במרץ 2003 הקים משרד החוץ הגרמני פלטפורמה מקוונת, בשם Qantara, שפירושה "גשר" בערבית קלאסית, בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית והעוינות שהפעילו במערב נגד מוסלמים. המטרה המוצהרת של הפורטל העצמאי, המנוהל על ידי השידור הציבורי הגרמני Deutsche Welle, הייתה "לגשר" על הבדלי תרבות בין המערב לעולם האסלאמי ולספק פלטפורמה ניטרלית לדיאלוג בין-דתי.
הפורטל, המפרסם תכנים באנגלית, גרמנית וערבית, פעל בהצלחה במשך יותר מ-20 שנה, לכאורה ללא הנחיית עריכה של ממשלת גרמניה. זה השתנה, עם זאת, כשהחלה לפרסם תוכן ביקורתי על דיונים בגרמניה על אנטישמיות בהקשר של רצח העם בעזה. מוקדם יותר השנה הוכרז כי קונטרה תעבור מבנה מחדש, וניהולה יועבר מ-Deutsche Welle למכון ליחסי תרבות זרה (Institut für Auslandsbeziehungen – IFA), המסונף וממומן על ידי משרד החוץ הפדרלי.
המשרד טען שהמהלך היה מבני "גרידא" ואינו קשור לכיוון העריכה ולתפוקה של האתר. שרת החוץ הגרמנית, אנאלנה בארבוק, לעומת זאת, סותרת טענה זו, המרמזת בראיון כי חששות לגבי תוכן שפרסם קאנטרה, במיוחד תוכן על אנטישמיות, היו גורם בהחלטה.
בעקבות ההודעה, 35 חברי מערכת קאנטרה פרסמו מכתב פתוח המופנה לבארבוק, המביע ספק כי ל-IFA יש את יכולות העריכה הדרושות להמשך מוצלח של הפרויקט המורכב הזה, שנבנה בקפידה במשך שנים רבות והוכח ככזה. מקור מצוין למתעניינים במזרח התיכון וביחסים של אירופה איתו. למכתב לא הייתה השפעה, וכל צוות המערכת התפטר במחאה.
ב-1 ביולי הועברה הנהלת קוונטרה, שלא היו בה עוד אנשי מערכת, מ-Deutsche Welle ל-IFA. IFA מסרה כי הפורטל יישאר בשליטתה העריכה עד שהעורך הראשי החדש, יאניס הגמן, יקים ועדת מערכת חדשה ויתחיל לעבוד באופן רשמי מתישהו בשבועות הקרובים.
תקופת מעבר זו בקאנטרה מייצגת הזדמנות ייחודית להתבונן ולהעריך את השקפותיה האמיתיות של ממשלת גרמניה לגבי המזרח התיכון ועמיה, בהתחשב בכך שפקידי מדינה עורכים כעת בגלוי פלטפורמה המפורסמת כ"גשר" של גרמניה לעולם האסלאמי.
לפני השינוי בניהול, קאנטרה זכתה לכבוד בשל הדיווח והניתוח האובייקטיבי, האינפורמטיבי, המעמיק שלה על המזרח התיכון והעולם האסלאמי הרחב, הן בגרמניה והן באזור עצמו.
זה כבר לא המצב. נכון לעכשיו, בהנחיית העריכה של IFA המזוהה עם משרד החוץ, נראה ש-Kantara מתמקד לא ביוזמת דיאלוג ודיון בין-תרבותי ובין-דתי, אלא באישור ההטיות והדעות הקדומות של ממשלת גרמניה לגבי מוסלמים, במיוחד פלסטינים, באמצעות מאמרי דעה שנחקרו וערוכים בצורה גרועה. .
אולי הדוגמה הטובה ביותר לעמדת המערכת החדשה של קאנטרה – ובהרחבה לדעותיה האמיתיות של ממשלת גרמניה על המזרח התיכון ועמיו – היא מאמר דעה, שכותרתו "תקשורת משבר והמזרח התיכון: לייק ושתף", שפורסם ב-25 ביולי.
