היה צפוי כי הוצאת צווי מעצר על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט על תפקידיהם בפשעים שבוצעו נגד אזרחים פלסטינים בעזה תגרום למבול של תגובות זועמות מצד ישראל ושלה. בעלי ברית.
המקהלה ססגונית כמו הטיעונים שלה דקיקים וחסרי אנוש: מהסופר הצרפתי ברנרד-אנרי לוי, שטוען שה-ICC יכול להעמיד לדין רק במדינות ללא "מערכת משפט ראויה" ועד לסנאטור הרפובליקאי לינדזי גרהאם המכריז מלחמה על ה-ICC וכל מדינה שמעז ליישם את צוויו.
עם זאת, ההתקפות המרושעות יותר, המומחשות בהצהרות של חבר הקונגרס הדמוקרטי ריצ'י טורס והפוליטיקאי הישראלי נפתלי בנט, הטוענים כי פעולותיה של ישראל היו מוצדקות כהגנה עצמית או כפעולות תגמול נגד המתקפה האכזרית של חמאס ב-7 באוקטובר, מהוות צורה מסוכנת של הדלקת גז וצורך להיות מופרך.
טיעונים אלה נכשלים לא רק על רקע מוסרי אלא גם על רקע משפטי, כאשר לוקחים בחשבון את המשפט ההומניטארי הבינלאומי ותקדימים משפטיים שנקבעו על ידי בתי משפט מיוחדים כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). ההגנות הניתנות לאזרחים בסכסוך מזוין הן מוחלטות ואינן ניתנות לביטול, וה-ICC צודק לאכוף אותן.
הטענה שישראל מממשת את "זכותה להגנה עצמית" הושמעה לאורך כל המלחמה הזו ולא רק בתגובה לפסיקות משפטיות. עם זאת, הגנה עצמית על פי המשפט הבינלאומי אינה הצדקה להפרת עקרונות משפטיים בסיסיים. התמקדות באזרחים, התקפות חסרות הבחנה ושימוש בלתי מידתי בכוח אסורים במפורש על פי אמנות ז'נבה והמשפט הבינלאומי המנהגי.
במהלך העמדה לדין של ICTY נגד מילאן מרטיק, מנהיג המורדים הסרבים בקרואטיה, בגין הפגזה על זאגרב, לשכת הערעורים חד משמעית מוּחזָק שלא ניתן להצדיק התקפות נגד אזרחים בהגנה עצמית. הוא קבע כי "האם תקיפה הוזמנה כמניעה, הגנתית או התקפית אינה רלוונטית מבחינה משפטית" אם ביצוע התקיפה מפר עקרונות המשפט הבינלאומי.
בעזה, עדויות מצביעות על כך שפעולות צבאיות ישראליות הובילו להתקפות נרחבות ושיטתיות נגד אזרחים. אזורי מגורים, בתי חולים ובתי ספר – מרחבים מוגנים על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי – היו נתונים להפצצות אינטנסיביות. גם במקרים שבהם עלולות להתקיים מטרות צבאיות, התקפות שאינן מצליחות להבחין בין אזרחים ללוחמים או גורמות לפגיעה בלתי מידתית באוכלוסיות אזרחיות מפרות את סעיפים 51 ו-52 של פרוטוקול נוסף I לאמנות ז'נבה.
לכן, הטענה של טורס לפיה בית הדין הפלילי "מפליל" את ההגנה העצמית אינה מתקיימת.
בנט, שבעצמו פרסם הצהרות על כוונות לבצע פשעים נגד אזרחים פלסטינים, טוען כי ישראל "נלחמת" בהתקפות חמאס. עם זאת, החוק הבינלאומי אוסר באופן חד משמעי פעולות תגמול נגד אוכלוסיות אזרחיות. סעיף 51(6) לפרוטוקול הנוסף הראשון קובע: "התקפות נגד אוכלוסייה אזרחית או אזרחים בדרך של פעולות תגמול אסורות בכל נסיבות". איסור זה חל ללא קשר להתנהגותו של הצד שכנגד.
תקדימים של ICTY חיזקו זאת עוד יותר, לרבות במקרה של Martic, וקבעו שפעולות התגמול חייבות לעמוד בתנאים מחמירים, לרבות הכרח, מידתיות ועמידה בעקרונות הומניטריים. גם כאשר מגיבים להפרות חמורות מצד היריב, פעולות תגמול חייבות לכבד את החוק הבינלאומי. האופי חסר ההבחנה והבלתי פרופורציונלי של התקפות בעזה, לרבות שימוש בחומרי נפץ כבדים באזורים מיושבים בצפיפות, הופך את טיעון התגמול לבלתי נסבל מבחינה משפטית.
