הסנקציות שלינדזי גרהאם מבקש להטיל על רוסיה באמצעות החוק החדש הולכות להיות, לדידו, כואבות ומורגשות. הסנאטור הרפובליקני מדרום קרוליינה, אוהד אוקראינה, והוא אחד מהקולות הבולטים בקונגרס האמריקאי הדוחפים לסנקציות חמורות יותר נגד רוסיה. כבר לפני שבוע אמר כי הסנקציות הללו יהיו ל"סיוט עבור פוטין". המשטר בקרמלין, גופים כלכליים במדינה כמו הבנק המרכזי של רוסיה והציבור הרחב מרגישים בנטל הסנקציות בתחומים שונים ואינם יכולים להמשיך להתעלם מהן.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין השמיע מספר מפחיד של 28,000,000 סנקציות שהוטלו על מדינתו על ידי המערב מאז תחילת המלחמה באוקראינה. קיימת מחלוקת בדבר יעילות הסנקציות, ואילו גרהאם רואה בסנקציות כלי מרכזי לעצירת מכונת המלחמה של רוסיה ולשינוי בהתנהלותו של פוטין.
אף על פי כן, עד כה הסנקציות לא השיגו את מטרתן העיקרית — לשנות את התנהלותו של קרמלין בסוגיית ההתקדמות הצבאית באוקראינה, ולגרום לו להסכים להסדר שיבטיח כי טילים בליסטיים יפסיקו ליפול על האוכלוסייה האזרחית של הערים האוקראיניות. עד כה, פוטין קיווה שטראמפ יקדים בשבילו את שעון החול של הסנקציות. לאחר הרבה התנדנדות בבית הלבן, לינדזי גרהאם אומר לטראמפ כי צריך להתקדם עם העניין הזה מכיוון שפוטין לא נתון למו"מ ומכיוון שהוא מבזבז את זמנם.
גרהאם לא לבד: הוא מקדם את המהלך הזה בחודשים האחרונים יחד עם הסנאטור הדמוקרטי ריצ'רד בלומנטל. שניהם מובילים את הצעת חוק דו-מפלגתית בסנאט להטלת סנקציות נוספות, הכי חמורות שרוסיה ידעה עד כה. הצעת חוק זו זכתה לתמיכה רחבה משני צדי המפה הפוליטית, עם למעלה מ-82 סנאטורים ו-70 חברי בית הנבחרים שהצטרפו אליה כשותפים.
לגרהאם ובלומנטל לקח חודשים שלמים להחתים את נבחרי הציבור על מנת לגבש את הצעת החוק, והיא הייתה במצב של השהייה כשטראמפ שקל שוב ושוב לחכות לחדשות טובות מקרמלין. כעת, כשטראמפ נתן אור ירוק, גרהאם ובלומנטל אמרו שהגיע זמן לזוז (We’re moving). גרהאם הבהיר את מהות הצעת החוק: "אם אתם קונים מוצרים מרוסיה ואתם לא עוזרים לאוקראינה, אז יש מכס של 500% על מוצרים שלכם המגיעים לארצות הברית. הודו וסין, שקונות 70% מהנפט של פוטין, שומרות על מכונת המלחמה שלו פועלת".
מומחים שניתחו את השפעת הסנקציות על רוסיה שמו לב לרטוריקה דיכאונית של בכירים פיננסיים ברוסיה בעקבות החמרת מצבה הכלכלי. בפורום סנט-פטרבורג הבין-לאומי לכלכלה מסקנתם העיקרית של בכירי רוסיה הייתה שהסנקציות מחמירות את המצב, בשעה שהמומחים הוסיפו כי הן עדיין אינן מספיקות לגרום לפוטין לסיים את המלחמה. פוטין לא מתכוון לעצור למרות שהוא נאמר על קיומם של סימני מיתון. אמנם יש סיכוי שחומרתן תגרום לרוסיה לגלות נכונות לפשרה לגבי המשך ההתקדמות באוקראינה, אולם לפי שעה הסימנים מורים על העדר נכונות רוסית למשא ומתן.
כל מה שפוטין מוכן לעשות בהליכתו לקראת טראמפ זה להראות נכונות לסבב נוסף של חילופי שבויים, ללא ויתור על מהות התוכנית לכבוש את אוקראינה כולה, עליה פוטין הצהיר פעמים רבות. הצעת החוק של גרהאם ובלומנטל נועדה להטיל סנקציות משמעותיות על בנקים רוסיים ועל ארגונים אחרים התומכים במלחמתה של רוסיה באוקראינה. בנוסף, היא קובעת סנקציות משניות, שיענישו מדינות, ארגונים ויחידים ברחבי העולם שעושים עסקים עם הישויות הרוסיות שנמצאות תחת סנקציות.
סנקציות הן לא פרויקט של יום אחד אלא תהליך ארוך שהוא דינמי, והן מחייבות עדכון מתמיד. אלינה ריבקובה, כלכלנית במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, טוענת שכדי שהסנקציות יהיו יעילות: "אתה חייב להמשיך לרוץ רק כדי להישאר במקום". לדבריה, "ללא תחזוקה רציפה של ההגבלות, המעקפים שיוצרת רוסיה עלולים להתבסס".
