איך ליישב בין עמדות מתחרות אלו? איך יכול להיות שכל כך הרבה פלסטינים חסרים מזון אם כל כך הרבה סיוע זורם פנימה? אני חושב שהגעתי לשורש התעלומה הזו במהלך שלי הטיול האחרון לישראל – ותוך כדי כך למדתי מדוע התחזית לעזה כה עגומה.
שני הצדדים מאשימים את השני בהגזמה (וראוי לציין שהאו"ם הזהיר מפני סכנת רעב למשך חודשים), אבל בלב ישראל והאו"ם משווים תפוחים ותפוזים: ישראל מתמקדת בכמות הסיוע מוּתָר לתוך עזה, האו"ם על כמות הסיוע בפועל הַגָעָה אזרחים. COGAT מציין שיותר מ 1,500 משאיות סיוע ממתינים בכרם שלום, מעבר הגבול הראשי בין ישראל לרצועת עזה. אלו משאיות שישראל מוכנה להכניס לעזה, אבל הן לא יכולות לחצות בבטחה את אזור המלחמה, למרות שהצבא הישראלי עצר את הפעולות מספר שעות ביום כדי לאפשר העברת סיוע.
COGAT מאשימה את סוכנויות האו"ם בכך שלא סיפקו את הסיוע, כותב ב-X, "תפסיק להמציא תירוצים ותתחיל לשחק את התפקיד שלך. צריך לעשות הרבה". אבל פקידי האו"ם טוענים, ככל הנראה, שהם לא יכולים לקבל את הסיוע לנזקקים בגלל "התמוטטות כמעט מוחלטת של החוק והסדר."האומות המאוחדות טוענות שעזה הפכה להיות המקום הקטלני ביותר בעולם לעובדי סיוע הומניטרי, כאשר לפחות 250 מהם נהרגו מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. האיום האחרון מגיע מכנופיות פשע שבוזות משאיות סיוע בחיפוש אחר סיגריות, הנמכרות בסכום של עד 25 דולר לסיגריה בעזה.
צבא ההגנה לישראל (צה"ל), שפלש לעזה כדי לרסק את חמאס, יוכל לספק ביטחון לשיירות סיוע ולחלוקת מזון ותרופות. אבל צה"ל מסרב לעשות זאת – או, לצורך העניין, לקחת על עצמו כל תפקיד שלטוני אחר בעזה. חמש ארגוני זכויות אדם ישראליים כעת מערערים על עמדת הממשלה בפני בית המשפט העליון הישראלי, בטענה שלצבא הישראלי יש מחויבות לעשות יותר כדי להבטיח שהאספקה ההומניטרית תגיע לפלסטינים.
עיקרו של התיק – העומד כעת בפני בג"ץ – מסתכם בשאלה האם ישראל היא מעצמה כובשת או לא. על פי החוק הבינלאומי, "טריטוריה נחשבת כבושה כאשר היא נתונה למעשה תחת סמכות הצבא העוין". על המעצמה הכובשת מוטלת החובה "לנקוט אמצעים להשבת הסדר ובטיחות הציבור ולהבטיח, ככל שניתן," ו"מתן מזון וטיפול רפואי לאוכלוסייה".
ה קבוצות זכויות אדם מתווכחות ישראל היא מעצמה כובשת לפחות בצפון עזה, ולכן יש לה חובות לספק ביטחון וסיוע לאזרחים פלסטינים. ממשלת נתניהו משיבה כי צה"ל אינו מפעיל "בקרה יעילה" על כל חלק של רצועת עזה ולכן חובותיה על פי דיני המלחמה הן רק להקל על כניסת אספקה הומניטרית – לא לחלק בפועל את הסיוע. "זה מרגיש מאוד כמו התנערות מאחריות למצב בכתב גדול", טניה הארי, מנכ"לית גישה, אחת מקבוצות זכויות האדם שהגיש את העתירה, אמר לי.
זה בדיוק נכון. ישראל רוצה את היתרונות של הפעלת הצבא שלה בכל רחבי רצועת עזה – כלומר, היכולת לצוד את טרוריסטי חמאס. אבל היא לא רוצה לקחת על עצמה אף אחת מהאחריות המכבידה והיקרה לניהול בפועל של רצועת עזה.
