. עסקת לבנון קוראת לנסיגה של כוח רדואן של חיזבאללה צפונה לקו מקביל בערך לנהר הליטני ולהסכמה הישראלית להתאמות גבול שחיזבאללה דרש במשך שנים.
"החלקים נמצאים שם כולם" לסיום המלחמה בעזה ולמניעת אחת בלבנון, אמר לי הפקיד האמריקני. שני הקלפים הפרועים הם מנהיגי ישראל והחמאס, נתניהו ויחיה סינוואר. מפקד חמאס, החבוי ברשת המנהרות שלו, עשוי להעדיף למות מתחת לאדמה מאשר להתפשר.
אבל נתניהו רואה את הלחץ הפוליטי הגובר להתקדם לקראת משחק הסוף בעזה. ההימור שלו להאשים את ביידן בעיכובים גדולים בנשק נכשל השבוע, ויריביו הפוליטיים מתאספים. נתניהו תמיד היה פוליטיקאי זריז ומשנה צורה. אפשרויות ההישרדות הפוליטית שלו מצטמצמות.
