אל-איתיחאד, איחוד האמירויות, 29 ביוני
שינויים דרמטיים מתחוללים בישראל. הצבא, שהיה פעם אבן היסוד של המדינה העברית ושומרה בסביבה אזורית עוינת תמידית, מוצא עצמו כעת במרכזו של ויכוח פוליטי שנוי במחלוקת. ראוי לציין כי הוא זכה לביקורת מצד ראש ממשלת ישראל נתניהו ומנהיגים פוליטיים ואנשי אופוזיציה שונים, המאשימים אותו בהחמרת הצרות הנוכחיות של האומה. צבא ההגנה הישראלי שקוע כעת במשבר מבני עמוק, המיוחס לתפקודם החסר בעזה וההססנות שלהם לעסוק בחזית הצפונית, שם חיזבאללה מהווה איום משמעותי. המבצעים האחרונים של צה"ל, ובמיוחד הפעולות הקשות ברפיח, חאן יונס והעיר עזה, הביאו לא רק לאובדות צבאיות משמעותיות אלא גם הכתימו את המוניטין הבינלאומי של ישראל. פעולות אלו דחפו את ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק באשמת רצח עם וחשפו את מנהיגיה ופקידי הצבא לבדיקה משפטית משמעותית. כתוצאה מכך, מעמדו של הצבא הישראלי סבל בעולם, הנראה כיום כישות השואפת לניצחון בכל מחיר, גם על רקע קריאות של מנהיגים צבאיים לשעבר להפסיק את פעולות הלחימה לטובת סידורי ביטחון. עיקר המצב טמון באילו אסטרטגיות יצוצו בהמשך, מה שמחייב מדיניות מוצקה וקוהרנטית ולא גישות מעורפלות וחסרות החלטיות. זה מסמן צומת קריטי עבור ישראל, הדורש הערכה מחדש מקיפה של עמדותיה מעבר לטקטיקות צבאיות בלבד. כמה מנהיגים כבר נסוגו מהמקום, ואחרים הודחו – מהפך שהתרחב לקהילת המודיעין בדרכים חסרות תקדים. המהומה הזו מדגישה את הדינמיקה המשתנה בתוך צה"ל, בהובלת מפקדים חדשים להוטים לבסס את מורשתם, למרות חוסר ניסיונם בלוחמה בעזה והיעדר לחימה סדירה מאז מלחמת אוקטובר 1973. הנסיבות השוררות מחייבות ארגון מחדש בתוך הצבא ותיחום ברור של תחומי אחריותו של שר הביטחון, במקום לאפשר לראש הממשלה נתניהו לפלוש לעניינים צבאיים. בתוך ההתאמות הללו, הצבא ממשיך לנווט בנוף של הסדרים מדיניים וביטחוניים, תוך הקפדה על פעילותו במסגרת של קוהרנטיות. היחסים האזרחיים-צבאיים בישראל ברורים ולא צפויים להשתנות אלא אם הביטחון הלאומי של ישראל יעמוד בפני איום חמור. המשבר החרדי המתמשך, הנוגע לגיוס חרדים לצבא, נותר ללא פתרון, והכנסת דחתה את ההחלטות בנושא. עם זאת, האיום הבסיסי ללכידות המדינה ולביטחון הלאומי נמשך, במיוחד כאשר חוקים חדשים מאיימים לפגוע עוד יותר במוניטין וביעילות המבצעית של הצבא. צה"ל מוצא עצמו במאבק על סדרי עדיפויות ומשימות, תוך הסתגלות למערכת לאומית מתפתחת המראה סימני שחיקה. דמויות מרכזיות בממסד הדתי בישראל מודאגות משחיקת העקרונות שלהן, ומעוררות דיונים שקטים על כך שהצבא עלול לערער על הסטטוס קוו הפוליטי. תחושה זו מתחזקת על ידי מנהיגי צבא המתכוננים להצטרף לפלגים פוליטיים המתנגדים לגישתו של נתניהו, הרואים בהנהגתו איום על עתיד המדינה העברית ודוגלים במנהיגות חלופית. ככל שמנהיגי מפלגות משפיעים מתפוגגים ואינדיווידואלים בעלי יכולת פחותה נוטלת על עצמם תפקידים פוליטיים, נוף המנהיגות של ישראל נשלט יותר ויותר על ידי דמויות חסרות רקע פוליטי משמעותי. רבים מהמנהיגים הללו יוצאים מתנועות מתנחלים, ומכניסים את ישראל למעגל שלטון ימני. כתוצאה מכך, ישראל עלולה להיות עדה לפעולות צבאיות שמטרתן להתמודד עם בחירות פוליטיות סותרות, ולעודד את החששות שהפער הזה עלול לחלחל לחברה. העם מוצא עצמו כעת מפוצל בין אלה הדוגלים להמשך העימות תחת נתניהו לבין אלה הקוראים להפסקה כדי לשמר את עקרונות היסוד של המדינה. —טארק פהמי (תרגם אסף זילברפרב)
