ניו יורק, ארצות הברית – טשטוש מתכתי חלף על פני אוזנו של חאדר חליליה. הכדור, כל כך קרוב שהוא יכול לשמוע אותו, התנפץ לציור של רומיאו ויוליה על הקיר מאחוריו.
ככל שנשמעו יריות נוספות, חליליה ומשפחתו נפלו על רצפת ביתם בבית ג'אלה, ממש מחוץ לבית לחם בגדה המערבית הכבושה. חליליה עטפה את גופו על אחיו הצעיר אליוס כדי להגן עליו. הם נלכדו באש הצולבת בין הצבא הישראלי לקבוצת התנגדות פלסטינית.
"קיללתי, התפללתי בו-זמנית", אמר חליליה, כשהוא נזכר באותו אחר הצהריים ב-2003, כשהיה בן 23 ועדיין סטודנט בקולג'. "ואז אמרתי לעצמי, אם אי פעם נשרוד, אלך לשרת אותך, אדוני."
זה היה נדר שהוא ימלא אחריו. בשנה שעברה, הכומר חליליה ציין עשור להוביל את הכנסייה הלותרנית הגואל-סנט ג'ון בדייקר הייטס, שכונה בברוקלין, ניו יורק.
אבל במהלך תשעת החודשים האחרונים, מלחמת ישראל בעזה זרק לרווחה את זהותה של חליליה ככומר פלסטיני. הוא אחד ממנהיגי האמונה הפלסטיניים הבודדים בעיר ניו יורק – וככל הידוע לו, היחיד שהוביל כנסייה נוצרית.
הנראות הזו דרשה את חליליה להפוך לשגרירה מסוגה, להפריך תפיסות מוטעות ולחנך את תושבי ניו יורק לגבי המשמעות של להיות פלסטיני.
חלק מהאנשים שהוא פוגש רואים בעצם זהותו – כנוצרי פלסטיני – סתירה: הם חושבים שכל הפלסטינים הם מוסלמים.
"כשאני אומר להם שאני פלסטיני אמריקאי, כומר לותרני נוצרי, הם כל כך מתבלבלים. אבל למעשה, זה לא מבלבל, "אמרה חליליה.
חלק מהותי מחייו ומעבודתו הוא לעקור ממקומו רעיונות פוגעים על העם הפלסטיני, קבוצה אתנית ערבית המשתרעת על פני מספר דתות, כולל הנצרות, האיסלאם והאמונה הדרוזית.
חליליה נשאלת לפעמים, "מתי התנצרת?" התשובה שלו זהה בכל פעם.
"אני תמיד אומר להם, 'ביום השבועות, לפני 2,000 שנה'. לפני אלפיים שנה, ישוע נולד בבית לחם, פלסטין". לנצרות, כפי שהוא מציין, שורשיה במולדתו.
