יהודים חרדים בישראל חוסמים כביש מהיר במהלך מחאה נגד שינויים אפשריים בחוקים הפוטרים אותם משירות צבאי, במרכז העיר בני ברק, ב-20 ביוני. תמונה מאת Jack Guez/AFP/Getty Images
בעל טור תורם
דני בהאר
25 ביוני 2024
בדיחה ישנה אומרת שישראל היא מדינה שבה שליש מהאוכלוסייה הולך לצבא, שליש עובד ושליש משלם מיסים. הבעיה היא, אומרת הבדיחה, זה אותו שלישי.
אחרי 7 באוקטובר, בעיני רבים, הבדיחה הזו הפכה פחות מצחיקה. הסיבה לכך היא שבעיצומה של המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, המדינה מתמודדת גם עם סכסוך פנימי עמוק על התפקיד שהאוכלוסייה היהודית החרדית יכולה וצריכה למלא בחברה הישראלית.
היום, לאחר שבועות של חוסר ודאות, בית המשפט העליון לצדק בישראל הוחלט באופן חד צדדי שהממשלה חייבת להתגייס יהודים חרדים לצבא ההגנה לישראל. החלטת בית המשפט מגיעה לאחר שהממשלה סירבה לנקוט בצעד כזה במרץ, אז פג תוקף החוק המעניק פטורים – ושבע שנים לאחר שבית המשפט קבע כי חוק המתיר לתלמידי ישיבה לדחות את השירות הצבאי עד שהגיעו לגיל הפטור אינו חוקתי. , והפר את זכויות השוויון.
רעידת האדמה הזו לא יכלה להגיע בזמן רגיש יותר.
מצד אחד, לאור המלחמה בעזה והסכסוך המתגבר עם חיזבאללה, צה"ל טוען זאת צריך עוד אלפי חיילים להישאר צף, מה שאומר למעשה שלא ניתן להעניק יותר פטורים לחלק מהישראלים. מצד שני, הקואליציה של נתניהו, התלויה בשתי מפלגות חרדיות, יכולה לשרוד רק אם ממשלתו תמשיך לסרב לגייס אנשים מאוכלוסיות אלו תוך סבסוד מוסדותיהם – נוהגים שהיו מקובלים מאז, למעשה, קום המדינה. .
אבל ישראל נמצאת בצומת דרכים, והמצב הזה הפך לבלתי בר-קיימא. הצורך בגיוס נרחב של כל מגזרי החברה הישראלית בולט היום יותר מאי פעם – לא רק מבחינה ביטחונית, כפי שאומרים האלופים, אלא מבחינה כלכלית.
קיים פער חשוב בהשתתפות בכוח העבודה בכל הנוגע לחרדים, בעיקר גברים, לעומת הישראלי הממוצע. על אודות 55% מהחרדים הגברים משתתפים בכוח העבודה נכון לנתוני 2024 האחרונים, לעומת כמעט 75% של האוכלוסייה כולה.
ישנן סיבות רבות לכך, לרבות העובדה שרבים מאוכלוסיה זו מקדישים את רוב זמנם ללימוד תורה, ולעתים קרובות התאפשרו זאת באמצעות תמיכה כלכלית ממוסדותיהם הממומנים על ידי המדינה. מעניין שמבחינה היסטורית, השתתפותן של נשים חרדיות בכוח העבודה גבוה יותר, מה שמצביע על כך שהסדר אופייני למשפחות רבות במגזר זה הוא שהגבר לומד, והאישה עובדת.
תמריץ השתתפותם של גברים חרדים נוספים בכוח העבודה צריך להיות יעד כלכלי דחוף עבור ישראל. במהלך העשור האחרון, ראינו קונפליקטים פנימיים רבים בכל חלקי העולם – מדינות מפותחות ומתפתחות כאחד – הניזונים על ידי אזרחים הדורשים יותר שוויון הכנסה והזדמנויות. התסכול של ישראלים לא-אורתודוקסים רבים מכספי המיסים שלהם המממנים אורח חיים חרדי שאינו תורם לצרכים הכלכליים והצבאיים של המדינה, גדל באופן מורגש.
התוצאה של אותה חרדה כלכלית – בשילוב עם התרחבות התסיסה החברתית בישראל, במיוחד על רקע ההפגנות הגוברת נגד הממשלה – היא לא פחות מאשר סיר לחץ שעלול להתפוצץ בכל רגע.
