אז בדצמבר האחרון, היה הסרטון הקצר הזה שפורסם ברשתות החברתיות. נראו בו בני משפחה, בני הזוג אבו סלאח, מתים ברחוב בצפון עזה. אני אתחיל את הסיפור על ידי הצגת הסרטון הזה. אבל רק כאזהרה, זה גרפי במיוחד. שני אחים שכבו מצטופפים עם אמם, אינשירה. שני אחים נוספים שכבו ברחוב, אחד ליד אלונקה. וליד ידו של אביהם, סעדי, מונח דגל לבן. מה שהדהים אותנו בסרטון הזה הוא שלמרות כל סצנות המוות וההרס שאנו רואים מחוץ לעזה, מה שאנו רואים ברחוב הוא למעשה די נדיר. בדרך כלל, כאשר אנו רואים עדויות לנפגעים אזרחים בעזה, אנשים אלה נהרגו לעתים קרובות מפצצות או רקטות ששוגרו מרחוק. אם וכאשר אנשים נהרגו מירי, התוצאות נלכדות רק לעתים רחוקות. אבל הנה הם היו, בני משפחה קרובה, כולם נהרגו לכאורה בבת אחת. וכפי שנראה, היו אלה חיילים ישראלים שירו בהם. אבל מה היו הנסיבות, ולמה המשפחה הייתה ביחד? למה הם נשאו אלונקה ושני אתים? ומה עם הדגל הלבן הזה? כשהצגנו את הממצאים שלנו לצבא הישראלי, הם לא הכחישו אחריות. הם אמרו שכוחותיהם באזור, ציטוטים, "חוו מפגשים רבים עם מחבלים שנלחמים ונעים באזורי לחימה כשהם לבושים בבגדים אזרחיים". אבל הניתוח שלנו של מה שקרה הראה שהאבו סלאח לא היוו איום, ובכל זאת היו ממוקדים עם כוונה ברורה מטווח קצר. הנה הסיפור של מי הם היו, איך הם הגיעו לרחוב ההוא בצהריים ב-6 בדצמבר ואיך קבענו שחיילים ישראלים הם שהרגו אותם. אז משפחת אבו סלאח נעקרה מביתה בצפון עזה ב-8 באוקטובר, בדיוק בזמן שישראל פתחה בתגובה הצבאית שלה לפיגועי ה-7 באוקטובר. זה היה די קשה ליצור קשר עם אנשים בצפון עזה בגלל המלחמה. עם זאת, במהלך מספר חודשים הצלחנו ליצור קשר עם הנאדי אבו סלאח. היא אחות ובת של האנשים שאנו רואים שוכבים מתים בסרטון. היא חיה מחסה בבית ספר במרחק של 200 רגל בלבד ממשפחתה כשהם נהרגו ושמעו את היריות. לאורך שיחות רבות איתה, הנדי הייתה להוטה לדבר על משפחתה. הנדי סיפר שבסופו של דבר הבית נהרס במהלך הקרבות, ושאביהם חלם לבנות אותו מחדש לאחר המלחמה. כמו פלסטינים רבים, הם נאלצו לברוח. בסופו של דבר הם חיו עם משפחות עקורות אחרות בבית ספר תיכון לבנות שהפך למקלט. ובכל זאת, האלימות עקבה אחריהם. הסרטון הזה צולם על ידי אחיה של הנדי, אחמד. אחמד היה אחד האחים שנהרגו שבועות ספורים לאחר מכן. בית הספר שהם גרו בו נמצא כאן. זה אחד מכמה בתי ספר בסביבה הקרובה שפועלים כעת כמקלטים. ובדיוק במעלה הדרך נמצא בית החולים האינדונזי. יש לו מבט אסטרטגי על כל האזור. חשוב לדעת את האיפור והפריסה של השכונה כי בזמן ההרג היא הייתה מלאה באזרחים שבאים והולכים. אבל האזור היה גם מקום לכמה עימותים בין חיילים ישראלים לחמושים. צה"ל אמר שמטרתו שם הייתה לעקור את לוחמי חמאס הפועלים בבית החולים האינדונזי ובסביבתו, ובאופן כללי האשים את חמאס בשימוש במחנות פליטים ככיסוי לפעילותו. "בית החולים האינדונזי משמש את חמאס להסתרת מרכז הפיקוד והבקרה התת-קרקעי. הם משתמשים באזור שמסביב לבית החולים כבסיס טרור נגד ישראל היום". בית