כך, ניתן להסיק, שטראמפ הגיע למסקנה כי התנאים של פוטין לא ישתנו, וכי מן הראוי שהממשל האמריקאי יוביל מהלכים פיננסים נוספים נגד רוסיה על מנת להגביר בעוצמה ובמהירות את הלחץ על קרמלין. כעת, למעשה, טראמפ הבין שהטקטיקה שלו לסיים מלחמה ב-24 שעות לא עובדת וכי הוא חוזר, הלכה למעשה, למתכונן של ג'ו ביידן, אותה ביקר בחריפות. הוא מחזיר את הסיוע הצבאי לאוקראינה והוא מגביר את הסנקציות באמצעות החוק החדש של גרהאם ובלומנטל. אחד המאפיינים החשובים בהצעת החוק של גרהאם ובלומנטל הוא הטלת מכסים של לפחות 500% על יבוא סחורות מכל מדינה ש"מוכרת, מספקת, מעבירה או רוכשת" נפט, גז או אורניום רוסי.
הממשל של ביידן לעולם לא התעסק במספרים כל כך גבוהים של סנקציות והיה מתון יותר במהלכים כלפי רוסיה מכיוון שחשש מהסלמה. הנדנדה הפוליטית של טראמפ מאפשרת לו יום אחד לאהוב את פוטין ולומר שהוא בחור טוב (nice guy), ויום אחד להגיד שהוא מטורף ולהביא להסלמה באמצעות האמירות שהוא "יפציץ את מוסקבה". ביידן וטראמפ כעת מחזיקים באותה עמדה כלפי רוסיה עם הבדל אחד משמעותי שהוא טמון ביכולתו של טראמפ להתהפך בכל רגע.
על מנת לייצר לחץ אפקטיבי על רוסיה יש להטיל עליה סגר כלכלי מוחלט שכולל את סגירת האפשרות למכור את מוצרי האנרגיה שלה לסין ולהודו, בדומה לזה שהוטל על משטרו של סדאם חוסיין בעיראק בעקבות פלישתה לכווית ב-1990. טראמפ לעולם לא יהיה מוכן למהלך כזה עם מעצמה גרעינית כמו רוסיה.
טראמפ ניסה להציע לרוסים תגמולים כמו הסכם המינרלים במידה וזו תחליט לשנות את מדיניותה. עכשיו, בקרב האליטות, התחושה היא כי פוטין עשה טעות בזה שלא הסכים לדיל טוב שהוצע על ידי טראמפ. דו"ח של המרכז הפרו-ממשלתי של דמיטרי בלאוסוב בשם סאמא"ק (CAMAC) על המצב הכלכלי ברוסיה שפורסם החודש, מלמד כי אמנם יש לכלכלת רוסית את היכולת לעמוד בנטל הסנקציות במשך שנים רבות, אך הן עדיין גובות מחיר גבוה מאד.
הדו"ח ממחיש כי הסנקציות כבר הצליחו לגרום לנזק של מאות מיליארדי דולרים לאורך העשור האחרון ולירידה ברמת החיים. לפי הדו"ח, לאחר הפלישה לאוקראינה, כלכלת רוסיה נפגעה קשות מסנקציות שהטילו מדינות המערב. המטרה של סנקציות הייתה לפגוע ביכולתה של רוסיה לממן את המלחמה, אך לא להכניס את רוסיה למיתון.
כעת, עם זאת, הכלכלה מתמודדת עם שילוב מסוכן של גורמים – כולל עליית מחירים, האטה בצמיחה ומחסור חמור בכוח אדם המאיים על יציבותה. בנוסף, על פי הדו"ח, צמיחת התמ"ג ברוסיה הואטה ב-1.4% ברבעון הראשון של 2025 בהשוואה לשנה הקודמת. בעוד שקצב האינפלציה האט, היא נותרה גבוהה מאוד, ועומדת על 9.8%.
המומחים קראו למצב ברוסיה בשם סטגפלציה. מדובר על מצב מצב בו שיעור האינפלציה נשאר גבוה לאורך זמן, הצמיחה הכלכלית מאטה ושיעור האבטלה נשאר גבוה גם הוא. לפני כמה שבועות, בפורום סנט-פטרבורג הבין-לאומי לכלכלה, נגידת הבנק המרכזי של רוסיה הזהירה כי האינפלציה עולה והכלכלה מאטה, מה שיוצר תרחיש של סטגפלציה, מצב כלכלי המאתגר את קובעי המדיניות, שמתקשים להסתדר במקביל עם עליית מחירים והאטת פעילות כלכלית.
לסיכום, לינדזי גרהאם וריצ'רד בלומנטל הם כרגע השחקנים המרכזיים במאמצים להטיל סנקציות חמורות יותר על רוסיה, כשהם יוצאים מתוך הנחה שזוהי הדרך היעילה ביותר ללחוץ על הקרמלין ולסיים את המלחמה באוקראינה.