הרתיעה הזו מובנת לחלוטין. לא פלסטינים ולא ישראלים רוצים לראות את צה"ל מנהל את עזה בטווח הארוך. שני הצדדים שמחו לראות את השליטה בממשל הצבאי הישראלי מסתיימת ב-2005, כאשר ראש הממשלה דאז אריאל שרון הוציא את הכוחות והמתנחלים הישראלים (החלטה שישראלים רבים מתחרטים עליה כיום). צה"ל לא רוצה לחזור על הניסיון שלו בלבנון: הפלישה של ישראל ב-1982 הובילה ל-18 שנות שירות כיבוש יקר בדרום לבנון, כאשר חיילי צה"ל נתונים לפיגועי מכוניות ופיגועים אחרים.
אבל, בעודה מסרבת לנהל את עזה, ממשלת ישראל שללה כל תפקיד של הרשות הפלסטינית, והחלטה זו הופכת את זה לא סביר שמדינות ערביות כלשהן ישלחו כוחות משלהן כדי לאבטח את השטח.
ממשלת ישראל גם ביקשה לערער את סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), שהייתה במשך עשרות שנים הספקית העיקרית של שירותי חינוך, רפואה ושירותים חברתיים בעזה. ישראל מאשימה את אונר"א בהיותה שותפה לחמאס וטוענת שחלק מעובדיה אף השתתפו במתקפה על ישראל ב-7 באוקטובר. חקיקה שמתקדמת כעת בכנסת תקבע את אונר"א כארגון טרור.
האשמות אלו הובילו את ארצות הברית ותורמים מערביים אחרים להפסיק את המימון לאונר"א בינואר. כמה תורמים גדולים של אונר"א חידשו מאז את המימון אבל לא ארה"ב – וזה כבר זמן רב של הארגון התומך הגדול ביותר. ארה"ב תומכת בתוכנית המזון העולמית ובסוכנויות סיוע אחרות החסרות את התשתית הענפה בעזה שפיתחה אונר"א במהלך השנים. אבל אפילו אונר"א מתקשה לתפקד היום בסביבה כה חסרת חוק.
עזה דומה יותר ויותר לנוף גיהנום של "מקס הזועם" בחיים האמיתיים שבו אנשים רגילים נאבקים לשרוד – וחמאס מתחיל להתחמש מחדש ולבנות מחדש את כוחותיה לאחר ההפסדים הכבדים שספגה מאז ה-7 באוקטובר. כפי שאמר לי בעבר גנרל בדימוס דוד פטראוס, נראה שישראל עוקבת אחר פרברטי "לנקות ולעזובאסטרטגיה, לאלץ את חיילי צה"ל לכבוש את מעוזי חמאס שוב ושוב.
כשהייתי בישראל לאחרונה, שאלתי אנליסט אחר אנליסט מה תהיה מדינת הקצה האולטימטיבית בעזה. נתקלתי בעיקר במשיכת כתפיים כי אף אחד לא יודע. התשובה הכי משכנעת ששמעתי הייתה שעזה תישלט על ידי שילוב של חמאס וצה"ל, כאשר חמאס יקבל שוב את השליטה בפועל בממשל בזמן שצה"ל ממשיך בתקיפות אוויריות ופלישות קבועות כדי למנוע מקבוצת הטרור להפוך לעוצמתית מדי.
זה מתכון לאסונות הומניטריים נוספים, מלחמה אינסופית ויצירת דור נוסף של פלסטינים הנכונים להשמדתה של ישראל. אם ישראל רוצה למנוע מחמאס להתחדש, עליה להציע לתושבי עזה חזון אלטרנטיבי חיובי יותר ומלא תקווה לעתיד.
זה יתחיל בכך שצה"ל יכיר באחריותו ככוח כובש ויעשה יותר כדי להקל על חלוקת הסיוע. מעבר לכך, ישראל צריכה להסכים למפת דרכים ארוכת טווח להקמת מדינה פלסטינית; להזמין כוחות שמירת שלום ערבים; מבטיח לעזור בשיקום עזה (יותר מחצי מהמבנים שלה נהרסו); לְשַׁחְרֵר כספים פלסטיניים מוקפאים לרשות הפלסטינית; ובסופו של דבר, לעבוד עם כוחות הביטחון הפלסטיניים המחודשים כדי לשמור על השלום בעזה, כפי שצה"ל כבר עושה בגדה המערבית.
למרבה הצער, קשה לדמיין משהו מזה קורה בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו נשאר בשלטון. במקום זאת, סביר להניח שישראל תמשיך להפעיל כוח ללא אחריות בעזה, ותאלץ את הפלסטינים להסתדר בעצמם בתוך הכאוס והאלימות.
