במאמר שפרסם ד”ר חי איתן כהן ינרוג’ק, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, נחשף עימות חריף ומתפתח בין ישראל לטורקיה, שעשוי להשליך על מפת הכוחות האזורית.
“לאחרונה, ב-3 באפריל, כלי תקשורת בינלאומיים הבליטו את תקיפות חיל האוויר הישראלי בבסיסים צבאיים סוריים בתדמור, חמה וב-T4 כמסר חסר תקדים מישראל לטורקיה. הדיווחים קבעו באופן חד משמעי כי הפעולה הישראלית בוצעה ‘בחלון הזדמנויות קצר’ טרם הצבת כוחות טורקיים בבסיסים אלה. כך, באמצעות השמדת התשתיות הצבאיות בעומק סוריה, ישראל הציבה קו אדום ברור לאנקרה לפיו ירושלים לא תסבול נוכחות טורקית כלשהי בקרבת גבולותיה.
למרות התגובה החריפה הראשונית של משרד החוץ הטורקי באותו יום, אשר הגדיר את ‘מדינת ישראל כאיום הגדול ביותר על טורקיה ועל כל מדינות האזור’, נראה כי ההצהרות המתונות יותר של הנשיא דווקא חשפו שהמסר הישראלי נקלט היטב באנקרה. למחרת, שר החוץ האקאן פידאן העביר מסרים מפייסים לתקשורת הבינלאומית וגם מאוחר יותר לתקשורת המקומית, לפיהם לטורקיה אין כוונות להתעמת צבאית עם ישראל בסוריה. השר אף הדגיש את הצורך בפתיחת ערוץ תקשורת צבאי כדי למנוע תקריות בלתי רצויות.
מיד אחרי ההצהרות הנ”ל נודע לתקשורת כי אזרבייג’ן, בראשות הנשיא אילהאם אלייב – אשר נחשבת כבעלת בריתה של מדינת ישראל ומדינת אחותה של טורקיה – תשמש כמתווכת בין הצדדים בבאקו. למעשה פסגה זו הפכה להיות המפגש הפרונטלי הראשון בין הצדדים מאז קריסת נרמול היחסים בין ירושלים לבין אנקרה ב-7 באוקטובר. כזכור כשבועיים אחרי פרוץ המלחמה בעזה אנקרה החליטה לשדרג את עמדה הפרו-פלסטינית שלה לעמדה פרו-חמאסית מובהקת.
למרות נכונות הצדדים לשבת מסביב לשולחן כדי למצוא שביל הביניים המתיחות בין אנקרה לבין ירושלים הפכה להיות גלויה לעין פעם נוספת כשטורקיה סירבה לפתוח את מרחב האווירי שלה למטוס חיל האוויר הישראלי אשר נשא את בכירים הישראלים לשולחן משא ומתן לעיר הבירה האזרבייג’נית. כך המטוס הישראלי נאלץ להאריך את הדרך באופן משמעותי ונחת בבאקו אחרי שטסה מעל יוון, בולגריה וים השחור במקום אנטוליה. כזכור בחודש נובמבר אשתקד טורקיה שוב לא אפשרה לנשיא המדינה יצחק הרצוג לטוס מעל שטח המדינה כדי להגיע לאזרבייג’ן.
כך לשיטתה, בניגוד לעמדתה הרשמית כלפי תעופה האזרחית הישראלית, באמצעות החסימה במרחב האווירי שלה למטוסים שמייצגים את ה-‘מדינה ישראלית’ כגון ‘כנף ציון’ או ‘מטוס חיל האוויר’ אנקרה עושה דה-לגיטימציה נגד צמרת המדינה הישראלית. בהקשר זה חשוב גם להדגיש כי באמצעות חסימת מרחב האווירי לבכירים הישראלים אנקרה מדגימה כיצד תיראה מסלולי הטיסה של המטוסים הישראלים אם יישברו הכלים בין שתי המדינות.
