אם תקרא הבוקר את העיתונות המערבית, אתה עלול להאמין שראשו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לקחת שליטה צבאית על עזה הוא חדש. אולם הפלת פצצות 2000 קילוגרמים אינה מצילה שבויים ומחיקה בשכונות שלמות לא באה בלי תוכניות לבנות משהו במקומם.
ביום שישי אישר קבינט הביטחון של ישראל את כיבוש עיר עזה, והעביר את מה שהיה תמיד משחק הקצה של רצח העם הזה. התוכנית עוקבת אחר רצף מכוון: תחילה להרוס, אחר כך להרעיב, לכיבוש, לדרוש פירוק ולבסוף לבצע טיהור אתני מלא ברגע שלפלסטינים אין כוח ויכולת פוליטית להתנגד. כך מושג החלום של "ישראל רבתי".
אך מדוע למסד את הכיבוש הזה כעת, לאחר 22 חודשים של שחיטה שיטתית? מכיוון שיש לחטא את זירת הפשע לפני שהעולם יראה מה נשאר מעזה.
ביום ראשון התנקשו בצבא הישראלי את העיתונאים של אל ג'זירה אנאס אל-שריף, מוחמד קריקה, איברהים זאהר, מוחמד נופל ומואמן עליווה על ידי הטלת טיל באוהל התקשורת ליד בית החולים אל-שיפה. שמותיהם מתווספים כעת לרשימה הארוכה של יותר מ -230 עיתונאים ועובדי תקשורת פלסטינים שישראל הרגה מאז אוקטובר 2023.
כאשר ישראל אוסרת על כל התקשורת הזרה מגישה לחופשיות בעזה, עיתונאים פלסטינים היו אחראים בלעדי לכיסוי ותיעוד של פשעי מלחמה ישראלים. ההתנקשות היא מסר ברור להם להפסיק, לשתוק.
בתוך כך, עיתונאים זרים שרכבו על טיסות Airdrop לעזה הזהירו גם הם. קטעי אוויר שהם פרסמו הציעו הצצות לגופה של עזה: טלאים של בטון מרוסק, חורבות ורחובות חלולים. זו שממה מוחלטת.
הקטעים זעזעו את הצופים ברחבי העולם ולכן ממשלת ישראל מיהרה לאסור צילומים בטיסות אלה, והזהירה כי ירידות הסיוע ייגרמו אם היו הפרות כלשהן.
ישראל יודעת שהיא לא יכולה להמשיך לחסום גישה לתקשורת זרה לעזה לנצח. רצח העם יסתיים בסופו של דבר; שיירות סיוע ועובדי סיוע יורשו להיכנס ואיתם, עיתונאים זרים עם מצלמות.
אז לפני שהאותו יום יגיע, ישראל מירוץ כדי למחוק את הראיות מכיוון שברגע שהעולם רואה את עזה, היא כבר לא תוכל להעמיד פנים שהמלחמה הייתה על שום דבר אחר מלבד הריגת המונים של פלסטינים ומחיקת ההיסטוריה שלהם.
כיבוש עיר עזה הוא הרוצח שחוזר לזירת הפשע כדי להסתיר את הגופה. המטרה היא לא רק לחפות על הפשעים, אלא לשכנע את העולם שהמתים לא מתו וכי מה שאנחנו רואים הוא לא מה שהוא.
מניין ההרוגים הרשמי בעזה עומד על 60,000, מספר שחשבונות מומחים רבים הוא מספר תחתון. על פי ההערכות, ככל הנראה מאות אלפי פלסטינים נרצחו ככל הנראה. כמומחים של האו"ם מוּצהָר ב- 7 באוגוסט, "ישראל משחיקה את תושבי עזה בכל אמצעים." יש הרבה פשעים לחפות.
ראינו כבר את אופן הפעולה של הצבא הישראלי בניסיון להרוס ראיות בעזה. היא קברה אזרחים טבחים בקברים המוניים עם דחפורים; יש לו גופות של נפגעי עינויים פלסטינים; זה חפר בחול שלמות הפשע של הוצאה להורג; היא שתלה נשק בבתי חולים שהיא פגעה; זה שיקר על גילוי מנהרות.
כל זה משתלב בצורה מסודרת עם ההיסטוריה הארוכה של ישראל לקבור עדויות לזוועות. מאז 1948 מחקו רשויות ישראל באופן שיטתי את הטיהור האתני שלהן בפלסטינים על ידי בנייתו על חורבותיהם של כפרים ועיירות פלסטיניות.
