לסכסוך המתגבר בין ישראל לחיזבאללה יש יכולת חיזוי מתישה, לפחות עבור תלמידי דפוסי עבר או – גרוע בהרבה – אלה משני הצדדים שחיו את העבר האכזרי הזה. כמו איזו טרגדיה יוונית עתיקה, כולנו ראינו את המחזה ומכירים את השחקנים ואת הדחפים, החוזקות והחולשות שלהם. ראינו גם איך הסיפור המצטער מסתיים – בטרגדיה.
מאז מלחמת יוני 1967, שחקנים לא-מדינתיים – תחילה לוחמים פלסטינים, לימים חיזבאללה – השתמשו באזור הכמעט חסר אזרחות של דרום לבנון לקמפיינים מחזוריים של מלחמה וטרור א-סימטריים על ישראל. בקביעות דומה, ישראל הגיבה למצב בלתי נסבל זה בעוצמתה הצבאית, אפילו בקמפיינים גדולים בשנים 1978, 1982-84 ו-2006. לא הכיבוש הישראלי בן הדורות של "אזור ביטחון" בדרום לבנון ולא הנטישה החד-צדדית. ממנו בשנת 2000 הביאה ביטחון.
בעוד שהתחרות בין ישראל לחיזבאללה עלתה, לעת עתה, נראה ששני הצדדים בסך הכל מנסים להימנע מהסלמה בלתי מבוקרת.
המאבק של ישראל לביטחון
הנה אנחנו שוב. ב-8 באוקטובר 2023 הצטרף חיזבאללה למתקפה על ישראל, עוד לפני שישראל הגיבה למעשי הטבח הנוראים שהוביל חמאס ב-7 באוקטובר. מנהיגי חיזבאללה טוענים שהם ימשיכו במאבק כל עוד המלחמה בעזה תימשך. בעוד שהתחרות בין ישראל לחיזבאללה עלתה, לעת עתה, נראה ששני הצדדים בסך הכל מנסים להימנע מהסלמה בלתי מבוקרת. אין זה האינטרס של ישראל לקיים מלחמה מלאה בו זמנית בשתי חזיתות. באופן דומה, ייתכן שאין זה האינטרס של איראן למצות את מלוא הפוטנציאל של חיזבאללה. פעולה זו תסכן את הנשק של חיזבאללה, שעשוי להיות בעל ערך רב יותר עבור טהראן להחזיק במילואים כאמצעי הרתעה מפני התקפות קינטיות על מתקני הגרעין שלה.
בשלב מסוים המלחמה בעזה תפחת, ושאלה מרכזית אז תהיה מה קורה בחזית הצפונית של ישראל. עזה צפויה להישאר מקור לחוסר ביטחון וחוסר יציבות במשך זמן רב. עם זאת, הלך הרוח בישראל לא יסבול לנצח את הסטטוס קוו בצפון, שבו חיזבאללה חצב למעשה אזור ביטחון משלו בצד הישראלי של הגבול בזכות איומי הטילים שלו ופינוי של 60,000 תושבים ישראלים מהאזור. .
הרטוריקה הישראלית נופלת איפשהו לאורך הספקטרום שבין הרתעה ללוחמה. ראש הממשלה נתניהו הזהיר ב-5 ביוני מפני הפוטנציאל ל"פעולה חזקה מאוד" וככל הנראה דיבר בשם רוב הישראלים כשאמר "כך או כך, נחזיר את הביטחון בצפון". אחת הפרשנויות היא שהוא מנסה להימנע מהצד של חבריו לקבינט מהימין, בהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הדורש פלישה קרקעית.
הוויכוח בישראל כיצד להחזיר את הביטחון הוא קודר, אמיתי ותרגיל ב כבר נראה. הזיכרונות ממלחמת 2006 חייבים לדכא את ההתלהבות למלחמה בקנה מידה מלא עם חיזבאללה בחלק מהרבעים הישראליים, כמו גם הכרה בכך שכוח האש של היום משני הצדדים התפתח במידה ניכרת מאז 2006. הבעיה היא היעדר חלופות ברות קיימא להתמודדות עם המצב הקשה של ישראל במדינה. צָפוֹן.
התפקיד המהותי של ארה"ב
כאן תפקידה של אמריקה הופך לא רק לרלוונטי אלא גם חיוני – לא להראות לישראלים איך לנהל מלחמה, אלא איך להימנע מירידה נוספת לאחת אם אפשר בכלל. המסגרת לדיפלומטיה מוצלחת מתחילה בהתחייבויות שלא מומשו בתום מלחמת 2006, המעוגנות בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701. היו לה המרכיבים להחזרת היציבות, אך חסרה מנגנוני אכיפה או מוכנות בתום לב מצד חיזבאללה ואדוניו האיראנים להיכנע לזה. עם זאת, חזרה לדרך של יישום 1701 היא המפתח, עם נסיגה ראשונית של 30 קילומטרים של חיזבאללה לנהר הליטני.
רכישת ההסכמה השטחית של חיזבאללה על ידי לא להפעיל עליהם לחץ או לתת להם לגבור בבלבול המדיני הלבנוני על התפקיד הפנויים לנשיאות לא יביא לביטחון.
כדי להגיע לשם, חשוב להפיק לקחים מהעבר. לקח אחד הוא להימנע מהתמקדות בלעדית בתיקונים לטווח קצר. הפיתוי לנייר על חילוקי דעות מול עימותים בלתי פתירים הוא גבוה. רכישת ההסכמה השטחית של חיזבאללה על ידי לא להפעיל עליהם לחץ או לתת להם לגבור בבלבול המדיני הלבנוני על התפקיד הפנויים לנשיאות לא יביא לביטחון. ובכל מקרה, הישראלים לא יסכימו עם חזרה לסטטוס קוו שלפני 7 באוקטובר ויחיו בצל היומיומי של הטרור.
השיעור השני הקשור הוא ערך ההתמדה. אמריקה ושותפיה יצטרכו להישאר מעורבים גם לאחר השגת הפסקת אש, אם ברצוננו להימנע מחזרה צפויה לאלימות. שלישית, כל עוד ישראל, אמריקה ואחרות מתמקדות בנציגים ולא בנותני החסות של הסכסוך, מעגלי האלימות הללו לא יסתיימו לעולם.
האויב האסטרטגי נמצא בטהרן, לא בביירות. דיווחים אחרונים על מעורבות דיפלומטית ישירה בין פקידים אמריקאים ואיראנים עשויים להצביע בכיוון הנכון, בהתאם לנאמר. אבל רק כאשר מנהיגים איראנים – לא רק שלוחיהם הערבים ובשר התותחים שלהם – ירגישו את הכאב, סביר שנראה הערכה מחודשת אמיתית בטהרן שמשפיעה על התנהגות חיזבאללה. אכיפת סנקציות, איסור על יצוא נשק ולחץ צבאי על נכסים איראנים המוצבים מחוץ לאיראן הם נקודות התחלה.
אם החשבון האסטרטגי של איראן אכן ישתנה כתוצאה מלחץ, 1701 של UNSCR עדיין מספק את המסגרת לשיפור הדרגתי של הביטחון הן עבור ישראלים והן עבור לבנונים המתגוררים לאורך גבול זה. הצלחה תדרוש זמן והתמדה.
הדעות המובעות ביצירה זו הן של המחבר ואינן מבטאות את העמדה הרשמית של מרכז וילסון.
