"לא אשתמש בידע הרפואי שלי כדי להפר את זכויות האדם וחירויות האזרח, אפילו תחת איום". זו שורה פנימה הבטחת הרופא אומצה על ידי האיגוד הרפואי העולמי בשנת 1948, המנחה את עבודתם של רופאים ברחבי העולם.
למרבה הצער, ככל שהנוהג של עינויים נמשך ברחבי העולם, לעתים קרובות מדי עובדים רפואיים נמצאים בסיכון להיות שותפים. מדינה אחת שהגיעה לאור הזרקורים לאחרונה בנוגע לשותפות רפואית בעינויים היא ישראל.
במשך שנים, ארגוני זכויות אדם עשו זאת דיווח שימוש "נפוץ ושיטתי" בעינויים על ידי כוחות הביטחון הישראליים ורשויות הכלא. הוועד הציבורי הישראלי לא ממשלתי נגד עינויים (PCATI) הגיש תביעה 1,400 תלונות על עינויים נגד רשויות ישראל מאז 2001.
מאז 7 באוקטובר, ההאשמות על התעללות ועינויים של פלסטינים במעצר ישראלי גברו בחדות. לפי התקשורת דיווחיםלפחות 40 פלסטינים מתו במעצר צבאי ישראלי ו 16 בכלא במהלך שמונת החודשים האחרונים. מספרים אלה מייצגים עלייה משמעותית בהשוואה לממוצע של ארבעה מקרי מוות בשנה מ 1967 עד 2019.
שותפות רפואית למקרי מוות או התעללות בעצורים תשאיר כתם כהה על מקצוע הרפואה בישראל. לפיכך אנו קוראים לרשויות הישראליות ולמוסדות ועמותות רפואיות לחקור כל האשמות בדבר שותפות של רופאים וצוות רפואי אחר בעינויים והתעללות.
היסטוריה של שותפות רפואית
דיווחים על כך שעובדי רפואה ישראלים עשויים להיות שותפים לטיפול התעלל בפלסטינים עצורים מאז 7 באוקטובר אינם צריכים להפתיע. ארגוני זכויות אדם פירטו פרקטיקות כאלה בשנים האחרונות.
בשנת 2007 פרסם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל (PCATI). עדויות בטענה שבין מפגשי העינויים נראו קורבנות על ידי רופאים שלא תיעדו ולא דיווחו על העינויים.
בשנת 2009 נשלחה פנייה בשם יותר מ-700 רופאים מ-43 מדינות המבקשים מההסתדרות הרפואית העולמית (WMA) לנקוט צעדים נגד ההסתדרות הרפואית הישראלית בהתבסס על ראיות לשותפות רפואית בעינויים שנאספו על ידי מספר ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מכובדים, כולל ה-PCATl. ה-WMA לא נקט בכל פעולה וסירב אפילו לאשר את ההגשה.
בשנת 2011, רופאים לזכויות אדם ישראל (PHRI) מְתוֹעָד מעורבות מרומזת של רופאי הכלא בהתעללות על ידי החזרת קורבנות לעבריינים לאחר טיפול זמני, שיתוף מידע רפואי עם העבריינים ואי תיעוד ודיווח על עינויים והתעללות. למרות הדרישות שהופנו להסתדרות הרפואית בישראל לחקור את הרופאים הנאשמים, ללא בדיקה של תיקים רפואיים ולא נערכו ראיונות עם הקורבנות.
בשנת 2016, ארגון זכויות האדם הפלסטיני, Addameer, פרסם דו"ח, המגנה את מדיניות ישראל של רשלנות רפואית מכוונת כלפי פלסטינים במעצר. הוא פירט מקרים של מניעת טיפול של פלסטינים בכלא ורופאים שלא כללו סימנים פיזיים של עינויים והתעללות בתיקים הרפואיים.
באותה שנה, ה ועדת האו"ם נגד עינויים גם העלה חששות לגבי רופאי הכלא שלא ידווחו על פציעות המעידות על התעללות. כן המליצה להעמידם בפיקוח משרד הבריאות.
עם זאת, זה לא קרה. צוותים רפואיים העובדים בבתי הכלא בישראל עדיין אינם מפוקחים על ידי משרד הבריאות או כל גוף רפואי אחר ואינם חברים בהסתדרות הרפואית הארצית. בהתחשב בכך שהם מדווחים לרשות בתי הסוהר ולא לרשות הבריאות, הם נמצאים בסיכון לסכן את הטיפול הבריאותי של מטופליהם כדי לשמור על נאמנותם לממונים עליהם.
