דיר אל-בלח, עזה – מהא אבו שאמאס, בת 27, מכינה את ארבעת ילדיה, כולם מתחת לגיל 10, לקבל חיסוני פוליו משעות הבוקר המוקדמות.
מהא, אם לחמישה, מתגוררת בכיתה במרכז רצועת עזה בדיר אל-בלח מאז נעקרה המשפחה מבית חנון שבצפון בנובמבר האחרון.
"כששמעתי על איום התפשטות הפוליו, פחדתי בשביל הילדים שלי. כשנודע לי על מקרה מאושר של שיתוק, הרגשתי שהעולם שלי קרס", אמרה מהא, כשהיא מחזיקה את ילדה בן התשעה חודשים במחלקת הילדים העמוסה של בית החולים אל-אקצא, המתקן הרפואי האחרון המתפקד בדיר אל. -בלח.
משרד הבריאות של עזה אישר בחודש שעבר מקרה ראשון של פוליו – ילד בן 10 חודשים, כעת משותק ברגלו – במובלעת לאחר 25 שניםבעקבות גילוי נגיף פוליו בשפכים. האו"ם, יחד עם רשויות הבריאות בעזה, החלו א קמפיין חיסונים להגן על ילדים מפני פוליו, שעלול לגרום לשיתוק בלתי הפיך של הגפיים או אפילו למוות. כ-640,000 ילדים מתחת לגיל 10 יקבלו טיפות פומיות של החיסון כדי להגן מפני הנגיף שפוגע בעיקר בילדים מתחת לגיל חמש, מדבק מאוד ואין לו מרפא.
איום הפוליו רק החריף את דאגותיו של מאהא. הורים עקורים כמוה כבר מתמודדים עם תנאים קשים ולא תברואתיים במקלטים כמו בית הספר שבו מתגוררים מאהא וילדיה, ובמחנות האוהלים של עזה, כשהם מנסים לשרוד את מלחמתה של ישראל בעזה שהרגה יותר מ 40,700 פלסטינים.
"חוסר ההיגיינה הוא התכונה העיקרית עקב צפיפות, קריסת תשתית ומצב בריאותי קטסטרופלי", היא מסבירה.
"בית הספר שאני גר בו מלא בבריכות של ביוב ושפכים", מוסיף מהא. "אני לא יכול לשמור על הניקיון או הבריאות של ילדיי בתנאים האלה."
בנוסף ללקחת את ילדיה לבית החולים אל-אקצא להתחסן, נאלצה מאהא להביא את ילדה הצעיר למחלקת ילדים לאחר שלושה ימים של חום גבוה והקאות.
"ככה עוברים רוב הימים שלי במלחמה – להבהיל את ילדיי החולים לטיפול בבית החולים בגלל התפשטות מחלות, אם זה זמין", היא אומרת. "אם ככה אנחנו נאבקים עם מחלות קלות כמו שפעת קיבה, איך נוכל להילחם במחלות קשות כמו פוליו?"
חייה של מאהא קיבלו תפנית הרסנית בחודש שעבר כשבעלה נהרג בהתקפת אוויר ישראלית ליד המקלט שלהם. "עכשיו, אני המטפלת היחידה בחמישה ילדים. זה מהמם, אבל כמו אלפי אמהות בעזה, אין לי ברירה אלא לדחוף קדימה".
היא אמנם מברכת על כונן החיסון נגד פוליו, אבל היא מציינת שזה נותן מענה רק לאיום אחד הנובע מתנאי החיים הקשים. "תת תזונה, דלקת כבד, מחלות עור, תשישות – הילדים שלנו מתמודדים עם מגוון איומים. הפתרון האמיתי טמון בשיפור תנאי החיים וסיום המלחמה", היא אומרת. "סבלנו מספיק."
עבור חנין עבדאללה בת ה-31, ההחלטה לחסן את ילדיה נגד פוליו הייתה רצופה היסוס.
חנין, אם לשלושה ילדים צעירים, נעקרה עם משפחתה מג'בליה שבצפון עזה, והם חולקים כעת חלל צפוף עם 25 מבני משפחתה.
"באותה כיתה, כ-40 אחרים דחוסים", היא אומרת, כשהיא מדברת בבית החולים אל-אקצא, ומתארת את מצבה כטראגי.
המכללה שבה היא גרה צפופה, בריכות ביוב בכל רחבי ותורים ארוכים לשירותים. הקירות החיצוניים שחורים משריפות העצים המשמשות לבישול.
לדבריה, היא כבר לא סומכת על שום פעולה שננקטת על ידי ארגונים בינלאומיים בכל הנוגע לבריאות הילדים בעזה.
"הילדים שלנו נהרגים מדי יום מפצצות וטילים, אפילו באזורים בטוחים כביכול. חלקם ערופים", היא אומרת במרירות.
"הטירוף הזה עדיין נמשך ובכל זאת, הם מדברים רק על פחדים מפוליו?"
כמו משפחות עקורים רבות במקלט שלה, חנין התנגדה בתחילה לחסן את ילדיה.
"אנשים כאן איבדו אמון בכל דבר גלובלי או מערבי", היא מסבירה.
"כמה עקורים מסביב מאמינים בתיאוריות קונספירציה לפיהן החיסונים מכילים חומרים שנשתלו על ידי ישראל וארה"ב כדי להחליש את ילדינו".
למרות ספקותיה, היא הרגישה בסופו של דבר שאינה יכולה לסכן את בריאות ילדיה, במיוחד לאחר ששמעה על מקרה פוליו שאושר בעזה, אז היא הביאה אותם לבית החולים.
"אני מבין את הייאוש שמשפחות מרגישות חיות בתנאי מלחמה. אנחנו כמו המתים החיים, לכודים בתנאים בלתי נסבלים", היא אומרת ומחזיקה את התינוק שלה.
"ילדתי את הילד שלי בנובמבר האחרון ומאז הוא חי ילדות טרגית במקלט", היא אומרת מתוסכלת.
"אין לו תזונה נכונה, אין בגדים, אין צעצועים. הוא סובל מפריחה בעור ועייפות מתמדת”.
עבור חנין, המאבק בפוליו הוא רק חלק קטן ממאבק גדול יותר.
"ההגנה על הילדים שלנו מפוליו היא חשובה, אבל המאבק האמיתי הוא נגד תנאי החיים שנכפו על ידי מלחמה. המצבים האלה הורסים את בריאותם הנפשית והפסיכולוגית ואפילו את עתידם", היא טוענת.
"מה הטעם לחסן ילדים ולהגן עליהם מפני מחלות, בזמן שהמלחמה שהורגת אותם מדי יום נמשכת? זה שטויות".
