לאחר 471 ימים של חרדה וכאב, שלוש החטופות הישראליות – רומי גונן, דורון שטיינברכר ואמילי דמארי – שוחררו סוף סוף מידי חמאס. אך מה שנראה במבט ראשון כרגע של שמחה והקלה, התגלה כהזדמנות נוספת של ארגון הטרור להפיק את המרב מהסיטואציה לצרכי תעמולה. מבחירת הצבעים של בגדי החטופות ועד ל"שקית ההפתעות" המצמררת – כל פרט תוכנן בקפידה כחלק ממסע יחסי ציבור מתוזמן היטב.
בעוד העולם כולו מתמקד בחיבוקים המרגשים ובדמעות השמחה, פרט אחד בולט נעלם מעיני הציבור: מערכת הלבוש המתוזמנת להפליא של שלוש החטופות המשוחררות. מה שנראה במבט ראשון כבגדי ספורט פשוטים, מסתיר מאחוריו תכנון קפדני של כל פרט ופרט. אמילי דמארי בטרנינג בצבע ירוק, רומי גונן בשחור, ודורון שטיינברכר במה שנראה כמו גוון של ורוד-אדום עם נגיעות של לבן – שילוב צבעים שאינו מקרי כלל.
"הבחירה בצבעים אלו אינה מקרית", מסביר לנו בשיחה מומחה לתקשורת חזותית. "הירוק והשחור, יחד עם האדום, מהווים את צבעי הדגל הפלסטיני. העובדה שדורון לבשה בגד בגוון ורוד-אדום עם נגיעות של לבן, כשעל הבגד עצמו מודפסים דגלי פלסטין, רק מחזקת את ההבנה שכל פרט בהופעתן תוכנן בקפידה".
הבגדים, שנראים כמו טרנינגים ספורטיביים בסיסיים, נבחרו גם בשל הנוחות המדומה שהם משדרים. "זו דרך של חמאס לשדר מסר כפול", מוסיף המומחה. "מצד אחד, הבגדים נראים נוחים וביתיים, כאילו החטופות זכו ליחס הוגן. מצד שני, הצבעים והסמלים מעבירים מסר פוליטי ברור".
גם "שקית ההפתעות" שקיבלו החטופות לא נעדרה מחשבה עיצובית. השקית החומה הפשוטה הכילה מפה של עזה, תמונות מהשבי ו"תעודת שחרור" – כולם מעוצבים בקפידה בצבעי שחור, אדום וירוק, תוך שימוש חוזר בסמלי הארגון ובדגל הפלסטיני.
"זה לא רק עניין של אופנה או עיצוב", מדגיש גורם ביטחוני בכיר. "כל פריט לבוש, כל צבע וכל אביזר נבחרו כחלק ממערך תעמולה מתוחכם. גם ברגעים האחרונים של השבי, חמאס לא הפסיק לנסות ולנצל את המעמד לטובתו".
הפרטים הקטנים האלה – מהגוון המדויק של הטרנינג ועד לעיצוב תעודות השחרור – מדגימים כיצד גם ברגעי השחרור המרגשים, לא היה פרט אחד שלא תוכנן מראש במטרה להעביר מסר פוליטי ותעמולתי.
מעבר למשחקי התעמולה והתקשורת, חשוב לזכור שבמרכז הסיפור עומדות שלוש נשים שעברו 471 ימים קשים מנשוא. כפי שמציין פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים: "אנחנו צריכים לדעת ללוות אותן ואת המשפחות שלהן לאורך כל הדרך, ולא רק בימים השמחים".
בעוד שהתקשורת העולמית והמקומית מנתחת כל פרט בהופעתן החיצונית של השבויות המשוחררות, המשפחות והצוותים המקצועיים כבר החלו בתהליך השיקום המורכב. "יש להן תהליך ארוך לפניהן", אומר פרופ' לוין, "אבל החוסן והגבורה שהן מפגינות – יוצאי דופן".
אין ספק שהדרך לשיקום מלא עוד ארוכה, אך שובן של רומי, דורון ואמילי הביתה מסמן תקווה – לא רק עבורן ומשפחותיהן, אלא גם עבור משפחות החטופים שעדיין מחכות לשוב יקיריהן. כעת, כשהן סוף סוף בבית, הן זקוקות יותר מכל למרחב, לשקט ולתמיכה בדרך חזרה לחיים.