קולות התומכים בדבריהם של טורס ובנט טוענים כי השימוש לכאורה של חמאס במגנים אנושיים פוטר את ישראל מאחריות לנפגעים אזרחיים. זהו מצג שווא מסוכן של החוק הבינלאומי.
בעוד שהשימוש בחמאס במגנים אנושיים יהווה בעצמו הפרה של החוק הבינלאומי, הוא אינו מפחית מחובתה של ישראל להימנע מפגיעה באזרחים. פרוטוקול נוסף I מבהיר שהפרות מצד אחד אינן מאפשרות לצד שכנגד להתעלם מהתחייבויותיו המשפטיות שלו.
לשכת הערעורים של ICTY התייחסה לנושא זה ישירות, והדגישה כי אי עמידה של צד אחד בהתחייבויותיו אינו פוטר את האחר מאחריותו. במקרה של עזה, הפצצות אוויריות חסרות הבחנה הובילו לעשרות אלפי מקרי מוות של אזרחים, מה שמעלה חששות כבדים בשאלה האם ננקטו אמצעי זהירות נאותים כדי למזער את הנזק, כנדרש בסעיפים 57 ו-58 של פרוטוקול נוסף I.
עיקרון הליבה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי הוא עקרון המידתיות, האוסר התקפות שבהן הפגיעה האזרחית הצפויה תהיה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי הצפוי. ההאשמות של בית הדין הפלילי נגד מנהיגי ישראל מתמקדות בדיוק בנושא זה. דיווחים מעזה הדגישו את ההשפעה ההרסנית של פעולות צבאיות על אזרחים, כאשר שכונות שלמות נהרסו, בנייני מגורים נהרסו בכוונה ותשתיות חיוניות נהרסו.
יתרה מכך, עקרון ההבחנה, המעוגן בסעיף 48 לפרוטוקול נוסף I, קובע כי הצדדים לסכסוך חייבים בכל עת להבחין בין אוכלוסיות אזרחיות ללוחמים. כלי נשק וטקטיקות שאינם יכולים להפלות בין השניים, כגון הפצצות אוויריות רחבות היקף של אזורים עירוניים, נחשבים בלתי חוקיים מטבעם.
המקרה של Martic ממחיש נקודה זו: ICTY מצא כי השימוש בנשק חסר הבחנה, כגון תחמושת מצרר, באזורים אזרחיים מהווה התקפה ישירה על אזרחים והפרה חמורה של החוק הבינלאומי. ההקבלות לנשק ולטקטיקות שננקטו בעזה ניכרות.
פעולותיה של ישראל בעזה סיפקו בבירור ל-ICC מספיק קרקע להמשך תיק נגד נתניהו וגלנט.
בהקשר זה, קביעתו של טורס כי בית המשפט עוסק ב"מסע צלב אידיאולוגי נגד מדינת היהודים" היא פשוט שקרית. ה-ICC אינו מייחד מדינות ספציפיות; היא מעמידה לדין אנשים כאשר יש ראיות מהימנות לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או רצח עם.
התערבות ה-ICC משרתת מטרה קריטית: לקיים את העקרונות האוניברסליים של האנושות המעוגנים במשפט הבינלאומי. אחריות חיונית להרתעת הפרות עתידיות ולהבטחת צדק לקורבנות.
לדחות את פעולות בית המשפט הבינלאומי כ"בית משפט לקנגורו", כפי שעשה טורס, מתעלם מהמנדט של בית המשפט ומהתקדימים המשפטיים שהוא שואב עליהם, לרבות אלה שהוקמו על ידי בתי דין ליוגוסלביה לשעבר, רואנדה וסיירה לאון.
בעוד שהפיגוע של חמאס ב-7 באוקטובר מהווה פשע מתועב הדורש דין וחשבון, הוא אינו נותן אמון לביצוע פשעי מלחמה בתגובה. החוק הבינלאומי נועד להסדיר התנהגות במלחמה בדיוק כדי למנוע את הסלמה של האלימות ולהגן על אותם פגיעים ביותר – אזרחים.
לכל המדינות, אבל במיוחד לאלה החזקות ביותר כמו ארה"ב, יש כעת ברירה – לעסוק בהדלקת גז ובהגנה על פשעים בלתי ניתנים להגנה שבוצעה על ידי ישראל ולשחוק את היסודות של סדר בינלאומי מבוסס כללים, או לקיים את המאמץ הלגיטימי על ידי ה-ICC כדי להבטיח אחריות על פשעים שבוצעו נגד פלסטינים בעזה.
ההשלכות של בחירה זו יורגשו לכולנו בשנים ובעשורים הבאים. לא משנה מה יקרה אחר כך, דבר אחד ברור – אי אפשר להאיר את החוק.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
