ג'נין, הגדה המערבית הכבושה, פלסטין – משפחתו של מוחמד ערבי, מה שנשאר ממנה, מתגוררת בלב העיר העתיקה של ג'נין בבית שהמשפחה מסרה במשך 185 שנים.
משפחת ערבי מנתה 10 – אם, אב, ארבע בנות וארבעה בנים – עד שהצבא הישראלי גבה את חייהם של שלושה מבניהם, והגיע לשיאו בירייה במוחמד, האח השלישי שנהרג.
ג'נין, העיר העתיקה והחדשה
מבקר בעיר העתיקה של ג'נין יבחין בבתים היפים, שעברו דורות של משפחות ומתגוררים בהם עד היום. בית משפחת ערבי הוא אחד.
אבל כמעט כל בית בג'נין ניזוק איכשהו, בין אם באבנים המרכיבות את קירותיו או באנשים שחיים בתוכם.
ג'נין, הידועה בהיסטוריה של ההתנגדות שלה, היא זמן רב נקודת הבזק בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
העיר ומחנה הפליטים שלה נתקפו תכופות על ידי הצבא הישראלי, מה שהוביל למוות, לפציעות, לנזק רב לתשתיות וללחימה.
למרות יופיו של בית ערבי, צער עמוק משתרע בין כתליו.
אובדן האחים הותיר פצעים מתמשכים לאמם בת ה-78, אום פואד, ולחמשת האחים הנותרים: בנותיה – רובה, 52; סוהד 51; נור, 42; וראם, 38 – ופואד בן 35.
מוחמד היה האח הצעיר ביותר. לאחר שרובה, סוהד, נור ופואד התחתנו, הוא התגורר עם רם ואמם כשש שנים.
אום פואד סמכה על מוחמד לכל דבר.
מוחמד נתן לאמו את התרופות שלה, עשה סידורים וטיפל בה, אבל כעת, היא איבדה את "היד והרגל", לדברי פואד, שהשתמש בביטוי פלסטיני כדי להעביר את מידת התלות של מישהו באחר.
אום פואד עדיין לא השלימה עם מותו של מוחמד ב-29 באוגוסט, וחיה כפי שהיא עם כאב האובדן המתמיד.
ההפסד הראשון שלה, לעומת זאת, היה הבכור שלה, ששמו גם הוא פואד. הוא היה ילד במהלך תקיפה ישראלית על ג'נין במהלך האינתיפאדה הראשונה, הידועה בשם אינתיפאדת האבנים.
הנערים היו זורקים אבנים לעבר המשוריינים והחיילים הישראלים.
החיילים היו מגיבים בירי בצעירים, ובשנת 1988 פואד נורה ונהרג על ידי צלף ישראלי.
שנה לאחר מכן, אום פואד ילדה תינוק וקראה לו פואד לכבוד אחיו הגדול שנהרג.
בשנת 2003, במהלך האינתיפאדה השנייה, נהרג בנה רשאד בן ה-29, איש התנגדות פלסטיני, בהתנגשות עם הצבא הישראלי ליד ביתם, שם ניסה להשתלט על טנק ישראלי.
רשאד נפצע קשה, והצבא מנע צוותים רפואיים להגיע אליו עד שמת.
שלושה צעירים ניסו לחלץ את גופתו של רשאד, אך הצבא הישראלי פתח באש בכל פעם שניסו. נידאל אל-קסטוני, יוסף אל-עאמר ומוחמד פוקהא נהרגו בניסיון.
בחודש שעבר התרחשה שוב טרגדיה כאשר מוחמד נהרג באותו מקום שבו נפל רשאד. הוא נורה על ידי צלף בעודו מחזיק את הטלפון שלו כדי לתעד מה עשה הצבא הישראלי בשכונתם.
האסיר שהפך ל'שהיד'
מוחמד חלק קשר עמוק עם אביו, בסאם, שגם בו טיפל.
אביו, בתורו, סמך על מוחמד לכל דבר ותמיד היה לצידו.
מוחמד סיים תיכון אך לא היה מסוגל ללמוד באוניברסיטה.
נעצר פעמיים על ידי כוחות ישראליים, מוחמד ישב בסך הכל שלוש שנים בכלא.
מעצרו הראשון אירע ב-2016 כשהיה בן 24 והואשם ב"הסתה" ונידון לשנה וחצי. הוא נעצר שוב ב-2019, בילה עוד שנה וחצי באשמת "תכנון לבצע מעשה התנגדות".