הידרדרות לאחר 7 באוקטובר
ארגוני זכויות אדם הן בישראל והן בשטחים הפלסטיניים הכבושים ציינו זינוק במקרי עינויים, התעללות ומוות במעצר מאז 7 באוקטובר. חלקם ציינו כי מדובר במדיניות מכוונת של הרשויות הישראליות.
ב-11 באוקטובר, הישראלי שר הבריאות התקשר לבתי חולים לסרב טיפול לפלסטינים מעזה. מאז, פלסטינים בבתי הכלא הישראלים עשו זאת להגיש תלונהמבוטלים פגישות רפואיות וסורבים להם טיפול רפואי.
תקנים בינלאומיים לקבוע בדיקה רפואית בכניסה לכלא. עם זאת, PHRI מצא שכן לא יושם באופן מערכתי לפלסטינים המגיעים למרכזי מעצר ישראלים מאז 7 באוקטובר. לפיכך, צוותים רפואיים אינם מזהים אנשים עם צרכים רפואיים, ואינם מתעדים התעללות או עינויים המתרחשים במהלך תהליך המעצר.
הרשויות הישראליות הקימו מתקני מעצר צבאיים חדשים במדבר הנגב לעצורים מעזה. אחד מהם ממוקם בבסיס הצבאי שדה תימן. אתר זה זכה לכינוי "גואנטנמו ישראלית" עם סיקור תקשורתי פירוט תנאים מחרידים על סמך עדות חושפנית.
לישראל יש גישה מושעה לבתי הכלא של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) מאז ה-7 באוקטובר ואין ביקורים בשדה תימן של עורכי דין או בני משפחה. לפיכך, פיקוח חיצוני על בתי המעצר אינו קיים כיום.
באפריל שלח רופא שעובד בשדה תימן א מִכְתָב לשרי הביטחון והבריאות הישראלים וכן ליועץ המשפטי לממשלה בציינו כי פעילות המתקנים "אינה עומדת בסעיף אחד מבין העוסקים בבריאות בחוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים". לטענת אותו אדם, כל המטופלים אזוקים בכל ארבע הגפיים ומכוסים עיניים בכל עת, כולל בעת קבלת הטיפול, ולכן עליהם להשתמש בחיתולים.
צוות רפואי המטפל בחולים אלה מבלי להתנגד לתנאים שבהם הם מוחזקים נמצאים בסיכון לשותפות רפואית בעינויים, ובכך מפרים לא רק את זכויות האדם של החולים אלא גם את האתיקה המקצועית שלהם, הכוללת את החובה הבסיסית לכבד את כבוד האדם ולתמיד. לפעול לטובת המטופל.
דרושה פעולה דחופה
במהלך החודשים האחרונים התרבו הקריאות לרשויות הישראליות ולמוסדות הבינלאומיים לפעול.
במרץ, ארגוני זכויות פלסטיניים הגישו בקשה ערעור דחוף ל-11 קבוצות עבודה מיוחדות ודיווחים מיוחדים של האו"ם הקוראים להם לנקוט בפעולה נגד עינויים והתעללות בפלסטינים על ידי כוחות ישראליים. בין עדויות עצומות לשימוש בעינויים, הם דיווחו גם על מקרים של רופאים ואחיות "התעלמו מצרכי האסירים והתעלמו מהם" ו"הורו לסוהרים להמשיך לתקוף ולתקוף אסיר".
באפריל, כאשר מאמר זה נכתב, יותר מ-600 עובדי בריאות מרחבי העולם שקוראים לו לסגירת בית המעצר שדה תימן. הצטרפנו אז לקריאה זו וממשיכים לדרוש את סגירת המתקן.
אנו קוראים לכל אנשי מקצוע הבריאות לשים חולים קודם כל, אל תפגעותעד ו לדווח על נזק נעשה על ידי אחרים.
אנו קוראים לעמותות המקצועיות לעשות זאת חברי תמיכה שמביעים חששות שהם עלולים להיות שותפים לעינויים.
אנו קוראים לרשויות הישראליות לתת לעורכי דין, ארגוני חברה אזרחית ול-ICRC גישה ללא הפרעה למקומות מעצר.
אנו קוראים לקהילה הבינלאומית להתעקש על גישה כזו, על חקירות של מקרים לכאורה של עינויים ושותפות רפואית, ועל אחריות כלפי העבריינים.
אנשי מקצוע בתחום הבריאות הישראליים נמצאים בסיכון להפוך ועשויים כבר להיות שותפים לעינויים והתעללות בפלסטינים עצורים. זה צריך להיפסק. אי עמידה בהבטחת הרופא היא מדרון חלקלק. יכולות להיות לכך השלכות חמורות על החולים ולהותיר כתם מתמשך על מקצוע הרפואה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