החולים ניזוק במהלך פעולות צה"ל לפחות פעמיים בשבועות שלפני נהרגו בני אבו סלאח. (פיצוץ) במקרה אחד, לאחר שצה"ל טען כי חמושים ירו מתוך הבניין. בגלל ההרס, בית החולים לא יכול היה לתפקד יותר. לאחר הניתוחים הללו, סרטון צילם כמה מהאחים בתוך בית החולים שעזרו לנקות את הנזק. אחמד. מחמוד. יוסיף. וסרור. סביר להניח שזה יהיה אותו בניין ממנו הם נורו. בלילה שלפני הרציחות סיפרו לנו עדים ששמעו קולות של דחפורים בבית החולים, מאותתים שצה"ל חזר. צילומי לוויין מראים שכמה מבנים נהרסו במהלך הלילה. מה שקרה למחרת בבוקר הניע שרשרת אירועים שתוביל לירי בבני הזוג אבו סלאח מספר שעות לאחר מכן. הנדי אמרה שלמחרת בבוקר נראה רגוע יותר, אז אחיינה המתבגר, אסד, יצא החוצה כדי לראות מה קרה בן לילה. לדברי הנדי, היו אלה חיילים ישראלים, השולטים כעת בבית החולים, שירו את הירייה מהמתחם. אכן העברנו את האשמה הזו לצה"ל, אבל התגובה שציינתי קודם, לפיה חמושים היו באזור ומתחפשים לאזרחים, לא התייחסה ספציפית למותו של אסד. הנדי שלח לנו תמונה של גופתו של אסד עטופה בתכריך קבורה לבן עם דם ספוג דרכה. נתוני הקובץ מאשרים שהתמונה צולמה שלוש שעות בלבד לפני ששת בני משפחתו האחרים נהרגו. יש עוד פרט על התמונה שכדאי להזכיר. נראה שהאלונקה הכתומה הנראית מתחת לתכריך תואמת את סוג האלונקה שנראה בצילומים של קרוביו המתים. זה גם עוקב אחר פרט נוסף: האתים שהם נשאו. כי לפי הנאדי, הם היו בדרכם חזרה מקבורת אסד כשנורו. הנדי סיפרה לנו שמשפחתה לקחה תחילה את אסד מבית הספר לבית החולים הזה, ואז חזרה לבית הספר כדי שבני משפחה אחרים יוכלו להיפרד. ולבסוף נשאו אותו לבית קברות לקבורה. אז כנראה שצה"ל ראה את המשפחה מגיעה והולכת עם האלונקה מספר פעמים לבית הספר וממנו. בכל פעם הם החזיקו את האש שלהם עד שהמשפחה חזרה לבית הספר לאחר שקברה את אסד. הנדי חיכה שעות לחזרתם והתחיל לדאוג. ואז, בסביבות הצהריים, הם שמעו צרור ירי חזק. הנדי ואדם נוסף בזירה אמרו כולם כי ירי מגיע מכיוון בית החולים האינדונזי. אנו יודעים שצה"ל שלט בבית החולים, לא רק על ידי עדים, אלא מצילומים שפרסם הצבא הישראלי עצמו. הצילומים מציגים מבצע לשחזור ראיות הקשורות לפיגועי 7 באוקטובר. למרות שהוא ללא תאריך, ישנם רמזים שממקמים אותו ביום הרציחות. ראשית, תסתכל כאן. המדרכה נקרעה. תמונת לוויין שצולמה רק יומיים לפני ב-4 בדצמבר מציגה מדרכה חלקה ובלתי נשברת באותו מיקום. אז הסרטון היה חייב להיות צולם אחרי הרביעי. בואו נסתכל על המבנה הזה בסרטון. בתמונת לוויין מה-7 בדצמבר נראה אותו בניין כאן הרוס לחלוטין. זה אומר שהסרטון היה צריך להיות מצולם לפני שצולמה תמונת הלוויין. הסרטון מציג גם שמיים בהירים. מכיוון שה-5 בדצמבר היה מעונן, הוא כנראה צולם ב-6. לא רק זה, אלא שהאורך והכיוון של הצללים מספרים לנו שהסרטון צולם בסביבות השעה 9 בבוקר, מראה שהחיילים היו בבית החולים שעות ספורות לפני נהרגו בני הזוג אבו סלאח. מעבר לבית החולים, גילינו שצה"ל תפס עמדות נוספות בטווח