לאחר כמעט 500 ימים של הרעבה קיצונית וירידה דרסטית במשקלם, קית' סיגל, ירדן ביבס ועופר קלדרון שבו הביתה, כשהם הולכים על רגליהם בכוחות עצמם. בתמונות הראשונות נראים השלושה כשהם מתפקדים היטב, מנופפים בידיהם, נושאים משקל, יציבים ועירניים ובמצב רוח מרומם.
"ראינו אצל שבים קודמים שלפני השחרור נתנו להם לאכול כמויות גדולות ובחלק מהמקרים גם הוסיפו כדורים, תרופות הרגעה או תרופות ממריצות", מסבירה פרופ' רונית אנדוולט, מומחית לתזונה קלינית מאוניברסיטת חיפה ויועצת תזונה במטה החטופים, "נראה שהחטופים ששבו היום וגם קודם לכן ירדו משמעותית במשקלם, וההשפעות יתבררו בהמשך, אבל האדרנלין מהשחרור, יחד עם דברים שייתכן שהלעיטו להם – כמות גדולה של אוכל או תרופות כלשהן, ייתכן שהשפיעו על רוממות הרוח והאנרגיות הגבוהות".
לדברי פרופ' אנדוולט, השחרור האחרון של חמשת האזרחים התאילנדים, אושש את ההערכות של מתן כמויות גדולות של מזון לפני השחרור: "כשהתאילנדים הגיעו לגבול, המצרים נתנו להם כמות עצומה של אוכל, וזה עלול לגרום לסכנת חיים. לאחר חודשים בהם אדם חי על מינימום של מזון, מתן כמות גדולה עלולה לגרום לתסמונת Refeeding, שהיא מסוכנת ביותר וקטלנית".
פרופ' אנדוולט מסבירה עוד כי הנסיון מניצולי השואה הראה את ההשפעות ההרסניות של ההרעבה: "היהודים בשואה חיו לעתים על 300 קלוריות ליום או פחות. כשאדם חי על כמות כה מינימלית של מזון לתקופה ארוכה, המערכות מתרגלות לכך, וכמו אצל אנורקסיות – אין איתות של רעב. הם פשוט לא רעבים. מעבר לעובדה שהם כלואים במנהרות או בדירות, ללא תזוזה ובמינימום של אנרגיה, הגוף מתרגל לכמות מינימלית של קלוריות, כשבינתיים מערכות בגוף הולכות ונפגעות. דלדול שרירים, פגיעה בלב, במערכת החיסון, ואפילו במוח".
על פי הנחיות משרד הבריאות, כל חטוף עובר בדיקת סימנים חיוניים הכוללים קצב לב, לחץ דם וסטורציה בכל ארבע שעות במשך 24 היממות הראשונות לאחר תחילת ההזנה. בתוך כך, עובר כל חטוף בדיקות דם מקיפות ועל פי התוצאות ומדד ה-BMI (חלוקת המשקל בגובה בריבוע) יתבצע תיקון החסרים באופן מדורג.
על פי תוכנית משרד הבריאות, מחולק כל חטוף על פי מדד ה-BMI שלו. מדד BMI של 16 עד 18.5 (התקין הוא 20 לפחות) ייחשב סיכון בינוני, ומדד BMI פחות מ-16 יחשב סיכון גבוה ומצב של הרעבה קשה. על פי המצב התזונתי מקבלים החטופים מתן מולטי ויטמין פעם ביום למשך 30 ימים לפחות, תוספת ויטמין D, ויטמין השמש, לאור שהות ממושכת בחשכה ללא אור שמש, ומתן ויטמין B12.
חטופים בסיכון בינוני עד גבוה מקבלים בנוסף גם תוספת של נוזלים על פי משקל הגוף, והזנה קלורית להשלמת החוסרים. קצב ההתקדמות ינוטר, כשהמטרה היא עלייה ב-33% מיעד המטרה בכל יום עד יומיים. המטרה הסופית היא הגעה למלוא הצרכים התזונתיים בתוך חמישה עד עשרה ימים.
על אף מצבם הכללי הטוב של ביבס, סיגל וקלדרון, רק בדיקות הדם יהיו אלה שיאשרו סופית את מצבם הגופני וההשפעות ארוכות הטווח של ההרעבה הממושכת והתנאים המזוויעים שיעברו. לצד שיקום נפשי, דגש יושם על החזרת הוויטמינים, המינרלים, החלבונים והשומנים הנדרשים לשיקום מערכת השלד, השרירים ואיברי הגוף.
