ניו דלהי, הודו – כשרגהב ביכצ'נדאני גילה ברשתות החברתיות שכנופיות ואסיפור, שובר הקופות ההודי עטור השבחים שיצא ב-2012, עומד לצאת שוב לבתי הקולנוע בניו דלהי, הוא ידע שהוא לא יכול לפספס את זה הפעם ואף התריע בפני מספר מועדוני קולנוע. קבוצות וואטסאפ שהוא היה חלק מהן.
עבור עורך העותקים בן ה-27, לראות את הסרט בן שני החלקים הרגיש כמו "סוף סוף להכיר את הסרט הכי ממד בתרבות הפופ ההודית", כשמצא את עצמו נוסע במשך שלוש שעות אחר הצהריים באוגוסט לתיאטרון מעורפל. בשכונת סובהאש נגר בעיר כדי לתפוס את הסרט על המסך הגדול.
"הגעתי לקולנוע ההינדי הרבה יותר מאוחר בחיי, ופספסתי לראות את זה על המסך הגדול. כשלמדתי בחו"ל בשיקגו, אפילו אנשי NRI באוניברסיטה שלי היו מצטטים דיאלוגים מהסרט הזה, אבל מעולם לא הייתה לי הזדמנות לראות אותו. אז ידעתי שאני לא יכול לפספס את ההזדמנות הזו", אמר לאל ג'זירה.
מבוססת בעיירת כורים במזרח הודו על סכסוך בן עשרות שנים בין כנופיות יריבות העוסקות בעיקר בפחם, "היהלום השחור", הדוולוגיה בבימויו של אנורג קאשיאפ זכתה לפופולריות ולשבחי הביקורת בעקבות הבכורה המלאה שלה בסרט קאן ב-2012. פסטיבל בצרפת.
עם צוות יצירה יצירתי, דיאלוגים חדים, קומדיה שחורה לחלוטין ותפאורה עגומה, הפשע האפי והדרמה הפוליטית שנמשכה חמש שעות חיזקו את מעמדו כאחד הסרטים ההודיים הזכורים ביותר של העשור האחרון.
אבל זה לא רק כנופיות וואסיפור. בוליווד, תעשיית הסרטים ההינדית היוקרתית של הודו שבסיסה במומבאי, כמו גם אולפני סרטים אזוריים הפרוסים על פני האומה המאוכלסת ביותר בעולם, עדים לעלייה חסרת תקדים בהוצאות חוזרות של סרטים שנחגגו בעבר, חלקם הולכים רחוק כמו שנות ה-60.
עשרות סרטים כאלה הגיעו לבתי הקולנוע בערים רבות השנה – הרבה יותר מאי פעם – מכיוון שתעשיית הקולנוע של המדינה בהיקף של כמעט 200 מיליארד דולר נראית להחיות את הונה לאחר שספגה להיטים מרובים בשנים האחרונות.
במדינה כמו הודו, שמייצרת יותר סרטים בשנה מהוליווד, הקולנוע הוא בעצם מדיום המוני, שהכי נהנו ממנו בגבולות האפלים והחלומיים של בית קולנוע שמציג את ההיצע האחרון שלו על מסך 70 מ"מ. אבל מגיפת הקורונה לפגוע בסרטים הודים – כפי שקרה עם סרטים באופן גלובלי. מאז 2022, בתי קולנוע ברחבי העולם נאבקים כדי להחזיר אנשים, משבר המורכב על ידי העלייה של פלטפורמות סטרימינג מקוונות ו-OTT.
הודו נקלעה תחת שני גלי COVID-19 קטלניים בשנים 2020 ו-2021, מה שאילץ את סגירתם של כמעט 1,500 עד 2,000 בתי קולנוע – רובם בתי קולנוע עם מסך יחידשלא יכלה לעמוד מול המרבבים המונעים על ידי הזכיינות הארגונית שנראים בעיקר בקניונים הפורחים ברחבי הארץ.
ואז יש את העלות הגוברת של יצירת סרט באורך מלא. כוכבים, בעיקר גברים, מקבלים כעת תשלום חסר תקדים, חלקם מסתכם בכמעט מחצית מתקציב הסרט. יתרה מכך, ההוצאות של הפמליה שלהם – צוות איפור ופרסום, טנדרים, בתי מלון ונסיעות – מפעילים עומס כספי נוסף על המפיקים והאולפנים. לאחרונה, המפיק והבמאי הבולט קארן ג'והר אמר לעיתונאים ששכר הכוכבים בבוליווד "לא בקשר עם המציאות".
כדי להחמיר את המצב, בוליווד בשנים האחרונות הייתה עדה לשורה של פלופים, כשאפילו רשתות מולטיפלקס גדולות כמו PVR INOX ספגו הפסדים כבדים – ולכן נאלצו להיות בעלי דמיון רב יותר בהיצע שלהן.
