ג'נין, הגדה המערבית הכבושה – קהל של אנשים שהתכנסו כדי לצפות בשני דחפורים משוריינים מאסיביים רועשים למחנה הפליטים של ג'נין, קורעים את האספלט לנקות דרך לשלושה טנקים ישראליםו
"זו הפעם הראשונה שראיתי טנק בעיני," אמר צעיר, וקולו תערובת של יראה וחוסר אמון, כאשר השמש שקעה על אחת הכניסות למחנה ביום ראשון.
לפניו, שני דחפורים מאסיביים רועו קדימה, והרסו יותר את הדרך מתחתיהם. מחנה הפליטים, שכמעט התרוקן לאחר שבועות של פיגועים בלתי נלאים, התמודד עם פלישה צבאית נוספת.
אחמד, יליד ג'נין בשנת 2003 בשיא האינתיפאדה השנייה, היה עד לפרישות צבאיות לפני כן. אולם טנקים ישראלים לא נראו ברחובות ג'נין מאז 2002, אז החלה ההתקוממות הזו, ונראה שהישראלים מתכננים להתעכב.
אחמד עמד בין קבוצת גברים ונערים צעירים ברחוב הייפה, בסמוך לאחת מכניסות המחנה.
"לא יהיה להם קל להישאר", מלמל, כאשר המכונות הכבדות המשיכו בעבודתה.
במשך יותר משעה, עיתונאים, מקומיים וג'יפ צבאי ישראלי סמוך צפו בשתיקה כאשר הדחפורים פירקו את הכיכר ברחוב הייפה. ואז, כאשר חתיכות הפסולת האחרונות נדחקו הצידה, מנועי טנקים מרקבה הרעמו, והרכבים המשוריינים החלו את התקדמותם לעיר.
צעיר שעמד בקרבת מקום, כשנשאל האם הוא מצפה להתנגדות מיידית, הניד את ראשו. "אני לא חושב כך. לא נשאר אף אחד במחנה, אפילו לא הלוחמים. "
הטנקים והאבנים
עם זאת, כאשר הטנקים לחצו קדימה לעבר מחנה הפליטים, נפרשה סצנה מוכרת.
קבוצות של בני נוער וילדים פלסטינים, חמושים בשום דבר מלבד אבנים, זרקו אותם על הטנקים המתקרבים. בתגובה, מפעיל אחד הטנקים כיוון את התותח והצריח שלו ישירות אל קהל העיתונאים והצופים. רגעים אחר כך, האוויר מלא בגז מדמיע, מפזר את הצעירים והילדים שהתאספו.
ישראל עורכת פשיטות כמעט יומיומיות בגדה המערבית הכבושה מאז 2022; מטרתה המוצהרת היא היחלשותן של קבוצות התנגדות פלסטיניות חמושות הפועלות שם. מאז מלחמה בעזה החל באוקטובר 2023, ישראל הגדילה את הכוח הקטלני בו הוא משתמש בגדה המערבית, תוך שימוש במסוקים, מל"טים וכעת טנקים.
התגברות האלימות האחרונה בג'נין החלה ב- 21 בינואר, אך כוחות ישראלים תקפו גם במקום אחר, כולל בקבטייה ובטולקרם. ביום ראשון אמר שר ההגנה הישראלי ישראל כץ כי הוא הורה לצבא "להתכונן לשהייה ארוכה במחנות המנוקים בשנים הבאות, ומנע מתושבים להחזיר ולהפסיק את צמיחת הטרור".
בין הצופים בטנקים נעלמים למחנה היה צעיר אחד שעקר שבועות ספורים קודם לכן. הוא עמד בשתיקה, פניו מתוחים בחוסר וודאות. "שוב, אנחנו לא יודעים מה יקרה," אמר. "יש לי בית להישאר בו לעת עתה, אבל אנשים רבים אין לאן לישון הלילה."
חפצי הצלה
על פי נתוני סוכנות ההקלה והעבודות של האו"ם לפליטי פלסטין (UNRWA), יותר מ- 40,000 פלסטינים נעקרו בכוח מבתיהם בגדה המערבית, וכוחות ישראלים מסרבים לאפשר להם לחזור.
המצור למחנה בג'נין עוקב אחר שבועות של מצור, שבמהלכו בתחילה כוחות הרשות הפלסטינית ואז הצבא הישראלי הטיל מגבלות חמורות על תנועה, כריתת מים וחשמל למחנה.
