וויליאם ברנגהם:
בית הספר הדו-לאומי לפסיכותרפיה שהושק לפני כשבע שנים מכשיר סטודנטים לתארים מתקדמים לטפל בילדים שעברו טראומה, זאת באזור עם קונפליקט אינסופי לכאורה.
החניכים הם שילוב של ישראלים יהודים, ערבים ישראלים ופלסטינים כולם לומדים יחד. לאחרונה שוחחתי עם שתי מנהלות התוכנית, אסתי גלילי-וייסטוב, שהיא ישראלית יהודייה, ושפיק מסאלחה, ערבית פלסטינית ישראלית.
תודה רבה לשניכם שהצטרפתם אלינו היום.
ברור שאי אפשר לכלול את כל מה שצעירים סופגים ורואים וחווים בעיצומה של המלחמה הזו. אבל אני תוהה אם תוכל לדבר קצת על סוגי האתגרים שאנשי המקצוע האלה יצטרכו להתמודד איתם בניסיון לעזור לילדים שחיים את החוויה הזו.
ד"ר אסתי גלילי-וייסטוב, מנהלת משותפת, בית הספר הדו-לאומי לפסיכותרפיה: כאשר ילדים סובלים מטראומה קיצונית, כפי שהם, הם נפגעים באופן רב תכליתי.
הריכוז שלהם נפגע, ולכן היכולות האינטלקטואליות שלהם נפגעות. היכולת שלהם ליצור, היכולת שלהם לדמיין, כולם פגומים. החרדה מופיעה כבעיות התנהגות, כבעיות בחיבור עם האחרים, או בהרגשה בטוחה, ביכולת ליהנות ממשחק.
זה כמו בעצם שיש משהו כמו יציקת ברזל שסוג של חונק את כל התפקודים המנטליים והקוגניטיביים שלך.
ד"ר שפיק מסאלחה, מנהל משותף, בית הספר הדו-לאומי לפסיכותרפיה: בזמן הזה של המלחמה, אנחנו סופרים את מספר ההרוגים או הפצועים, אבל אין לנו ממש מושג עכשיו לגבי הנזק הפסיכולוגי שנגרם. וזה יראה את עצמו בקרוב מאוד.
אני מאוד חושש שהדור הבא של העם הפלסטיני בעזה באמת יסבול מהטראומה הזו.