התעקשות חרדים להצטרף לכור ההיתוך שהוא צה"ל היא אחד התמריצים הטובים ביותר שהמדינה מסוגלת להפעיל – למרות התנגדות חרדית רחבה למדיניות. השירות הצבאי יוצר הזדמנות משמעותית לגיבוש לכידות חברתית בין החרדים לעמיתיהם הלא אורתודוקסים, ומסייע לצעירים לרכוש מיומנויות הנדרשות לכוח העבודה. (רוב החיילים בצה"ל אינם ביחידות קרביות אלא בתפקידי תמיכה, עובדים במשרדים ועושים עבודה אדמיניסטרטיבית).
ככזה, הפסקת הפטורים ארוכי השנים ובלתי קיימא שמונעים מגיוס אוכלוסייה זו היא חלק מהפתרון להבטחת השתתפות גבוהה יותר בעבודה בכל מגזרי החברה.
ישראל עמדה בפני גל של מחאת צדק חברתי ב-2011 עקב עליית יוקר המחיה. סבב מחודש של מחאה מסוג זה יכול לנבוע מהתפיסה המאוד אמיתית, בישראל, שישנה השתתפות בלתי שוויונית בחובות חברתיות המעדיפה מאוד את החרדים. ולמרות שייתכן שהשיבושים של 2011 נמוגו, קל לצפות שהפעם הם יהיו יותר לא סלחניים, שכן פוליטיקאים משמאל ומימין רוצים שניהם לנצל את אי השקט – כפי שעשו במקומות רבים בעולם . בעוד שחלק מהדמויות הפוליטיות הללו, אפשר לטעון, כבר בשלטון בישראל, המצב תמיד יכול להחמיר.
לפיכך, עבור ישראל, זה מייצג עוד "נַדְנֵדָה"רגע.
בכך אני מתכוון להחלטת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, בשנת 1948, לתקוף ספינה הנושאת נשק עבור תנועת האצ"ל והרג 16 מחבריה. האצ"ל, בראשות מנחם בגין, שהפך בעצמו לימים לראש ממשלת ישראל, היה אחד מכמה ארגונים יהודיים חצי-צבאיים לפני הקמת המדינה שהוקדשה להתנגדות למנדט הבריטי בארץ ישראל דאז.
עבור בן-גוריון, כפי שחלקם ראו זאת, זה היה עניין של חיים או מוות להעביר מסר חזק לכל אחד בתוך ישראל שברגע הקמת מדינת ישראל ב-1948 יכול להיות רק אחד הצבא, שהיה צה"ל שכבר הוקם, נותן את הטון למשמעת הממסדית במדינה.
האמת המקבילה בישראל כיום היא שכדי שהמדינה תשרוד יכולה להיות רק חברה אחת, עם מערך אחד של ציפיות צבאיות וכלכליות של אזרחיה – לא שכבות שונות בחברה לאלה העוסקים ברמות שונות של מצוות. גם אם החרדים של היום ירגישו נבגדים על ידי מערכת שהגנה עליהם בצורה לא הוגנת במשך עשרות שנים, הם ודאי ידעו תמיד, במידה מסוימת, שזה לא יימשך לנצח.
השתתפותם בפרויקט הלאומי שהוא ישראל, על כל הזכויות והחובות הכרוכות בכך, לא יכולה להתעכב עוד. בטווח הבינוני והארוך, כולנו – כולל אותם גברים ונשים שיתגייסו בקרוב – רק נרוויח מכך.
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של פורוורד, ללא מטרות רווח, בתקופה קריטית זו.
כעת, יותר מתמיד, יהודים אמריקאים זקוקים לחדשות עצמאיות שהם יכולים לסמוך עליהם, עם דיווח מונע על ידי אמת, לא אידיאולוגיה. אנחנו משרתים אותך, לא כל אג'נדה אידיאולוגית.
בתקופה שבה חדרי חדשות אחרים נסגרים או מצמצמים, ה-Forward הסיר את חומת התשלום שלו והשקיעה משאבים נוספים כדי לדווח בשטח מישראל ומרחבי ארה"ב על השפעת המלחמה, האנטישמיות הגואה והמחאות בקמפוסים בקולג'.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. תמכו בעבודתנו על ידי הפיכתו לחבר Forward והתחברו לעיתונות שלנו ולקהילה שלכם.
עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.
– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"לית