משפחות רבות נאלצו לברוח לפתע, והשאירו אחריהם את חפציהם, כולל קבוצת נשים המנווטות את הרחובות ההרוסים והמלאי בוץ של ג'נין.
הם התאספו באחת הכניסות למחנה, הם תכננו לחזור לבתיהם ולתפוס חלק ממה שנאלצו לעזוב.
פנים עייפות, נעליים בוציות, ומוקפות בתיקים שהם עמדו להשתמש בהם כדי לאסוף את חפציהם, הם חיכו שיאפשרו אותם.
אבל הם לא הצליחו. החיילים הישראלים שאילצו אותם לברוח מבתיהם חסמו אותם מלהעביר במחסומים שהקימו באמצעות ההריסות שיצרו על ידי השמדת רחובות המחנה.
"הקצין אמר לנו אתמול שנוכל לחזור היום, אבל עכשיו הוא מסרב להכניס אותנו", אמרה אחת הנשים, תסכול ניכר בקולה.
הנשים לא רצו לוותר ולהתחיל ללכת בדרך גישה נוספת, שהתגמדו מההריסות וההרס שמילאו את הרחובות הצרים והבוציים. אולם הם הוזהרו שוב לנסות, עם מילה מבשרת רעות: "צלפים!"
רק הבגדים על גבה
"נחזור יום אחד", אמרה חלימה זווהידי, וחיוכה מנוגד לעיניים עייפות והליכה איטית ומדשדשת שנגרמה מסרטן הריאות שלה.
חלימה נולדה במחנה הפליטים של ג'נין וחיה שם את כל חייה, אך היא נאלצה לצאת מביתה על ידי חיילים ישראלים ב -22 בינואר. היא ברחה מהאלימות, בלי יותר מהבגדים על גבה.
הצעיר בן ה -63 יכול לזכור בצורה חיה מטוסים שטסו מעל ראש כאשר צליל הירי מילא את האוויר, כדורים שטסו מעל ראשם.
הכוחות הישראלים הרגו 10 בני אדם באותו יום, וקיבלו את הטון לשבועות הבאים.
כעת, חלימה, אחיה, אחיותיה ואחייניותיה – שמונה אנשים בסך הכל – נדחסים לחדר אחד במרכז חינוכי לחירשים, שהפכו למקלט לכ -16 משפחות שגורשו בכוח ממחנה המקלט.
משפחות אחרות נאלצו להתפזר ברחבי ג'נין סיטי, להישאר עם המשפחה או בכל חללים אחרים שהם הצליחו למצוא.
אבל, אמרה חלימה, זו ההתקפה הישראלית הגדולה והמרושעת ביותר שחוותה במחנה שראתה יותר מדי פשיטות ישראליות בעשורים האחרונים.
הישראלים יישארו, הוסיפה, מכיוון שהיא מאמינה שהם רוצים לגרש את כל מי שחי במחנה, כפי שנראה מכל ההרס.
חלימה מקווה שביתה עדיין עומד בחלקו; החלונות והדלתות פוצצו, וכמה קירות נפגעו או נפלו קשה.
נוסף על הפשיטות הישראליות הרגילות כי תושבי מחנה הפליטים סבלו במשך שנים, "היינו במצור במשך 45 יום", אמרה חלימה.
"לא היה חשמל, לא מים, לא היו דרכים, ירי. חיינו בחושך במחנה, "הוסיפה והתייחסה לפשיטה על ידי כוחות הרשות הפלסטינית שהצפו את הפלסטינים במחנה לפני הפלישה הישראלית.
להלימה אין מושג מתי תחזור הביתה, כמו שאף אחד מהשאר העקורים בג'נין.
ישראל ממשיכה להפר את מה שהיה יכול להיחשב בעבר לקווים אדומים, אך עם מעט מעקות וממשל ארצות הברית שנראה כי הוא תומך באופן פעיל במעשיה, עומד בפני מעט השלכות מיידיות.
משקיפים רבים מאמינים כי המטרה הסופית של ישראל היא לאכלס את הגדה המערבית של אוכלוסייתה הפלסטינית, אולם בעזה, שם ישראל שיחררה את מלוא העוצמה של צבאיה במשך 15 חודשים, מטרה דומה נכשלה עד כה.
אך גם ללא אסטרטגיה, כוחו הצבאי של ישראל המופנה לאנשי ג'נין העלה את חייהם של אלפים, ללא סוף באופק.
"מה הם הולכים לעשות?" שאל תושב אחד, ג'מלה. "להרוס את כל המחנה? האם הם רוצים לעשות חור בארץ ולהכניס אותנו לשם? "