על רקע כזה החליטו בעלי תיאטרון ויוצרי קולנוע להוציא מחדש סרטים ישנים. רבים מהסרטים שחזרו לבתי הקולנוע היו הצלחות בורחות בפעם הראשונה, בעוד שאחרים לא היו – עד עכשיו.
האסטרטג הראשי של PVR INOX, Niharika Bijli, צוטט בדיווחים בתקשורת ההודית בספטמבר השנה כמי שאמרה שהרשת הוציאה מחדש 47 סרטים עצומים בין אפריל לאוגוסט השנה. בעוד שהתפוסה הממוצעת של מהדורה חדשה בתקופה זו עמדה על 25 אחוזים, מהדורות חוזרות נהנו מממוצע גבוה יותר של 31 אחוזים, לפי הדוחות.
יוצר הסרט אנובהב סינהא, שלהיטו "Tum Bin" משנת 2002 שוחרר שוב השנה בקול תרועה רמה, אמר שלנוסטלגיה של אל ג'זירה יש "תפקיד גדול לשחק כאן".
"בדרך כלל יש שני סוגים של צופים שנכנסים למהדורות החוזרות. הראשון הוא האנשים שהתגעגעו לסרטים האלה בבתי הקולנוע. אולי הם ראו את זה ב-OTT והתחשק להם לחוות את זה בתיאטרון. או שיש אנשים שיש להם זיכרונות, נוסטלגיה הקשורים לסרט, ורוצים לחזור עליו", אמר.
מנתח סחר הקולנוע ההודי, טארן אדרש, הסכים ואמר כי ההצלחה של Tumbbad, אימה מיתולוגית בת 113 דקות שיצאה לראשונה ב-2018, היא הוכחה לכך שנוסחת השידורים החוזרים עובדת. "זה גם עניין של נוסטלגיה, אולי חלק מהאנשים ירצו לחוות שוב את הקסם של סרט על המסך הגדול", אמר.
טומבאד לא הצליח כשזה יצא לראשונה. אבל עם עלייה בפופולריות ובשבחי הביקורת, הסרט יצא לאקרנים מחדש בספטמבר השנה והמשיך להופיע טוב משמעותית מהשנה שבה יצא למסך הגדול.
"כשהיא יצאה מחדש, טומבאד למעשה אסף למעלה מ-125% יותר הכנסות בסוף השבוע הפתיחה שלו מאשר ב-2018. אנשים יצפו בדברים אם יש פרסום מפה לאוזן ובעלי התיאטרון והמפיצים מודעים לכך. כוכבי על כמו שאה רוק חאן וסלמן (חאן) חוזרים לבתי הקולנוע, הודות לכך שקארן ארג'ון קיבל הוצאת מחדש", אמר אדרש, בהתייחס לשחקנים, שלמרות שהם בסוף שנות ה-50 לחייהם, ממשיכים להיות השניים הראשונים. כוכבים מכהנים בבוליווד.
שוחרר לראשונה בשנת 1995, קארן ארג'ון, דרמת פעולה בנושא לידה מחדש בבימויו של השחקן שהפך לבמאי Rakesh Roshan, אמורה לצאת לבתי הקולנוע ההודיים ביום שישי לציון 30 שנה להיווסדה, עם טריילר חדש לגמרי.
יש כמה קשרים שעבורם אין חיים שלמים! #קארן ארג'ון לאקרנים מחדש בבתי קולנוע ברחבי העולם החל מה-22 בנובמבר!@RakeshRoshan_N #RajeshRoshan @BeingSalmanKhan @itsKajolD #ממטה קולקרני #רקי #אמרישפורי @tipsofficial @PenMovies #30 שנים של קארן ארג'ון pic.twitter.com/D7tih2QwMf
– Shah Rukh Khan (@iamsrk) 13 בנובמבר 2024
הקולנוען הוותיק שיאם בנגל, הנחשב כאחד מחלוצי תנועת הקולנוע האמנותי של הודו של שנות ה-70, אמר לאל-ג'זירה שההחלטה להוציא סרטים כאלה מחדש מתקבלת על ידי המפיקים. לאחרונה, בנגל עצמו ראה את השחזור וההוצאה מחדש של הקלאסיקה שלו מ-1976, Manthan, הסרט הראשון של הודו במימון המונים, עבורו יותר מ-500,000 חקלאים תרמו שני רופי כל אחד כדי לספר את סיפור התנועה שלהם שהקימה את אמול, קואופרטיב החלב הגדול ביותר בהודו.
"מכיוון שזה תהליך מסובך וגוזל זמן, אתה בוחר רק לשחזר את הסרטים שאתה רוצה לשמר לאורך זמן. למזלנו, זה הסתדר היטב. השיקום היה מצוין וקיבלנו היענות גדולה מהקהל", אמר בנגל והוסיף האופן שבו הסרט נעשה, ולא רק הנושאים שלו, תורם למשיכה הבין-דורית שלו.
