צריך להודות שהייתי סקפטית. עוד כפר נופש על חוף הים? עוד מקום שמבטיח אווירת חו"ל בישראל? במדינה שבה המילה "ים" לעיתים קרובות מתורגמת ל"טיילת עמוסה", "מחירים מופקעים" ו"שירות בינוני במקרה הטוב", הציפיות שלי היו מדודות. אבל כשהגעתי לשערי דולפין וילג' בשבי ציון, הבנתי שגיליתי פנינה אמיתית על חוף הגליל המערבי- כזו שמחזירה את הקסם לחופשה הישראלית.
אחרי נסיעה של כשעתיים מתל אביב, עזבתי את כביש החוף ופניתי מערבה לכיוון מושב שבי ציון. אין שלטים גדולים או הכוונה מפוארת, רק שלט צנוע המסמן את הדרך לכפר הנופש. זוהי הפתעה ראשונה מני רבות- האינטימיות והתחושה שגילית מקום שעדיין לא כולם מכירים.
כשנפרדתי לבסוף מהרכב ופתחתי את דלת העץ הגדולה, נדמה היה שעברתי לממד אחר שבו בקתות עץ מוקפות צמחייה טרופית עשירה ושבילים מרוצפים אבן הם דבר שבשגרה. הלובי המעוצב, עם קיר גלשנים וחפצי עיצוב ימיים, מעביר מסר ברור: אתם לא בישראל.
"מה שחשוב לנו הוא לספק לא רק מקום לינה אלא חוויה שלמה", מסבירים מיטל ורן וינרבה, היזמים שרכשו את המקום ב־2023 והובילו את השיפוץ המקיף שעבר. "רצינו ליצור מקום שמרגיש כמו חו"ל אבל עם נשמה ישראלית. מקום שאפשר באמת להתנתק בו. את ההשראה של העיצוב לקחנו מכפרים אקזוטיים ברחבי העולם. ניסינו להתמזג עם הסביבה המקומית ועם הים שנמצא במרחק כמה פסיעות. חשוב לנו ליצור חוויה שלמה".
ואכן, ההתנתקות מתחילה כמעט מיד. פינת הקפה בלובי, הפתוחה 24/7 לשימוש חופשי של האורחים, היא מוקד חברתי לא פורמלי. אני מכינה לי אספרסו ולוקחת אותו לאחת מפינות הישיבה בחצר, צופה בציפורים שאיכשהו בחופשה פחות מפריעות לי מאשר כשהן יושבות לי על החלון בדירה בתל אביב. אט־אט ראיתי עוד אורחים מגיעים, נושמים עמוק בכניסה ושומטים כתפיים. מבינים שזה המקום האידיאלי להתנתק, בעיקר כשבמרחק 3 דקות הליכה נמצא הים.
מכפר אירוח לבית זמני: הסיפור שמאחורי המקום
כמעט כל מקום תיירותי בישראל נושא איתו את טביעות האצבע של המציאות המורכבת שלנו, ודולפין וילג' אינו יוצא דופן. “הספקנו לפתוח את המקום חצי שנה לפני שפרצה המלחמה, קיבלנו דירוגים מאוד גבוהים בבוקינג, ועם פרוץ המלחמה הכל נדם. במקום לארח נופשים, בסוף אוקטובר 2023, בעקבות פנייה מהמדינה פתחנו את המקום לבעלי תפקידים חיוניים מיישובי הצפון – רופאים, צוותי חינוך, ראשי קהילות, אנשים שמפעילים מפעלים חיוניים. אנשים שפונו אך חייבים להישאר קרוב ליישובים שלהם", סיפרה לנו מיטל.
במשך למעלה משנה הפך הכפר לביתם של עשרות משפחות מפונות. "ראינו כאן את החיים במלוא עוצמתם. חגגנו יחד את כל החגים, ערכנו קבלות שבת קהילתיות, חגגנו ימי הולדת. מה שהתחיל כמקלט זמני הפך לקהילה אמיתית".
כעת, עם הפסקת האש בגבול הצפוני, חזרו המפונים לבתיהם, ודולפין וילג' עבר שיפוצים ושדרוגים נוספים לקראת פתיחתו המחודשת לקהל הרחב. "יש לזה משמעות מיוחדת עבורנו", אומר רן. "אנחנו לא רק פותחים עסק מחדש, אנחנו חלק מתהליך השיקום של הצפון".
מתחם שכולו חופש
התמקמתי בבקתה משפחתית, אחת מ־22 הבקתות המפוזרות במתחם הירוק. המבנה כולל שני מפלסים: בקומה התחתונה שולטת מיטה זוגית גדולה, לידה חדר אמבטיה וגם מטבחון מאובזר. בגלריה למעלה שלוש מיטות יחיד. כל הבקתות עברו שיפוץ מלא, וזה ניכר בכל פרט – החל מהריהוט העשוי מחומרים טבעיים, ועד לפינת הישיבה הפרטית בחוץ, המוצלת בשמשייה גדולה ומוקפת צמחייה עסיסית.