המאמר, המנתח כביכול את הסיקור התקשורתי של מלחמת ישראל בעזה, מאת הסופר המרוקאי-גרמני סינב אל מסראר, ממסגר את הפלסטינים כעם אלים ואנטישמי מטבעו שמשקר לגבי סבלם, ההיסטוריה שלהם, תרבותם ותרבותם. מניעים פוליטיים להשמיץ את ישראל ולערער את היציבות בדמוקרטיות המערביות.
היא קובעת בסמכותיות, ללא ראיות או כל דבר שדומה לטיעון תומך, שעיתונאים פלסטינים המדווחים על רצח עם הם פעילי חמאס במסווה, שתמונות של מוות וסבל מעזה "מבוימות", שהפלסטינים שונאים את הכובשים הציונים על אדמתם אך ורק בגלל "אנטישמיות אסלאמית", שלמעשה אין רעב בעזה והתקשורת הבינלאומית לא מפרסמת בכוונה תמונות של "דוכני שוק מלאים ותחנות ברביקיו" ברצועה.
המחבר טוען, למשל, רעב ברצועת עזה, "על פי הסיווג המשולב לאבטחת מזון (IPC) דִוּוּחַלא היה ולא קיים". כמובן, ה דִוּוּחַ המקושר במאמר מציין בבירור: "בעוד שכל השטח (של רצועת עזה) מסווג במצב חירום (IPC שלב 4), למעלה מ-495,000 אנשים (22 אחוז מהאוכלוסייה) עדיין מתמודדים עם רמות קטסטרופליות של חוסר ביטחון תזונתי חריף (IPC Phase) 5)." ה-IPC מגדיר את שלב 5 בגיליון המידע שלו כ"רעב" ואומר שהדירוג הזה מיוחס רק לאזור שבו "יש לו לפחות 20 אחוז ממשקי הבית המתמודדים עם מחסור קיצוני במזון, לפחות 30 אחוז מהילדים סובלים מתת תזונה חריפה , ושני אנשים על כל 10,000 שמתים בכל יום בגלל רעב מוחלט או מאינטראקציה של תת תזונה ומחלות".
נראה, על פי קאנטרה וגורמי הממשל השולטים בו כיום, אפילו רעב כפי שאושר על ידי ה-IPC אינו באמת רעב כאשר הוא קורה לפלסטינים והוא מסייע על ידי ישראל.
עיוותי העובדות הבוטים בכתבה אינם מסתיימים בכך. המחבר גם טוען ש"אנטישמיות אסלאמית" הייתה הסיבה לכך שהמוסלמים בפלסטין התנגדו להשתלטות הציונית על אדמותיהם. היא מוסיפה, "בניגוד לגרמניה, המזרח התיכון עצמו מעולם לא השלים עם העבר הנאצי שלו".
זהו, מן הסתם, שקר אורוולי שאין לו מקום לחזור בשום פרסום עיתונאי רציני. מה מצביע על כך שלמזרח התיכון יש למעשה "עבר נאצי" שהוא צריך להשלים איתו? כמובן, כלום. הנאציזם הוא אידיאולוגיה מערבית בלבד – ובמיוחד גרמנית – ללא בסיס או קשר למזרח התיכון ולאוכלוסיות המוסלמיות המתגוררות בו.
למוסלמים באזור יש דעות קדומות לא נגד יהודים ויהדות – שנולדה וקודמה בעצמה במזרח התיכון ושגשגה תחת שלטון מוסלמי במדינות שונות ברחבי האזור במשך מאות שנים – אלא הציונים השולטים בישראל, שהרגו את יקיריהם, גונבים את אדמתם ומכלאים אותם בגטאות במשטרה כבדה במשך עשרות שנים.
"הנושא הפלסטיני נוצל כדי לערער את היציבות בדמוקרטיות המערביות", נכתב עוד במאמר.
נראה שהכותב, בדומה לממשלת גרמניה, כועס על כך שאנשים ברחבי העולם, כולל בגרמניה, מתנגדים לניסיון של ישראל להשמיד עם שלם.