הראות והטווח של היריות, כולל במגדלים הללו, שם חיילים פרסמו תמונות שלהם ברשתות החברתיות שצולמו בזמן שהמשפחה נהרגה. אזורים אחרים בטווח הירי נכבשו על ידי עקורים פלסטינים או שאין להם קו ראייה ישיר למשפחה. אז עכשיו בואו נבחן את צילומי הגופות ביתר שאת. דיברנו עם פתולוג משפטי ומומחה לשחזור זירת פשע כדי ללמוד עוד על הירי. למרות שלא הצלחנו למצוא עדים לירי עצמו, שני המומחים אמרו שמצב גופות המשפחה מצביע על כך שהצילומים צולמו זמן קצר לאחר שהם נהרגו. ג'ונתן פריסט, לשעבר ראש יחידת הרצח של משטרת דנבר, אמר כי מכיוון שאנו רואים שלושה מבני משפחת אבו סלאח מצטופפים יחד, זה, לצטט, "מרמז על עמדה פוטנציאלית של התכווצות או הגנה". הוא אמר שסביר להניח שזה אומר שהם לא פעלו בשום דרך אגרסיבית. הוא גם אמר שסביר להניח שחלק מהיריות שהרגו אותם נורו מכיוון שהם כבר היו על הקרקע, בניסיון להגן זה על זה מפני היריות. שני המומחים גם הסכימו כי כל הפצעים של המשפחה היו בפלג גופם העליון, מה שמרמז שהם נהרגו מיריות מכוונות ולא מירי אקראי. לא צה"ל ולא עדים עימם שוחחנו לא הזכירו קרבות בין חיילים ישראלים לחמושים ברחוב כאשר המשפחה נהרגה. אז זה גם שולל את האפשרות שהם נהרגו בשריפה צולבת. בחלק מהפוסטים ברשתות החברתיות, נראה שלפחות בן משפחה אחד מזדהה עם חמאס לפני הפיגועים ב-7 באוקטובר, והנדי עשה זאת גם עם הפיגועים עצמם. אבל אין שום הוכחה לדעות אלה תפקיד כלשהו בהרג המשפחה. מצה"ל נמסר לנו כי הרג בני אבו סלאח הופנה לחוקרים צבאיים הבוחנים מקרים אפשריים של התנהגות בלתי הולמת של כוחות ישראליים. אבל הממצאים הללו מתפרסמים רק לעתים רחוקות, וארגוני זכויות אדם אומרים שהצבא הישראלי מעניש חיילים רק לעתים רחוקות על פגיעה בפלסטינים. למרות פניותינו המרובות לעדכונים על החקירה, בצה"ל אמרו שאין להם מה להוסיף. לגבי הדגל הלבן שנשא סעדי אבו סלאח, זה נוהג שראינו בשימוש על ידי אזרחים אחרים בעזה כדי לאותת לכוחות צה"ל שהם לא מהווים איום. במספר מקרים, אזרחים הנושאים דגלים כאלה – (יריית אקדח) עדיין נורו לעברם, כולל שלושה בני ערובה ישראלים שהשתמשו בדגלים לבנים מאולתרים כדי להזדהות בפני הכוחות הישראליים. צה"ל ממעט להעיר על אזרחים נושאי דגלים לבנים שנהרגו, אך הודה בטעותם לאחר הירי בבני הערובה. צה"ל אמר גם שחמושי חמאס נשאו דגלים לבנים כדרך להתמזג עם אזרחים ולהסתיר את תנועותיהם. למחרת בבוקר החלו חיילי צה"ל לבצע מעצרים המוניים של אנשים שנותרו בשכונה. הצבא אמר שהמעצרים הללו נחוצים כדי לקבוע אם לוחמי חמאס מסתתרים בין אזרחים. הנדי וקרוביה שנותרו בחיים יצאו באותו יום למרכז עזה, אך גופות משפחתה נותרו ברחוב. מספר שבועות לאחר מכן נסוגו הכוחות הישראליים מהאזור והתושבים יצאו החוצה. כתב מקומי צילם וידאו של מה שנראה בהתחלה כערימות של הריסות דחפור. אבל עד מהרה אפשר היה לראות גפיים, ראש ופלג גוף עליון, עם בגדים ופצעים תואמים לאבו סלאח. אלה היו שרידי המשפחה, שהוכנסו לערימת אשפה לא הרחק מהמקום שבו הם נורו.