על רקע האמור לעיל, בעקבות האווירה המתוחה בין שני הצדדים אשר גם השתקפה היטב להארכת מסלול הטיסה הישראלי בדרך לבאקו, בשלב זה, שני הצדדים טרם הגיעו להבנות בנוגע לאזורי השפעה בסוריה. אולם כפי שציין דובר משרד ההגנה הטורקי, מסתבר שקיימת נכונות לקיום פגישות נוספות במטרה להקים מנגנון משותף שימנע הידרדרות לאירועים בלתי רצויים. הדובר נמנע מלחשוף את עיקר המשא ומתן שעניינו חלוקת סוריה לאזורי השפעה בין ישראל לטורקיה, ובמקום זאת מציג את השיחות כאילו הן עוסקות רק בהקמת מנגנון עדכונים בין שני הצבאות.
כך או כך, דומה כי המנגנון שיוקם בין אנקרה לבין ירושלים יהיה די דומה לדפוס העבודה של הערוץ הישראלי-רוסי שהיה בעבר בסוריה. אולם חשוב גם להדגיש את העובדה הקשה הבאה כי בניגוד לרוסיה, טורקיה אינה רואה בסוריה כמדינת לווין. הרי במהלך שהייתה בסוריה, פוטין התרכז אך ורק באינטרסים הרוסיים המיידיים ולא התעניין בשלמות הטריטוריאלית הסורית. במילים אחרות מוסקבה לא נתנה חשיבות ל-‘שמירת הריבונות הסורית’ ולא התנגד לחופש הפעולה הישראלית בשמי סוריה.
אך לעומת זאת טורקיה של ארדואן מאמצת מדיניות הפוכה מרוסיה. כאשר נשען על 402 שנות הריבונות העות’מנית על אדמת סוריה, כמנהיג המונע מאידיאולוגיה נאו-עות’מנית השואפת להחיות את ההשפעה הטורקית ההיסטורית בכל האזורים בהם שלטה האימפריה בעבר, ארדואן אינו מסוגל להשלים עם הנוכחות הישראלית בסוריה.
יתר על כן, החל משנת 2024, בהאשימו את ירושלים בין היתר באימוץ מדיניות חוץ תוקפנית המערערת על השלמות הטריטוריאלית של עזה, לבנון וסוריה, בהזדמנויות שונות הגדיר ארדואן את ישראל גם כ’איום על הביטחון הלאומי של טורקיה’. ארדואן אף הצהיר בפומבי כי במסגרת אידיאולוגיית ‘הארץ המובטחת’, ישראל כביכול תנסה להשתלט על חלקים משטח טורקיה. על רקע דבריו אלה, הנשיא אף הוביל את הפרלמנט הטורקי לקיים דיון סודי חסר תקדים בנושא, שפרטיו ייחשפו רק בעוד עשור.
באופן אירוני, על רקע האשמות מופרחות אלה נגד ישראל, נשיא הטורקי גם לא היסס לחשוף את תפיסת עולמו שאכן משקף את השאיפות האימפריאליסטיות הטורקיות באזור. ב-13 בדצמבר תיאר נשיא הטורקי את חלב, אידליב ואת דמשק כפרובינציות טורקיות אשר נלקחו מהאימפריה בגלל התוצאות הקשות של מלחמת עולם הראשונה.
כמצופה, בישראל לא נשארו אדישים להצהרות טורקיות. ב-6 בינואר, ועדת נגל אשר הגישה דו”ח לממשלת ישראל בנושא תקציב ואסטרטגיית הביטחון הכריזה על טורקיה כ-‘מדינת אויב פוטנציאלית’.
כשבוע ימים לאחר מכן, ב-15 בינואר הנשיא הטורקי שוב בחר להוסיף שמן למדורה והסלים את המצב כאשר הכריז כי מדינתו לא תסבול שום נוכחות ישראלית בסוריה (כולל רמת הגולן הישראלית). ואם לא די בכך ארדואן אף דאג לשגר איום ישיר נוסף ואמר כי לחוסר היענות ישראלית יהיה ‘השלכות קשות’.
