"יצאה ידי חובתה" – טענה סוכנות הנסיעות "השטיח המעופף" לאחר ששלחה "בקשה" למלון עבור לקוחה עם מוגבלות. אולם מאחורי המילה "בקשה" עמדה אישה אמיתית, שחייה נעשו בלתי נסבלים במשך כל חופשתה עקב היעדר חדר רחצה מותאם. במקום להקפיד שבקשה חיונית זו תמולא, הסתפקה הסוכנות בהעברת המסר – "נא לשים לב צריכה מקלחון" – ובכך ראתה את חובתה כמלאה.
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות עדי ניר בנימיני, הורתה לשטיח המעופף וחייב את חברת הנסיעות לשלם פיצוי בסך 4,897 שקלים ובנוסף הוצאות משפט בסך 3,500 שקלים. התובעת, המתניידת עם הליכון בשל ניתוחים שעברה בברכיה, הזמינה חופשה לחג הפסח לשעבר במלון באילת. בעת ביצוע ההזמנה, היא הבהירה לנציגת החברה כי היא זקוקה לחדר עם מקלחון ולא אמבטיה.
למרות זאת, כשהגיעה למלון התברר כי דרישתה לא מולאה והיא שוכנה בחדר רגיל שאינו מתאים למוגבלותה. התובעת טענה כי מסרה לנציגת הסוכנות שהיא מתניידת עם הליכון ולכן זקוקה לחדר עם מקלחון. לדבריה, הובטח לה שתקבל חדר מתאים, אך בהגיעה למלון נאמר לה שאין הזמנה כזו. כתוצאה מכך, במשך כל החופשה היא לא יכלה להשתמש בחדר הרחצה בחדרה, ואף סבלה מבעיות בריאותיות נוספות, כיוון שהיא סובלת ממחלת עור הדורשת ניקיון גוף שוטף.
בעדותה תיארה התובעת את חוסר האונים שחשה עם גילוי שלא סופק לה חדר נגיש: "ואני באה לשם הם אומרים אין לנו חדר עם מקלחון, אמרתי איך זה יכול להיות? איך אני אתקלח? אנחנו נביא לך כיסא, אנחנו נביא לך את זה, אנחנו נביא לך את זה, אבל שום דבר לא יעזור לי. אם אני אכנס למקלחת אני כבר לא אצא משם".
חברת "השטיח המעופף" לא חלקה על כך שהתובעת ביקשה חדר עם מקלחון, אך טענה כי נציגתה הבהירה שמדובר ב"בקשה" בלבד שתועבר למלון, ולא בהתחייבות. לטענת החברה, היא העבירה את הבקשה לבית המלון ובכך "יצאה ידי חובתה". החברה טענה כי כאשר הגיעה התובעת למלון לא נותרו חדרים עם מקלחון.
השופטת ניר בנימיני דחתה את עמדת הנתבעת וקבעה כי יש להבחין בין בקשה רגילה של לקוח (כמו חדר עם נוף או קומה מסוימת) לבין בקשה הנובעת ממוגבלות פיזית. "כאשר מדובר בצורך ייחודי של לקוח הנובע ממוגבלות, הנטל עובר אל נותן השירות לוודא באופן אקטיבי כי הבקשה נקלטה, כי היא מיושמת, וככל שיש קושי, קמה חובה ליידע את הלקוח על כך מבעוד מועד", קבעה השופטת.
בית המשפט ציין כי על סוכנות הנסיעות לא להסתפק בהעברת הבקשה לבית המלון, אלא לוודא מול הספק שהבקשה אכן תמולא ולהודיע ללקוח על תוצאות הבדיקה. במקרה דנן, הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שביצעה בדיקה מקדימה או שהסבירה לתובעת באופן מפורש את האפשרות שבקשתה לא תמולא.
פסק הדין התבסס על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועל פסיקה קודמת בנושא אחריות סוכנויות נסיעות. השופטת הדגישה כי "מצב בו רק בעת הגעה לחופשה מתברר שלא ניתן מענה לבקשה ייחודית הנובעת ממוגבלות, כרוך בפגיעה קשה בזכות לכבוד ולשוויון שהן חלק מהזכויות הכלולות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
בית המשפט אף ציין כי בקביעת סכום ההוצאות, שהוא גבוה יחסית להליך תביעה קטנה, יש לקחת בחשבון את העובדה שהתביעה היטיבה לא רק עם התובעת עצמה אלא עם כלל ציבור הצרכנים והעלתה נושא בעל חשיבות ציבורית.
