כשהיסוי טצוטה למדה בחטיבת הביניים, אמה נהגה להתבדח שהיא לא יכולה לחכות לראות את הפנים של נכדיה העתידיים. גב' טצוטה, כיום דוגמנית בת 24 בטוקיו, נרתעה מההנחה שיום אחד היא תלד.
כשהגוף שלה החל לפתח תכונות נשיות, גב' טצוטה עשתה דיאטה ופעילות גופנית קיצונית כדי למנוע את השינויים. היא התחילה להתייחס לעצמה חסרי מגדר. "להיראות כרחם שיכול ללדת לפני שנראה כאדם, לא אהבתי את זה", אמרה. בסופו של דבר, היא רוצה לעבור עיקור כדי למנוע כל סיכוי להיכנס להריון.
אולם ביפן, נשים המחפשות הליכי עיקור כמו קשירת חצוצרות או כריתת רחם חייבות לעמוד בתנאים המכבידים ביותר בעולם. עליהם כבר להביא ילדים ולהוכיח שהריון יסכן את בריאותם, והם נדרשים לקבל את הסכמת בני זוגם. זה מקשה על ניתוחים כאלה עבור נשים רבות, וכמעט בלתי אפשרי עבור נשים רווקות וחסרות ילדים כמו גב' טצוטה.
כעת, היא וארבע נשים נוספות תובעות את ממשלת יפן בטענה שחוק בן עשרות שנים המכונה חוק הגנת האם מפר את זכותן החוקתית לשוויון ולהגדרה עצמית ויש לבטלו.
במהלך דיון בבית המשפט המחוזי בטוקיו בשבוע שעבר, מיצ'יקו קמישי, עורך דין של התובעים, תיאר את החוק כ"פטרנליזם מופרז" ואמר שהוא "מניח שאנו חושבים על גוף האישה כעל גוף שנועד להפוך לאם. ”
גב' קמישי אמרה להרכב של שלושה שופטים של שני גברים ואישה אחת כי התנאים לעיקור מרצון הם שרידים של עידן אחר וכי התובעים רוצים לעשות "צעד חיוני בלחיות את החיים שהם בחרו".
יפן מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות בזכויות רבייה מעבר לעיקור. לא הגלולה למניעת הריון ולא התקנים תוך רחמיים מכוסים בביטוח הבריאות הלאומי, ונשים המבקשות לבצע הפלות נדרשות לקבל את הסכמת בני זוגן. הצורה הנפוצה ביותר של אמצעי מניעה ביפן היא הקונדום, על פי סקר של האגודה לתכנון משפחה ביפן. פחות מ-5 אחוז מהנשים משתמשות בגלולות למניעת הריון כשיטה ראשונית למניעת הריון.
מומחים אומרים כי התובעים בתיק העיקור, המבקשים גם הם פיצויים בסך מיליון ין (כ-6,400 דולר) לאדם עם ריבית, עומדים בפני מכשולים ניכרים. הם דוחפים לעקר את הזכות במקביל לכך שהממשלה מנסה להגדיל את זו של יפן שיעור הילודה, שירד לשפל.
"עבור נשים שיכולות ללדת להפסיק להביא ילדים, זה נתפס כצעד אחורה בחברה", אמרה יוקו מטסובארה, פרופסור לביואתיקה באוניברסיטת ריטסומייקן. "אז אולי יהיה קשה לקבל תמיכה" לתביעה.
בשבוע שעבר, כשחמש התובעות ישבו מול אולם בית המשפט מול ארבעה נציגים גברים של הממשלה, העידה מירי סקאי (24), סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה, כי אין לה עניין בקשרים מיניים או רומנטיים או בהבאת ילדים לעולם.
למרות ש נשים עשו התקדמות מסוימת במקום העבודה ביפן, הציפיות התרבותיות לחובותיהם המשפחתיות הן כמו תמיד. "אורח החיים של לא להתחתן או להביא ילדים לעולם עדיין נדחה בחברה", אמרה גב' סקאי.
"זה טבעי להביא ילדים למען המדינה?" היא שאלה. "האם נשים שלא יולדות ילדים בעצמן מיותרות לחברה?"
ביפן, עיקור הוא נושא רגיש במיוחד בגלל ההיסטוריה של הממשלה של לכפות את הנהלים על אנשים עם מצבים פסיכיאטריים או מוגבלות שכלית ופיזית.
