בדרך כלל, סוג זה של התנגשות יהיה בלתי צפוי. עם הקמת ממשלת נתניהו ב-2022, השותפות בין הליכוד המרכז-ימין, הימין הקיצוני והחרדים נראתה איתנה. זה לא היה כאילו הם ראו עין בעין, אבל הייתה מספיק התכנסות של אינטרסים כדי להבטיח שלכל אחד מהם תהיה תמיכת האחרים בנושאי ליבה.
ראש הממשלה יקבל את השיפוץ השיפוטי שלו, כי שותפיו האמינו שבית משפט עליון מסורס יציל את האג'נדות שלהם מביטול על רקע חוקתי. הימין הקיצוני יקבל קארט בלאנץ' כדי לחזק את אחיזתה של ישראל בגדה המערבית, שלימין המרכז ולחרדים לא הייתה התנגדות. והחרדים יקבלו עוד יותר כסף, וגם את המשך הפטור מהגיוס.
אבל כדי להבין עד כמה ה-7 באוקטובר שינה את כל זה, יש להסתכל תחילה על העשורים שלפני כן, החל מהחרדים עצמם ו"חברת הלומדים" שלהם – מונח המתייחס לרעיון שגברים בוגרים צריכים לעסוק בלימוד תורה ולא להחזיק בעבודות או לשרת בצבא. כיום רק קצת יותר ממחצית מהגברים החרדים נמצאים בכוח העבודה, לעומת כמעט 90 אחוז מהגברים היהודים הלא חרדים. ורבים מהחרדים שכן עובדים מחזיקים במשרות במימון המדינה בעלות ערך כלכלי לא ברור, כמו רבני עירייה.
"חברת לומדים" זו התאפשרה בזכות רצף של ממשלות ימין שהיו מוכנות להעניק תמיכה כספית לתלמידי הישיבות בתמורה לגיבוי הפוליטי של החרדים. משלמי המסים הישראלים היו צריכים להתמרד נגד המתנה הזו, אבל ב-20 השנים האחרונות – עד ה-7 באוקטובר – הם פשוט חרקו שיניים. הכלכלה צמחה, ונטל המס ירד, כך שהטיוטה הפטור מעולם לא עורר יותר מאשר מחאה מדי פעם.
קשה היה לטפח התנגדות רחבה יותר מהסיבה הפשוטה ש- לפי הסף הנמוך של ישראל – המדינה הייתה שלווה. ומכיוון ששירות החובה והזימון למילואים קוצצו בחדות, גם אם הנטל היה לא שוויוני, אף אחד לא הפריע כל כך – למעט פעילים שערערו על כך בבתי המשפט, וגרמו לשנים של סכסוכים משפטיים.
אבל האתגרים הצבאיים והכלכליים הנוכחיים שינו את הדינמיקה הפוליטית. המלחמה עם חמאס – והמלחמה המקבילה עם חיזבאללה בלבנון – הובילו למותם הצבאי הגבוה ביותר מזה שנים. אבל, פטור משירות צבאי, נחסך הסבל הזה מהמיעוט החרדי. ואכן, החלק באוכלוסיית ישראל שנפגע מכל זה הוא המגזר הדתי לאומי – ישראלים העוסקים בצורת אורתודוקסיה מתונה יותר ומשרתים בצבא. פעם הם היו אוהדים לפטור החרדי, אבל לא יותר.