"סרט הוא חלק מאוד מהזמן שלך. הנושא של סרט יכול להתארך מהר מאוד. אם אנשים על פני דורות מגיבים לזה, אז יכול להיות שהמסר שלו משך אותם", אמר לאל-ג'זירה.
וזה לא רק בוליווד – או הקולנוע ההינדי – שמרוויחים נוסטלגיה לימים עברו ולסרטים שלהם.
Mahanagar, הקלאסיקה הבנגלית משנת 1963 מאת יוצר הסרטים המהולל ביותר בהודו, סאטיאג'יט ריי, שוחררה בבתי הקולנוע ברחבי הודו – לאיזו חגיגה נמרצת של מעריצי ריי, שב-1992 הוענק לו פרס אוסקר של כבוד לכל החיים של עבודה מוערכת.
בדרום, כוכבי מגה כמו Rajinikanth, Kamal Haasan, Chiranjeevi ומוהנלאל ראו גם הם את הלהיטים הפופולריים שלהם חוזרים למסכים. ראג'יניקנת', 73 והאסן, בן 70, הם שניים מהשחקנים המצליחים ביותר בקולנוע בשפה הטמילית, נהנים מקאלט.
סרי, שנקרא רק בשם אחד, הוא איש שיווק בצ'נאי, בירת מדינת טמיל נאדו הדרומית. היא אמרה לאל-ג'זירה שזהו הפיתוי של ראג'יניקאנת' שעורר לראשונה את התעניינותה בהפצות החוזרות סביבה.
"הפעם הראשונה ששמעתי על מהדורות חוזרות הייתה כאשר ה-Bashha של Rajinikanth הוקרן שוב. הסרט יצא לאקרנים במקור בשנת 1995 כשהייתי תינוק, אז מעולם לא יצא לי לצפות בו על המסך הגדול למרות שהוא קלאסיקה פולחנית. האחיות הגדולות שלי הושפעו מנוסטלגיה ורצו ללכת, אז גם אני הצטרפתי אליהן", אמרה.
באופן דומה, ההודי (1996) וגונה (1991) של Haasan הגיעו גם לאקרנים השנה, וכך גם אינדרה (2002) של Chiranjeevi לחגוג את יום הולדתו ה-69 ו-Manchitrathazhu של מוהנלאל (1993).
Ajay Unnikrishnan, עיתונאי שבסיסו בבנגלורו, בירת מדינת קרנטקה הדרומית, אמר שהמגמה של פרסום מחדש של קלאסיקות ישנות מסמנת גם "סוג של התנגדות תרבותית", במיוחד לאור הביצועים הגרועים של רוב סרטוני בוליווד כיום.
"זה עתה ראינו את יציאתו של סרט ההמשך השלישי של Bhool Bhulaiyaa, זיכיון הינדי, רק שבועות לאחר ההוצאה המחודשת של Manichitrathazhu של מוהנלאל, הסרט המקורי של מלאיאלאם שעליו מבוסס Bhool Bhulaiyaa. אז אני רואה בזה סוג של התנגדות תרבותית מכיוון שמאניצ'יטרתאז'ו הוא המקור. זה כל כך שונה, היה לו ערך אמנותי יותר. Bhool Bhulaiyaa ניכס את זה, "אמר.
Unnikrishnan אמר ששידורים חוזרים אינם דבר נדיר בתעשייה ה"מונעת על כוכבי על" של דרום הודו. "מהדורות חוזרות תמיד היו שם, רק שאנשים שמים לב יותר עכשיו כי היום יש מחסור בסרטים עם משיכה פופולרית", אמר.
מומחים ואנליסטים של סחר בסרטים מסכימים.
אירה בהסקר, פרופסור לשעבר ללימודי קולנוע באוניברסיטת ג'ווהרל נהרו בניו דלהי, אמרה כי התופעה הנוכחית היא רק אריזה מחדש של מה שהיה קיים זמן רב.
"לפני עידן המרבבים, סרטים למעשה הוקרנו מחדש לעתים קרובות מאוד. אם יצא סרט הינדי מבומביי (כיום מומבאי), זה היה די נפוץ לראות את הסרט הזה, נגיד שנה מאוחר יותר בעיר או עיירה קטנה יותר כמו ורנאסי", אמר בהסקר לאל ג'זירה.
בעוד אדרש הסכים שהמגמה הנוכחית היא "המשך של מה שהיינו עדים לו בשנות ה-70 וה-80", הוא גם הצביע על הבדל מכריע: הזרם של סטרימינג מקוון ואנשים שעוברים ממסכי 70 מ"מ לסמארטפונים, מה שמאלץ את בתי הקולנוע להתחרות עם אפשרויות צפייה אחרות.
"אבל אני לא חושב שיש תחרות כי קולנוע הוא קולנוע. התחושה של צפייה בסרט על מסך גדול היא כל כך ייחודית ופשוט אי אפשר להשתוות אליה. תמיד יהיו אנשים שירצו את זה", אמר לאל ג'זירה.