גם המודיעין הישראלי הסיר מסמכים מארכיונים המספקים עדויות לכוחות ציונים וישראלים שביצעו פשעי מלחמה במהלך הנאקבה משנת 1948. חלק מהמסמכים שנעלמו נותנים פרטים מחרידים על האכזריות של לוחמי הציונים במהלך טבח של פלסטינים, כמו פלסטינים, כמו כפר דוואמי, סמוך לנשים, במאה אנשי פלסטינים, במדין, במאה אנשי פלסטינים, אטייליה, סמטים של מאה של מאה, הוצא להורג. בשנת 1955 נבנה היישוב אמציה על חורבות הכפר הפלסטיני.
על ידי כובש כעת בחלק הצפוני של רצועת עזה, ישראל בהחלט תנקוט באותן שיטות של מחיקה וזיוף. זה גם יוכל לשלוט בסיקור תקשורתי זר, בדיוק כמו שעשה עד כה.
הצבא הישראלי איפשר רק לעיתונאים זרים לעזה המוטמעים ביחידות הצבאיות שלו בתנאים קפדניים שהופכים את העיתונאים למשתתפים בהסברה. על עיתונאים משובצים להגיש את כל החומרים לבדיקה צבאית לפני הפרסום, עליהם לפעול תחת תצפית מתמדת, ואינם יכולים לדבר בחופשיות עם פלסטינים.
עיתונאים הופכים אפוא לחתיכות פה עבור הצבא הישראלי, ומותימים את הצדקותיהם להשמדה סיטונאית והפצתם את שקריהם על אזרחים פלסטינים כ"גנים אנושיים "ובתי חולים ובתי ספר בעזה כ"מרכזי טרור".
העיסוק בקנה מידה מלא יכול לעזור גם להקל על טבח נוסף וניקוי אתני. מי שמסרב לעקירה בכפייה יתויג "מיליטנטים" כדי לתרץ את הטבח שלהם. ישראל השתמשה באסטרטגיה זו מוקדם לרצח העם, והפילה עלונים מזהירים פלסטינים בצפון עזה כי הם ייחשבו כ"שותפים בארגון טרור "אם הם לא יעמדו ב"הוראות פינוי".
תזוזה המונית חיונית לכיסוי מכיוון שהיא יוצרת נרטיב חדש לפיה פלסטינים נודדים מרצון ולא מנקים אתנית. המטרה לטווח הקצר היא להכריח את המוכנים לעמוד במחנות ריכוז בדרום ולנתק אותם מבתיהם ואדמתם. עם הזמן, יהיה קל יותר לגרש את הפלסטינים במקומות אחרים ולהכחיש להם את הזכות לחזור. זה באותה צורה שנאלצו לפליטים של נקבה לברוח לעזה ואז נשללו מהם זכות החזרה המוכרת הבינלאומית שלהם.
תגובת הקהילה הבינלאומית לתוכנית של ישראל הייתה רק גינוי רב יותר. גרמניה הרחיקה להפסיק את היצוא הצבאי שניתן להשתמש בו בעזה – דבר שהיה צריך להיעשות לפני 22 חודשים, כאשר ישראל החלה להפציץ ללא הבחנה באזרחים.
פעולות אלה הן פתטיות. הם לא פוטרים את הממשלות הללו את סיכוין בסיוע ובהתבססות על פשע רצח העם; הם רק עוד סימן לפחדנות המוסרית שלהם.
על הקהילה הבינלאומית לנקוט בפעולה מכריעה. עליה לבצע התערבות צבאית, כפי שהחוק על פי החוק הבינלאומי, לאלץ את ישראל לסיים מייד את האלימות, לאפשר סיוע הומניטרי בלתי מוגבל לעזה, ולתת לפלסטינים את החופש שהם זכאים לו. יש להעניק לעיתונאים בינלאומיים גישה מיידית לאסוף כל עדות שנשארה בפשעיה של ישראל לפני שהיא נעלמת תחת שער "הפעולות הצבאיות".
הגיע הזמן שהעולם מתחיל להאמין בפלסטינים. במשך 22 חודשים אמרו הפלסטינים שמדובר ברצח עם. הם אמרו את זה בזמן שהם תקועים מתחת להריסות, בזמן שהם גוועים, תוך כדי נשיאת גופות ילדיהם. הם אמרו שישראל לא מגנה על עצמה אלא מנסה למחוק את הפלסטינים. הם אמרו כי כיבוש וניקוי אתני הם המטרה. פוליטיקאים ישראלים עצמם אמרו זאת.
ללא פעולה בינלאומית דחופה, המילים "לעולם לא שוב" יתייחסו לא למניעת רצח עם, אלא לקיומם של החיים הפלסטינים בעזה. האמת כל כך הרבה פלסטינים מתו לספר שאסור להיקבר עם גופם.
הדעות המובעות במאמר זה הן של הסופר ואינן בהכרח משקפות את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