עיקורים בוצעו במשך עשרות שנים תחת אמצעי משנת 1948 המכונה חוק הגנת האאוגניקה. הוא תוקן ושונו לחוק הגנת האם בשנת 1996 כדי להסיר את סעיף האאוגניקה, אך המחוקקים שמרו על דרישות מחמירות לנשים שרוצות הפלות או עיקור. למרות לחץ מצד קבוצות הסברה ופעילים למען זכויות נשים, החוק נותר ללא שינוי מאז התיקון ב-1996.
באופן עקרוני, החוק משפיע גם על גברים הפונים לכריתת כלי דם. עליהם לקבל את הסכמת בני זוגם, וכן להוכיח שהם כבר אבות ושבני זוגם יהיו בסכנה רפואית בהריון.
אולם בפועל, מומחים אומרים שהרבה יותר מרפאות ביפן מציעות כריתת כלי דם מאשר הליכי עיקור לנשים.
על פי נתוני הממשלה, רופאים ביצעו 5,130 סטריליזציות הן לגברים והן לנשים בשנת 2021, השנה האחרונה שלגביה יש סטטיסטיקות. אין פירוטים בין המינים.
בהצהרה, הסוכנות לילדים ומשפחות, שמבצעת תקנות לפי חוק הגנת האם, אמרה כי היא לא יכולה להגיב על ההתדיינות.
קאזאן קג'יה, בת 27, העידה בשבוע שעבר שהרצון שלה לא להביא ילדים הוא "חלק מהערכים המולדים שלי".
"דווקא בגלל שאי אפשר לשנות את הרגשות האלה אני רק רוצה לחיות, ולהקל כמה שיותר על אי הנוחות והמצוקה הפסיכולוגית שאני מרגישה לגבי הגוף שלי", אמרה.
בראיון לפני הדיון אמרה גב' קג'יה, מתורגמנית, שהסלידה שלה מללדת ילדים קשורה להשקפה פמיניסטית רחבה יותר. מגיל צעיר מאוד, היא אמרה, "ראיתי דומיננטיות גברית בכל הארץ וברחבי החברה".
בשלב מסוים, גב' קג'יה, הנשואה, שקלה האם היא באמת טרנסג'נדרית. אבל היא החליטה ש"זה בסדר גמור עם להיות אישה, ואני אוהבת את זה. אני פשוט לא אוהב שיש לי את הפוריות שמאפשרת לי ללדת תינוקות עם גברים".
ה שלטון מושרש של יפן ימין–נשען המפלגה הליברלית דמוקרטית, יחד עם ערכי המשפחה המסורתיים המושרשים במדינה, מנעו התקדמות בזכויות הרבייה, אמרה יוקאקו אוהאשי, סופרת וחברה ברשת הנשים לחופש רבייה.
שמו של חוק הגנת האם חושף, אמרה גב' אוהאשי בראיון וידאו. "נשים שיהפכו לאמהות יהיו מוגנות", אמרה. "אבל נשים שלא יהפכו לאמהות לא יקבלו כבוד. זו החברה היפנית".
אפילו בארצות הברית, שבה כל אישה בת 21 ומעלה רשאית על פי חוק לפנות לעיקור, כמה מיילדות וגינקולוגים עֵצָה המטופלים שלהם נגד ההליכים, במיוחד כאשר הנשים עשו זאת עדיין לא הביאו ילדים.
באופן דומה, ביפן, מקצוע הרפואה "עדיין מאוד פטריארכלי בחשיבה שלו", אמרה ליסה סי איקמוטו, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קליפורניה, דייויס. רופאים "פועלים כקרטל כדי לשמור על נורמות חברתיות מסוימות".
נשים עצמן מהססות לעתים קרובות להתנגד לציפיות החברתיות בגלל לחץ כבד להתאים.
"אנשים רבים מרגישים שהניסיון לשנות את הסטטוס קוו הוא אנוכי", אמרה גב' טצוטה, הדוגמנית והתובעת, זמן קצר לפני הדיון בשבוע שעבר. אבל כשזה מגיע למאבק על הזכות לקבל בחירות לגבי הגוף שלו, היא אמרה, "אני רוצה שכולם יכעסו".