בזמן שהיה בכלא, מצבו הבריאותי של אביו הידרדר, והוא נפטר ב-2020 לפני שמוחמד הספיק להיפרד.
אובדן זה השפיע עמוקות על מוחמד. הוא דיבר לעתים קרובות עם חברים על האגרה הרגשית של אי יכולת לקבור את אביו, וסיפר על כמה הוא מתגעגע לאביו ולאחיו, פואד ורשאד.
עם זאת, לאחר שחרורו הראשון מהכלא ב-2017, הוא קיבל עבודה בוואמוס, מסעדת המבורגרים מקומית בבעלות אחותו נור ובעלה, מאמון אל-יבדאווי. הוא אהב את העבודה וחלם על מסעדה משלו.
אבו חזים, שעבד איתו בוואמוס, אמר שהוא מתגעגע לשמחה שהביא מוחמד למקום העבודה.
אל-יבדאווי זוכר את טוב ליבו של מוחמד ואיך הוא היה מגניב מעט אוכל נוסף להזמנות של אנשים.
שכנו חאלד אבו עלי, שעבד גם הוא בוואמוס, אמר שמפגשי ערב עם צעירי השכונה מרגישים לא שלמים ללא מוחמד.
"שבועיים לפני פטירתו של מוחמד, הוא הזמין יותר מ-30 צעירים מהשכונה לסעודת ברביקיו כדי לחגוג כמה אנשים שסיימו את התיכון.
"בידוע שהנסיבות הכלכליות שלהם לא אפשרו חגיגה, הוא רצה להביא להם שמחה. זו הייתה 'הסעודה האחרונה' שלו", אמר אבו עלי.
הידיעה על מותו של מוחמד לא הייתה בלתי צפויה. זה לא יוצא דופן שמשפחה בג'נין מקבלת חדשות כאלה.
משפחת ערבי במיוחד, לאחר שאיבדה שני בנים באותו אופן, חיה בפחד מתמיד בכל פשיטה על העיר.
אבו עלי אמר שהמשפחה, או מה שנותר ממנה, השתנו לנצח.
"פואד הוא לא האדם שהיה פעם. פעם הוא היה עליז ומלא חיים, אבל עכשיו הוא אף פעם לא מחייך. העצב דבק בו. לגבי אחותו רם, היא שבורת לב. היא הייתה קרובה להפליא למוחמד".
אולי הנטל האמיתי שפואד חש כעת, הוא אומר, מנסה לשמור על עצמו כדי להימנע מלגרום לאימו ולאחיותיו כאב נוסף.
בהתייחסו לאובדן אחיו השלישי, פואד משקף: "במשך 36 שנים, הקרבנו למען המולדת. אנחנו מקריבים את מה שהכי יקר לנו – הדם של הילדים שלנו".
"אין קבורה ללא טקס, אין אבל ללא קבורה"
מוחמד נהרג ב-29 באוגוסט, במהלך ההסתערות על ג'נין ומחנה הפליטים שלה לאחר מבצע צבאי בן 10 ימים שלדבריה נועד לפירוק תאים של לוחמים פלסטינים.
כוחות ישראליים הרגו 22 פלסטינים ופצעו יותר מ-30 בפשיטות.
הם צררו על מוסדות מקומיים, בהם עיריית ג'נין, ההגנה האזרחית וחברת החשמל; הורה על פינוי מבנים; ופוצץ בית ליד מסגד אנסאר במחנה.
דחפורים צבאיים הרסו כבישים, מערכות מים וביוב, עמודי חשמל, בתים וכלי רכב.
לאורך כל הדרך, גופתו של מוחמד שכבה בחדר מתים בעיירה הסמוכה קבאטיה, דרומית לג'נין, פואד התעקש כי "מוחמד לא ייקבר ללא טקס ראוי, ולא יהיה אבל עד שהובא למנוחות".
בפלסטין נהוג שאנשים מתאספים סביב המשפחה השכולה כדי להציע תמיכה, אך צלפים ודחפורים ישראלים חסמו את הדרך, ובידדו את משפחתו של מוחמד בצערם.
לאחר שהפשיטה הסתיימה, מוחמד נקבר לבסוף ליד אחיו פואד ורשאד ואביהם, בסאם.
21 אנשים נוספים שנהרגו במהלך הפשיטה נקברו גם הם עם אלפי אנשים ממחוז ג'נין שהשתתפו בהלוויה.
בעקבות הריגתו של מוחמד, אמר פואד, הבית שנבנה על ידי ארבעה צעירים התפורר כעת, כששלושה מעמודי התווך שלו נפלו במשך 36 שנים.