ב-22 בינואר טורקיה הקשיחה את עמדותיה אף עוד יותר. כ-‘תגובה טורקית הולמת’ לדו”ח נגל הישראלי, אנקרה פרסמה את ‘המסמך המדיניות ביטחון הלאומי’ אשר גם מוכר בכינוי ‘הספר האדום’. אז במילים מכובסות טורקיה תייגה את ישראל כ-‘שחקנית פולשנית אשר לא מכבדת את החוק הבינלאומי ומערערת על יציבות האזור באמצעות המלחמות וכיבושים על אדמות עזה וסוריה’.
על רקע האמור לעיל שיחות פתיחת ערוץ תקשורת צבאי בתיווך אזרבייג’ן אכן יכול להיתפס כצעד מבורך על מנת לא להידרדר למלחמה. ללא ספק המהלך רצוי והינו לטובת אינטרס ישראלי. על רקע זה מדינת ישראל צריכה לא לעזוב את שולחן משא ומתן מבלי לקחת הישגים מוחשיים שכן יגבילו את השאיפות טורקיות על אדמות סוריה.
אולם המאבק בין שתי המדינות לא מוגבל אך ורק בסוריה. כמנהיג נאו-עות’מני ארדואן ושר החוץ שלו האקאן פידאן חושבים יותר עמוק. שני המנהיגים רואים במזרח התיכון כלוח השחמט טורקי ומתכננים לעשות תמרונים דרסטיים לא רק יהיו להם השלכות בסוריה אלא גם מסביב לה.
הניצנים של האסטרטגיה הזאת נראו לראשונה ב-6 בינואר כאשר שרי החוץ של טורקיה וירדן קיימו ישיבה בטורקיה. על פניו הפסגה התמימה זו שלא יצרה כל כך הרבה הדים בתקשורת הניבו את הפירות דווקא ב-9 במרץ. ביוזמה ‘ירדנית’ – כאילו טורקיה אינה האדריכל העיקרי של המיזם – הוקם פלטפורמה בינלאומית חדשה ע”ש ‘שכנותיה של סוריה’. על הנייר, חמשת המדינות, קרי, טורקיה, סוריה, לבנון, ירדן ועיראק מתחילות לשתף פעולה באופן צבאי, מקימות אגף מבצעים צבאי משותף לכאורה נגד ארגון הטרור דאע”ש.
בעת הכרזת המהלך חמשת המדינות חשפו את הסדר היום השאפני שלהן כשהציגו את הברית הצבאית זו כמנגנון יעיל אשר יוכל למנוע מ-‘שחקנים זרים’ (כגון ארה”ב) לפעול באזור. דהיינו בזכות ברית הצבאית החדשה חמשת המדינות הנ”ל חוסמות את דרכה של ארה”ב מלהפעיל צבאית על אדמת המזרח התיכון.
למרות שמיזם זה תואר והוכרז כמהלך נגד ארגון הטרור דאע”ש בהתחשב המתיחות בין ישראל לבין טורקיה על אדמת סוריה, ברור כשמש כי הגוף הזה יקום על ישראל בעתיד. כשמסתכלים במפה רואים את החזון הטורקי מפורשות: ‘ברית צבאית אסלאמית סונית’ – נוסח נאט”ו – אשר מכתרת את ישראל מצפון ובמזרח.
אך טורקיה לא עוצרת רק עם ‘שכנותיה של סוריה’. לאחרונה טורקיה החלה לעשות מאמצים כדי לסלול את דרכה של מצריים לברית. ב-29 במרץ לרגל החג עיד אל פיטר, הנשיא ארדואן התקשר למקבילו המצרי וביקש ממנו ‘לתאם כל פעולה ביחד’ במזרח התיכון. אם אכן גם מצריים תצטרף לשיירה אזי מדינת ישראל תהיה מכותרת מסביב לכל גבולותיה.