מלבד החדרים האותנטיים, אחד הדברים המרשימים בדולפין וילג' הוא האופן שבו הוא מצליח ליצור תחושת "הכל כלול" אינטימית, בלי להיכנס לקלישאות של מלונות הענק. ארוחת הבוקר מוגשת במסעדת הכפר המרכזית – מסעדה מעוצבת עם מקומות ישיבה פנימיים וחיצוניים, המשקיפה על הגן. זו לא סתם ארוחת בוקר ישראלית – יש כאן שפע של סלטים טריים, מבחר גבינות, דגים מעושנים, מאפים, ביצים בכל הסגנונות ומיצים טבעיים סחוטים במקום. היחס האישי ניכר, כמעט כל מי שתפנו אליו מהצוות ממהר לענות על שאלות ולעזור.
ארוחת הבוקר גם זמינה לאורחים מבחוץ, ואכן ניתן לראות חבורות של מקומיים ומטיילים מזדמנים מגיעים ליהנות ממנה בבוקר שישי. מחיר הארוחה לאורחים מבחוץ הוא 95 שקל.
המתחם מציע גם בר חוץ מעוצב, טאבון לפיצות, ושלל פינות ישיבה מרוחקות זו מזו, המאפשרות פרטיות למרות השהייה במתחם משותף. אך הפנינה האמיתית היא מתחם ה- wellness: סאונה, ג'קוזי ואזור טיפולים עטוף בצמחייה, המציע מגוון עיסויים (בתיאום מראש) ושיעורי יוגה.
מאה מטר לאושר
החוף של שבי ציון אולי לא מהמפורסמים בארץ, אך אין ספק שהוא אחד האהובים עליי בישראל. זהו חוף ארוך ורחב, מוגן חלקית בלגונה טבעית שהופכת אותו למתאים גם למשפחות עם ילדים קטנים. בעונה אפשר להזמין מהמלון סדנאות גלישה, יוגה על הים וחוויית סאפ.
בלא מעט מקרים אנשים פשוט לוקחים את עגלות החוף, אחד השירותים החינמיים הנחמדים ביותר שמציע המקום – עגלות עמוסות בכיסאות חוף, מחצלות ושמשיות, שניתן להשתמש בהן בחופשיות. זה תענוג פשוט לקחת אחת כזו ליום שלם על החוף, עם ספר טוב ופירות, ומי צריך יותר. בחודשי הקיץ יש גם אזור חוף מיוחד לאורחי הכפר, עם שירות משקאות ונשנושים. אם לא בא לכם על רביצה בחוף, המלון מספק ללא תשלום גם אופניים בכל מיני גדלים, כך שאפשר לקחת זוג ולטייל בסביבה. ליד החוף ממוקם מועדון הצלילה והספורט הימי "אינדיגו", המציע קורסי צלילה, השכרת ציוד (סאפ, קיאקים, ציוד שנורקל) ושיט בסירות טורנדו.
ההבדל הוא בפרטים הקטנים
מה שמייחד את דולפין וילג' בעיניי הוא לא רק המתקנים או המיקום המצוין, אלא דווקא תשומת הלב לפרטים הקטנים. בלובי יש ספרייה קטנה עם ספרים בעברית ובאנגלית, ומשחקי קופסה למי שרוצה לנצל ערב גשום. כל חדר מצויד במטריות ובמגבות חוף – פרטים קטנים שהופכים את השהייה לנעימה יותר.
בשורה התחתונה, דולפין וילג' הוא מקום מושלם למי שמחפש חופשה שקטה, לא המונית, עם גישה ישירה לים ולטבע, אבל בלי לוותר על נוחות ופינוק. המחירים הוגנים ביחס למה שמקבלים – מחיר ללילה באמצע השבוע לזוג, כולל ארוחת בוקר, מתחיל מ־780 שקל, וסופ"ש מ־1,150 שקל. מחיר חבילות ספא, הכוללות לינה, ארוחת בוקר ועיסוי זוגי, מתחילות מ־1,049 שקל באמצע שבוע, ו־1,490 שקל בסופ"ש. יתרון בולט למשפחות הוא שניתן להוסיף עד שני ילדים ללא תוספת תשלום.
בעולם של חופשות "ערך תמורת כסף", דולפין וילג' בולט לטובה. זה לא רק ההיצע הכלכלי המשתלם, אלא התחושה הכללית שאתה מקבל יותר ממה ששילמת עליו – ואין מחיר לתחושה כזו.
