לפחות שמונה בתי ספר המנוהלים על ידי האו"ם המשמשים כמקלטים לעקורים פלסטינים נפגעו מהתקפות ישראליות באזור 10 הימים האחרונים.
סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) טוענת כי 120 ממוסדות החינוך שלהם נפגעו מאז החלה ישראל במלחמתה בעזה ב-7 באוקטובר.
משפחות המתגוררות בכיתות שאינן בשימוש מתמודדות עם עייפות, טראומה ותנאי הצפיפות והלא סניטריים של המקלטים נמתחים הרבה מעבר ליכולת.
למרות התנאים הקשים והסיכון להפצצה, רבים מחפשים את הבטיחות היחסית של בתי הספר של האו"ם, חלקם מונחים על ידי הזיכרון של מלחמות קודמות שבהן המרחבים הללו היוו מקלט, וכן מאז 2017 לפחותזוג תוכננו לשמש כמקלטי חירום עם מתקני חשמל, תברואה וגנרטורים נוספים.
הֲגָנָה
"אתם מקווים שהשיוך לאו"ם עשוי להגן עליכם", אמר העיתונאי מוחמד מהוויש, בן 25, שחסה בבית ספר המנוהל על ידי האו"ם בעיר עזה עם אשתו, ילדו בן השנתיים והוריו לאחר תקיפה ישראלית. הרסו את ביתם בדצמברלוכד אותם מתחת להריסות במשך שעתיים עד שהשכנים חפרו אותם.
"אתה צריך לזכור, יש מעט מתחמי מגורים, או בכל מקום אחר בעזה שבו אתה יכול להסתתר", אמר, ונזכר כיצד שכניו לקחו את המשפחה הפצועה לאחר שחילצו אותם.
עד מהרה התברר שהדירה צפופה מדי. עם זאת, ההפצצות והתקיפות הישראליות הנוספות על שכונתם הם שאילצו את משפחתו ללכת ברגל במשך שעה וחצי לבית הספר הקרוב ביותר לניהול האו"ם, נסיעה של 15 דקות ברכב.
"זו נקודה מרכזית. אין מקום אחר שבו אתה יכול לגשת לסיוע או תרופות", אמר, מדבר מקהיר, שם מתגוררת משפחתו כעת. "להבהיר, אין הרבה. הכל במחסור. נראה שאתה מבלה את כל הזמן שלך בעמידה בתור בשביל פחות ופחות, אבל זה משהו”.
מוחמד הוסיף כי "מנקודת מבט מעשית, אתה לא יכול לחלוק את מה שאין לך. ככל שיותר אנשים בבית הספר יכולים להיות גם פחות אוכל, מים ותרופות".
בחורף היה מחסור בשמיכות ומזרונים והם נאלצו לשתות ממקור מים מזוהם, מה שהגדיל את הסיכון לחלות. ותמיד היה איום של הפצצה.
"זה תמיד היה שם", נזכר מוחמד, "שום מקום לא היה בטוח. אנשים פשוט היו יושבים ומחכים לזה".
ובכל זאת, אצל חלקם הייתה תחושת תמיכה. "עבור אנשים מסוימים, זה טוב להיות ליד אנשים אחרים שעברו את אותו סוג של טראומה", אמר. "אנשים חולקים את החוויות שלהם זה עם זה וזה יכול לעזור."
אבל עבור מוחמד, זה היה בלתי נסבל לראות כיצד בנו רפיק עבר טראומה לאחר ההפצצה שהם שרדו. "הוא הפסיק לתקשר. הוא לא יבכה. הוא לא היה מפגין שום רגש, לא היה כלום", נזכר מוחמד. "הוא הפסיק לזכור איך להיות ילד."
ואז ישראלי צו פינוי בינואר אילץ אותם לעזוב את בית הספר כדי למצוא מקלט במוסך של בניין דירות שנהרס.
