בזמן שרוב עם ישראל מתכונן לחג הפסח סביב שולחן משפחתי מוכר, ישנם עולים חדשים – צעירים שזה עתה הגיעו מרוסיה, אוקראינה ומדינות ברה"מ לשעבר – שמציינים את החג לראשונה בחייהם. חלקם לא יודעים מהו סדר פסח, אחרים לא שמעו מעולם על יציאת מצרים, ויש מי שלא יודעים שאותיות עבריות כותבים מימין לשמאל.
בשבילם, הרב ליאוניד פלדמן עוזב את תל אביב ונוסע לבאר שבע – כדי לעשות סדר. פשוטו כמשמעו. "אני בא אליהם, במיוחד, כדי להראות להם שזה לא עוד טקס שצריך לעשות כי כולם עושים," מספר הרב פלדמן, "אלא משהו עמוק, אישי, עם משמעות לחיים שלהם ממש".
הרב פלדמן הוא לא עוד רב. הוא עלה לישראל מפלורידה לפני כשנתיים וחצי, לאחר 34 שנים של רבנות קהילתית בפאלם ביץ', והוא במקור מקישינב שבמולדובה. הוא הראשון שסיים סמיכה לרבנות קונסרבטיבית מתוך דוברי הרוסית בעולם היהודי.
אבל הקשר האמיתי שלו לנושא העולים החדשים לא התחיל בפלורידה ולא נגמר בבאר שבע. הוא בעצמו היה סירובניק – יהודי שהוגבלו זכויותיו על ידי השלטון הסובייטי בגלל רצונו לעלות לישראל – שעלה לישראל בשנות ה-70 בלי לדעת מה זה חנוכה, מה זה פסח, ואפילו איך כותבים בעברית.
"אף פעם לא הזמינו אותי לסדר בארץ. לא הבנתי מה זה רב. לא הבנתי הרבה. אמנם שהייתי ציוני, והלכתי לצבא, ולמדתי באוניברסיטה – אבל נשארתי מבחוץ".
הקשר של הרב פלדמן לארגון שישי שבת ישראלי, שפועל לחיבור צעירים עולים מרוסיה ואוקראינה לזהות יהודית וישראלית, החל בשיחת טלפון אמריקאית מפתיעה.
"לינדה (לינדה פרדס פרידברג, מנכ"לית הארגון) התקשרה אליי ושאלה מה דעתי על רעיון להקים משהו חדש בשביל עולים צעירים – ללמד אותם מה זה להיות יהודי, מה זה ציוני, לקחת אותם לסיורים בארץ… אמרתי לה שזה רעיון מצוין – ועד היום אני מאמין שמה ששישי שבת ישראלי עושה זו העבודה החשובה ביותר שנעשית היום עם העולים".
לדבריו, מדובר בשילוב נדיר של תוכן יהודי-רוחני עמוק יחד עם מרחב חברתי פתוח וקרוב. "הם גם לומדים, גם שומעים שיעורים על פרשת השבוע והחגים, וגם חוגגים יחד, מתחברים, ואפילו מתחתנים – ראיתי בעיניים שלי. יש צעירים שלא ידעו כלום על יהדות – והיום מדליקים נרות שבת, מסתובבים עם כיפה, ואוהבים את הארץ שלהם".
כעת, הרב פלדמן לוקח על עצמו שליחות נוספת: לקיים סדר פסח לדוגמה לעשרות צעירים עולים בבאר שבע. לא כפעילות נחמדה – אלא כתהליך נפשי, זהותי ורוחני.
"אני לא מתכוון רק לעבור איתם על השלבים של ההגדה," הוא אומר בחיוך, "אני רוצה להגיע איתם לעומק. להסביר להם שכל שלב בסדר – מ'קדש' ועד 'נרצה' – הוא משל לחיים שלנו. שכולנו משועבדים, כל אחד במקום שלו, וכולנו צריכים לעבור דרך – כמו הים שנקרע לשניים – כדי לצאת לחירות".
לדבריו, גם צעיר שהגיע מרוסיה רק לפני חודשיים יכול להתחבר לפסח – אם מסבירים לו שזה לא סיפור עתיק, אלא משל עכשווי.
"הם לא יודעים מה זה יציאת מצרים, לא שמעו אף פעם על אליהו הנביא. אז אני הולך צעד-צעד, לאט לאט, כדי שירגישו שהסיפור הזה שייך גם להם – שהם עצמם יצאו מהעבדות של החיים הקודמים שלהם".
במהלך הסדר לדוגמה, מתכוון הרב פלדמן לשוחח עם המשתתפים על שאלות עמוקות מתוך ההגדה: מי הם ארבעת הבנים? למה יש כוס לאליהו? למה שוברים את המצה לשניים? מה הסיפור של האפיקומן?
"אני רוצה שהם יבינו שזה לא סתם טקס," הוא מדגיש, "אלא ספר החינוך היהודי הגדול ביותר. כל שלב הוא שיעור, כל פרט טומן בתוכו רעיון עמוק. וכשחושבים על זה ככה – זה נוגע בלב."
ובשבוע שלאחר מכן, הוא מקווה, הם כבר יישבו בסדרים שלהם – עם חברים, עם משפחות מאמצות – וירגישו שייכים. שייכים לעם, לסיפור, ולמסורת. "אם מישהו מהם יוכל לפתוח את ההגדה ולומר 'אני יודע למה שואלים ארבע קושיות' – בשבילי זה חג החירות האמיתי."