בנקודה הזאת חשוב להדגיש כי הרעיון הקמת צבא אסלמי משותף אינו נושא חדש שעשה כותרות בטורקיה. היועץ הבכיר של ארדואן לשעבר הגנרל עדנן טנריורדי אשר הלך לעולמו באוגוסט אשתקד פרסם על הנושא הזה מאמרים רבים. בקצרה, ניתן לסכם את הרעיון של טנריורדי כהקמת צבא אסלאמי משותף אשר יכלול בתוכו לא רק את מדינות סוניות אלא גם שיעיות – כלומר הרבה יותר שאפתני מגרעין הקשה של ‘שכנותיה של סוריה’. במאמריו ציין טנריורדי את החשיבות של הקמת גוף מסוג זה כדי להרתיע את ישראל מלפעול על אדמות פלסטיניות.
כאשר המאמרים של טנריורדי השפיעו רק על מקבלי ההחלטות, השופר של השלטון ארדואן העיתון יני שאפאק החליט להרים את הכפפה ולהנגיש את רעיונותיו של טנריורדי לעם הטורקי. ימים בודדים אחרי הכרת נשיא ארה”ב טראמפ בירושלים כבירת ישראל, במאמר אלמוני, ב-12 בדצמבר 2017 העיתון פרסם את רעיונותיו של טנריורדי תחת הכותרת ‘מה יקרה אם יוקם צבא אסלאמי נגד ישראל?’. במאמר, מחברי הטור האנונימיים דרשו מארגון שיתוף פעולה האסלאמי להרתיע את ישראל באמצעות צעדים מוחשיים כגון הקמת צבא אסלאמי מאוחד ולהטיל סגר מלא על מדינת ישראל.
כיום בעקבות החדירה הטורקית בסוריה ועקב ההסלמה החסרת תקדים בין שתי המדינות, מה שנתפס אז כדבר דמיוני דווקא אחרי החדירה הטורקית בסוריה עלול לקרום עור וגידים מול עינינו. במיוחד אחרי 7 באוקטובר לישראל אין שום לוקסוס לזלזל באף איום. מדינת היהודים חייבת להיות מודעת בכל מהלך שקורה מסביבה לפקוח עיניים ולהגיב בהתאם.
כאשר החגורות האש האיראניות, שיעיות נעלמות מסביבנו, תחת עלה התאנה של דאע”ש, טורקיה של ארדואן מנסה לייצר חגורות אש סוניות חדשות מסביב למדינת ישראל. בירושלים חייבים להפנים: טורקיה היא יותר מתוחכמת מאיראן. הרי בניגוד לרפובליקה האסלאמית, טורקיה של ארדואן הינה ‘חברה בנאט”ו’ בכך היא נהנית מלגיטימציה בינלאומית. האסטרטגיה הטורקית היא שונה משל איראן. מאז ותמיד טורקיה מקדמת את האינטרסים שלה במילים שעטופות ב-‘שלום’.
המיזם ‘שכנותיה של סוריה’ נגד דאע”ש אינו שונה מאף ‘מהלך טורקי שוחר שלום’. הדוגמאות? פלישה הטורקית בקפריסין ב-1974 מוכרת בשם ‘מבצע שלום קפריסין’. אם הדוגמה הזאת נתפסת כדוגמה מעבר הרחוק אזי יש להתרשם ממינוח ותוצאות של המבצעים הצבאיים הטורקיים בצפון סוריה: ‘מגן הפרת’ (2016), ‘ענף הזית’ (2018), ‘מעיין השלום’ (2019) ו-‘מגן אביב’ (2020). כפי שניתן לראות גם בתוצאות: כאשר הטורקים נכנסים לאזור מסוים לטובת ‘הבאת שלום’ הם בחיים לא עוזבים את אותו השטח. ראו את צפון קפריסין, צפון עיראק וצפון סוריה.
"על רקע האמור מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה למיזם הטורקי אשר שואפת לכתר אותה מכל גבולותיה ולהציב עליה איום צבאי מוחשי שעלול להרתיע אותה בעתיד", אמר לסיכום