לפרוץ את בועת הכפר
בעוד אפשר בהחלט לבלות את כל החופשה בתוך גבולות דולפין וילג' והחוף הסמוך, הגליל המערבי מציע שפע של אטרקציות במרחק נסיעה קצר. ביום השני לשהותי יצאתי לחקור את האזור. בכפר ישמחו לתת לכם שלל המלצות ל"מסלול מקומיים", אחד מהם הוא גן לאומי אכזיב, הנמצא כ־10 דקות נסיעה צפונה. זהו חוף קסום עם מפרצונים טבעיים, שרידים ארכיאולוגיים ומים צלולים במיוחד.
יער הקופים ביודפת
טיפה יותר רחוק, כ־25 דקות נסיעה, תמצאו חוויה שונה לגמרי – ביקור ביער הקופים ביודפת. המקום, הנמצא בלב יער אלונים טבעי, הוא בית לקופי סנאי, קופי מקוק, קופי קפוצ'ין, למור ועוד כמה בעלי חיים בני מזל. כבר בכניסה לאתר תגלו שזה לא סתם עוד גן חיות – אין כאן גדרות וכלובים קטנים. פשוט נכנסים ליער שבו הקופים חיים את חייהם, כשהמבקרים הם האורחים בטריטוריה של הקופים.
הדרכה קצרה בכניסה הבהירה את כללי הביקור: אסור להאכיל את הקופים (מלבד אוכל מיוחד שהם מוכרים), אסור להתקרב יותר מדי או לגעת בהם, ויש להישמע לכל הוראות המדריכים. ההליכה במקום פשוטה ומוסדרת בשביל מעגלי. הקופים כאן ברובם נעימים וסקרנים, הם מתקרבים למטיילים ואפילו לא מהססים להיעזר בהם כעוד עמדת דילוג בדרך לפינות האכלה. אם אתם מבקרים באזור, במיוחד עם ילדים, יער הקופים הוא חוויה מחנכת ומרגשת שלא תשכחו במהרה.
מחיר כניסה: 60־70 שקל.
מסעדת "בנחלה"
אי אפשר לטייל בגליל המערבי בלי לדבר על הקולינריה של האזור. הגליל הוא בית ללא מעט מסעדות טובות, חלקן לא מצליחות להחזיק את הראש מעל המים מאז המלחמה. גם כעת, כשהמתח קצת ירד, לוקח זמן לישראלים לחזור לטייל ולבקר במסעדות האזור. לא רחוק מהדולפין וילג', 10 דקות משם ליתר דיוק, נמצאת מסעדת "בנחלה" בנהריה.
המסעדה היא מוותיקות האזור. היא הוקמה ב-2005 על ידי רן פרידמן, צפוני שבילה מספר שנים במרכז, והחליט לנסות לחזור לגור בצפון, בתבנית נוף ילדותו. את המסעדה הוא הקים עם זוגתו אדית בנחלה המשפחתית. כיום המסעדה יושבת היכן שהיה הלול הישן של המשפחה, בלב מטע פקאן, ויש לה חצר מקסימה.
התפריט שהונח לפניי היה הבטחה שמומשה – מסע טעמים גלילי אותנטי עם טוויסטים מודרניים. בחרנו להתחיל עם כמה מנות ראשונות לחלוק יחד, וההחלטה הוכיחה את עצמה כמושלמת.
פתחנו עם פוקאצ'ה טרייה בליווי שמן זית מקומי וקציפת חמאת חציל בצד (29 שקל) – לחם רך בפנים, פריך בחוץ, שספג את השמן הזהוב המשובח. המשכנו עם קולרבי מדורה מוחמץ, יוגורט פיסטוק, גרמולאדה וטוויל פריקי (58 שקל). זו הייתה ההפתעה הגדולה של הערב – ירק שבדרך כלל לא זוכה להתייחסות הפך למנת גורמה מתוחכמת. הקולרבי הצלוי שמר על פריכות עדינה אך קיבל עומק טעמים מהעישון, בעוד היוגורט עם הפיסטוק העניק עדינות קרמית. לא ויתרנו גם על סלט ירוק עם חסות, אנדיב, גזר, אגוזים וגבינה, שהיה מרענן וטעים (58 שקל).
למנות העיקריות בחרנו בסטייק סינטה על מצע פירה כמהין, פטריות וציר בקר (125 שקל) ובפילה דג ים שהגיע על ריזוטו זעפרן, ברוקולי ואפונה (120 שקל). הסינטה הייתה נדיבה בגודלה, עם בשר שנצלה לדרגת עשייה מדיום־רייר מושלמת. המרקם היה רך כחמאה, והטעם העשיר התחזק עוד יותר מהרוטב הנפלא. תוספת הפירה השלימה את המנה בצורה מושלמת. גם מנת הדג הייתה נהדרת, נדיבה וטעימה.