תשעה מכל 10 אנשים עקורים
"אנשים בוחרים בבתי הספר האלה כי הם מאמינים שמחסה תחת דגל האו"ם, כפי שקובע החוק הבינלאומי, צריך לספק בטיחות", אמרה קצינת התקשורת הבכירה של אונר"א, לואיז ווטרידג', לאל-ג'זירה מעזה. "לאזרחים, בתי הספר מספקים ביטחון בעתות מלחמה. תחת דגל האו"ם, בתי הספר הללו צריכים להיות מוגנים".
עם זאת, הסוכנות מתמודדת עם מספר אתגרים בהשגת אספקה לאנשים, אפילו כשהם מחסה בבתי ספר.
"כמה גורמים ממשיכים לעמוד בדרכנו להכנסת אספקה הומניטרית לעזה", אמרה. "הם כוללים את המצור, הגבלות על תנועות ובטיחות של עובדי סיוע הומניטרי", הסבירה, והמשיכה להדגיש את הסיוע והציוד המוגבלים, רובם רפואיים, שהצבא הישראלי מותר להיכנס לעזה, כמו גם את חוסר החיזוי של החיים. באזור סכסוך שבו דיירי בתי הספר מקבלים הוראה קבועה להתפנות על ידי הצבא הישראלי ולעשות את דרכם לאזור אחר, הוא קובע "אזור בטוח".
"אנשים ממשיכים להיות עקורים בכוח", המשיך ווטרידג'. "ההערכה היא שתשעה מכל 10 בני אדם בעזה הם עקורים. רבים מהם נעקרו עד 10 פעמים מאז תחילת המלחמה. עקירה כפויה ממושכת מקשה עלינו מאוד לאמת נתונים ונתונים".
בנוסף, אמרה ווטרידג', "התמוטטות החוק והסדר כתוצאה מתשעה חודשים של תנאי חיים איומים, מלחמה, רעב, מצור וכאוס", אמרה. עובדים הומניטריים מדווחים גם על מקרים הולכים וגוברים של אלימות ואלימות על בסיס מגדר בבתי הספר.
"החששות גוברים לגבי הסיכון להתפשטות כולרה, מה שמדרדר עוד יותר את תנאי החיים הבלתי אנושיים", הוסיף ווטרידג'. "ארגון הבריאות העולמי (WHO) רשם מספר גדל והולך של מבוגרים וילדים הסובלים ממחלות הנישאות במים, כגון הפטיטיס A, מחלות שלשולים, מחלות עור ואחרות."
תמיכה פסיכולוגית
אחמד סוויס, פסיכולוג עם ארגון הצדקה הרפואי הבינלאומי "רופאים ללא גבולות", הידוע בראשי התיבות הצרפתיים שלו, MSF, ראה כיצד התכנסויות של מספר גדול של אנשים נושאות "הרבה סבל וחוויות שונות".
"זה מגביר את ההשפעה הפסיכולוגית והחברתית השלילית על הפרטים", אמר בנאום מבית החולים נאצר בדרום עזה. "זה מגביר את חומרת הסימפטומים הפסיכולוגיים עבור הפרט ועבור המשפחות שמתאספות במקום אחד בין אם בבתי ספר או במקלטים אחרים."
בתי הספר מציעים מעט הפוגה או מקום למי שמגיע בטראומה או פצוע קשה מהלחימה, אמר סוויס. רבים חשים תחושת דה-הומניזציה בתנאים הקשים.
ילדים הם המושפעים ביותר מבחינה פסיכולוגית מהעקירות החוזרות ונשנות ומהמלחמה. "יש (יש) מספר גדול של ילדים הזקוקים בדחיפות לתוכנית תמיכה פסיכולוגית. יש חשיבות מכרעת ליצירת סביבה מתאימה לילדים ומקום בטוח יותר לחיות בו ולשמור על כבודם ואנושיותם הבסיסית", אמר.
ובכל זאת, למרות הקשיים, "האנשים האלה שחיים במקלטים כמו בתי ספר של אונר"א מרגישים שיש להם יותר מזל מאלה שחיים באוהלי פלסטיק וישנים על החול".
