מומחים גם מזהירים כי הרטוריקה הקודחת סביב ההגירה בבחירות המתגלגלות עלולות להחמיר משבר הומניטרי בגבול ולהקל על הצדקת מדיניות נוקשה.
בשנה שעברה, הארגון הבינלאומי להגירה, ישות של האו"ם, כינה את המסע מעבר לגבול ארה"ב-מקסיקו כ"נתיב היבשתי הקטלני ביותר עבור מהגרים ברחבי העולם בתעודה".
"יש הרבה על כף המאזניים מבחינת האופן שבו המדינה הזו רוצה לחיות", אמר האב ריי רידינג, שמתנדב עם מגורשים ומבקשי מקלט, לאל-ג'זירה. "כשאתה עושה דה-הומניזציה של אנשים, אתה יכול לעשות להם מה שאתה רוצה."
כדי להימנע מרשת של מחסומי משמר הגבול המשתרעים הרחק אל פנים ארה"ב, מהגרים רבים מבלים ימים של הליכה בדרכים נידחות בעומק המדבר, שם יש סיכוי נמוך יותר שייתפסו.
לאחר מסע ארוך דרך מקסיקו – שם מהגרים מתמודדים באופן שגרתי עם סחיטה, אונס והתעללות על ידי רשויות אכיפת החוק וקבוצות פליליות – ימי הטרקים במדבר מייצגים מבחן קטלני אחרון.
"המסע מחריד, והוא לא מתחיל בארצות הגבול. עבור אנשים רבים, זה מתחיל במרחק של אלפי קילומטרים משם", אמרה דורה רודריגז, עובדת הומניטרית שכמעט מתה במדבר בעצמה, כאשר אלימות פוליטית על ידי ממשל צבאי שנתמך על ידי ארה"ב באל סלבדור דחפה אותה לברוח לארה"ב בשנות ה-80.
באזור סביב הרי פעמון הכסף, כ-113 קילומטרים (70 מייל) צפונית לגבול ארה"ב עם מקסיקו, יש מעט הפוגה מהשמש. זה לפחות 87 מעלות פרנהייט – או 30 מעלות צלזיוס – עד 11:00, כאשר מתנדבים עם הקבוצה ההומניטרית No More Deaths יצאו לטיול הראשון שלהם.
הם שואפים להוריד מים ואספקה באזורים הידועים בפעילות מהגרים.
השטח הוא סלעי, לא אחיד ומכוסה בצמחים קוצניים המסוגלים ללבוש זוג נעליים חסונות אחרת. לצד קנקני מים ומבחר מאכלים מלוחים ועתירי קלוריות, משאירים המתנדבים דליים של גרביים עבות.
"משהו קל כמו נקע בקרסול או שלפוחית יכול להיות קטלני במדבר", אמרה קיילה נילאן, מתנדבת שעבדה עם No More Deaths במשך 10 שנים. "אם מהגר לא יכול לעמוד בקצב של הקבוצה שלו, הוא יכול ללכת לאיבוד או להישאר מאחור."
בעיות אחרות שבדרך כלל היו מהוות מעט סיכונים בריאותיים חמורים עלולות להוכיח קטלניות. חלק מהמהגרים מקבלים שלשול כאשר הייאוש דוחף אותם לשתות משקתות בקר מלאות באצות – והמצב עלול להוביל להתייבשות נוספת.
נילאן ואחרים כמוה מתעקשים שאמנם מקרי מוות של מהגרים מיוחסים לרוב לחשיפה לגורמים, אך הם תוצאה ישירה של מדיניות הגבולות של ארה"ב.
התווה לראשונה במסמך תכנון של משמר הגבול משנת 1994, "מניעה באמצעות הרתעה" הסתמכה על הנחה פשוטה: מיקוד משאבי אכיפת החוק בנמלי כניסה עירוניים ירתיע אנשים ממעבר. הרעיון יהיה שמהגרים יוותרו ברגע שיתמודדו עם "שטח עוין, פחות מתאים למעבר".
למרות שהמדיניות הזו לא הצליחה למנוע מהמהגרים להגיע לארה"ב, היא ללא ספק הצליחה להפוך את המסע שלהם לקטלני יותר.
גרג הס, החוקר הרפואי של מחוז פימה, אמר לאל-ג'זירה שזה נדיר יחסית למצוא גופות של מהגרים שנפטרו במדבר סביב טוסון בשנות ה-90, כאשר מדיניות הגבול החלה לראשונה להעביר מהגרים לאזורים מרוחקים יותר ויותר.
"אנחנו בממוצע כ-170 (מהגר שנפטר) נשארים בשנה אם אתה מסתכל משנת 2002 עד 2023", אמר, תוך שהוא מצטט נתונים של מחוז פימה. "זה בניגוד לפחות מ-20 בשנות ה-90".
במהלך היום, נילאן ושני מתנדבים נוספים מפילים 48 ליטר מים במספר נקודות במדבר. הם מחשבים נתיבי מהגרים נפוצים תוך שימוש בשילוב של מיפוי גיאוגרפי ואינדיקטורים כגון מיקומים שבהם נמצאו גופות לעתים קרובות.
מול אלמנטים אכזריים ובעלי חיים שואבים כמו ג'בלינות, נשרים וזאבי ערבות, גופות נעלמים לעתים קרובות עם מעט עקבות. נילאן אומר של-No More Deaths יש רופאים מתנדבים ומדריכים ציוריים שיעזרו להבדיל בין עצמות בעלי חיים מאלו של אדם.
בשעה 13:30, החום עלה ל-94F, או ל-34C לוהט. במהלך הקיץ, המתנדבים אומרים כי טמפרטורות של 116F, או 47C, שכיחות.
"אנחנו נמצאים בסיכון למחלת חום בעצמנו בשטח, ואנחנו צועדים למרחקים קצרים יחסית עם הפסקות תכופות בחזרה במשאית ממוזגת עמוסה במים", אמר נילאן. "תארו לעצמכם מה הסיכון למהגרים שבילו ימים בטיולים במדבר עם מעט אוכל ומים".