אז האם באמת האינסטרומנטליזציה של "הנושא הפלסטיני", מה שזה לא אומר, מערערת את הדמוקרטיות המערביות? או שיכול להיות שהקלה והגנה על רצח העם של הפלסטינים היא מה שמערער אותם? הרי הרג חפים מפשע בהמוניהם – או מתן כיסוי כספי, משפטי ודיפלומטי לקטל – אינו עולה בקנה אחד עם ערכים המוצהרים של דמוקרטיות מערביות, כמו כיבוד זכויות האדם והחוק הבינלאומי. זו אולי הסיבה שהמאמר מנסה לטעון שהחורבן שכולנו צופים בו בזמן אמת בעזה הוא איכשהו "מבוים" – ממשלת גרמניה צריכה שזה יהיה מבוים כדי להמשיך להגיד לאנשים שיש לה את הרמה המוסרית.
עם מאמר אחד זה, שפורסם תחת שליטת עריכה של מכון המזוהה עם משרד החוץ, שרפה ממשלת גרמניה את ה"גשר" שלה לעולם האסלאמי. העובדה שהכתבה עדיין מופיעה על קאנטרה, ללא כל תיקון או הבהרה – אפילו כדי לתקן את השקר הבוטה ביותר של "אין רעב" – לאחר תגובה משמעותית של קהל היעד שלה לכאורה, מעידה על כך שגרמניה איבדה כל עניין ליזום דיאלוג עם העולם האסלאמי. היא רוצה שהפלטפורמה תנטוש בעצם כל יושרה עיתונאית, ותפרסם תוכן שתומך – בכל מחיר – במדיניות החוץ של הממשלה.
למה זה?
נראה שמאז תחילת רצח העם של ישראל בעזה לפני 10 חודשים, הדעות, המחשבות והשאיפות של העולם המוסלמי והדרום הגלובלי הרחב אינן חשובות לממשלת גרמניה. היא לא מעוניינת בשום דיאלוג או דיון, היא רק רוצה להמשיך במדיניות החוץ הקיימת כלפי האזור, שדואגת לדבר אחד ואחד בלבד: להתנקות מעול השואה בעיני מדינות המערב באמצעות הגנה על ישראל ללא תנאי ומסילה את המתנגדים להתעללות ישראלית כנאצים של ימינו. לפיכך, הוא מתייג את הפלסטינים, ובהרחבה את כל המוסלמים המגינים עליהם, כ"נאצים".
העורך הנכנס של קאנטרה, יאניס הגמן, אמר בראיון שנערך לאחרונה כי הוא והצוות שלו, ברגע שהם יתחילו לעבוד באופן רשמי, לא יאפשרו לעצמם "להפריע מבחינת התוכן, לא על ידי IFA ולא על ידי משרד החוץ".
הוא אמר שהוא "מתעצבן" מההצעה של אל מסאר וכי "המאמר לא היה מופיע בצורה זו תחת צוות קאנטרה החדש".
אולי יוכח שהוא צודק, וברגע שהקבוצה החדשה תשתלט, נראה חזרה לקאנטרה הישנה, שבה מאמרים כמו של אל מסאר לא ימצאו לעצמם מקום בדף הבית. עם זאת, ברגע שגשר נשרף, נדרש זמן ומאמץ משמעותי לבנות אותו מחדש. הפלטפורמה עומדת כעת בפני קרב עלייה כדי להוכיח שהיא יותר מאמצעי תעמולה ממשלתי.
אולם מה שהעתיד יביא, תקופת המעבר הזו בקאנטרה, והמאמר של אל מסראר, כבר לימדו אותנו רבות על ממשלת גרמניה וגישתה למזרח התיכון. הם הראו לנו שממשלת גרמניה רואה בישראל ישות צדקנית ומוסרית גם כשהיא מבצעת רצח עם, ואת המוסלמים כהמונים אנטישמיים, פשוטים אך מניפולטיביים, שרוצים לערער את היציבות בדמוקרטיות המערביות.
וזה, מרגיז ככל שיהיה, הוא אכן מידע רב ערך אם ברצוננו להבין ולהתמודד עם התגובה הגרמנית לרצח העם המתמשך של ישראל בעזה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
