"שום דבר לא מכין אותך לרגע שבו את מוצאת את עצמך בלב חאן יונס, עם רימון צמוד לגוף כי את מעדיפה למות מאשר ליפול בשבי. אלה לא מחשבות שאמורות להיות לבחורה בת 23." כך פותחת א׳, מפקדת בגדוד ברדלס, את הטור האישי שלה, בו היא חושפת לראשונה את המציאות המורכבת של להיות אישה לוחמת בעזה, ואת המחיר הכבד שהיא משלמת עד היום.
״בכיתה ג שאלו מה נרצה להיות כשנהיה גדולים אני אמרתי לוחמת. תמיד ידעתי שאהיה לוחמת בצבא. לא הייתה לי אופציה לשום תפקיד אחר. השילוב של אהבת הארץ שהוטמעה בי מהבית, הרצון לשירות משמעותי והעובדה שהייתי מאז ומתמיד ילדה פעלתנית, שלא יכולה לשבת לרגע, גרם לי להבין שאני חייבת שטח. קרבי ואקשן.
גדוד ברדלס הוא גדוד מעורב של גברים ונשים וחדש יחסית. עד המלחמה עסקנו במניעת הברחת סמים ואמל"ח. מהרגע שהתחילה המלחמה נלחמנו להתגייס. לאחר שבוע הוחלט שיוצאים. גייסו צוות מצומצם של מפקדים ואותי ביניהם. כך מצאתי את עצמי אחרי שנה באזרחות עולה שוב על מדים ונשק. היינו הצוות הנשי הראשון שנכנס לעזה. זה היה כל כך נדיר שכשעלינו על הרכב לרצועה, הנהג הסתכל עלינו ולא הבין מה אנחנו עושות שם. כשאמרנו לו שאנחנו הולכות איתו, קרא "שמעון, זה בנות! אנחנו מכניסים בנות" הוא אפילו ביקש להצטלם איתנו.
נשים מתמודדות עם אתגרים שאין לגברים. וזה מתחיל בדברים הקטנים כמו השיער, שנדחק מתחת לקסדה כל היום ואי אפשר לחפוף אותו כמו שצריך. או המחזור, שנאלצתי להמשיך חפיסת גלולות למשך 4 חודשים עד שחזרתי. היינו בעזה בחאן יונס חודשיים וחצי למרות שהיינו אמורים להיות רק 5 ימים לניסיון. שימשנו כחוצץ בין הגבול לשאר הרצועה כדי לוודא שלא חוזרים אחורה מחבלים ואזרחים.
יום אחד בעזה זו מציאות אחרת. נכנסים מיד לדריכות שיא. הפחד הכי גדול שלי תמיד היה להיחטף. לכן היה לי רימון עלי כי עדיף היה לי למות. אלה לא מחשבות שאמורות להיות לאף אדם.
בעזה קורים מצבים שלפעמים אי אפשר להביע במילים. יום אחד, הפצצה אווירית נפלה ממש כמה מטרים מאיתנו כשהיינו אני וחברה שלי בשמירה במוצב בקומה תחתונה. היינו בטוחות, שכל ברדלס נפלו. 30 לוחמים שהכרנו באופן אישי. לא יכולנו לבדוק כי אמרו לנו לא לזוז מחשש שהבנין יקרוס. רק לאחר חמש דקות יכולנו לבדוק אותם וגילינו שכולם בסדר.
אחרי זה הייתי צריכה לצאת לאפטר. אני מגיעה מסריחה, כי לא התקלחתי חודש ופתאום רואה אנשים בטיילת של בת ים, עיר מגוריי. והם אוכלים, נהנים. איזה מעבר קשה. רק לפני שנייה הייתי בלב חאן יונס.
גם כשהתברר לי שחבר הכי טוב שלי נהרג. לא ידעתי את זה כי אין בעזה טלפונים. לא הייתי בלוויה וגם את השבעה פספסתי. יצאתי ליומיים. פה הבנתי כמה אני מפסידה.
מלחמה היא לא משהו הגיוני, בטח לא המלחמה כזו. יש המון אנשים שחזרו עם עיניים שחורות, למרות שהם משדרים עסקים כרגיל. גם אני הפכתי כזו. היה לי אנטי לכל אחד. חברות שלי שנים ארוכות היו מתלוננות על החבר, לא היה כוח לשמוע אותן. נעלמתי להן. אפילו לאחיין שנולד בתחילת המלחמה. לא רציתי לראות אף אחד. הייתי מנותקת רגשית.
לסדנת אינהיל של עמותת אמפא הגעתי בטעות. בן זוג של חברה מהצוות יצא מלבנון ושמע על סדנה שמצליחה באמת לטפל. התלבטתי. כלוחמת, למדתי שאני הכי חזקה. אני כל יכולה. וכמפקדת, בכלל, אין דבר שאני לא יכולה לעשות. אני הכי חזקה עבור החיילים ועבור העם. לכן בונים חומות ודוחים כל מיני טיפולים שיכולים לפגוע בהן.
חברה שלי שכנעה אותי שאין לי מה להפסיד. ככה הגענו. היום אני יודעת שזה אחד הדברים הטובים שעשיתי לעצמי, אם רק מתמסרים. לא מתביישים מכלום. זה רוקן אותי בטירוף. הייתי צריכה לנשום שוב. ביום הראשון עשו לי אבחון מה רמת החרדה והחיוניות וכבר נערכו בדיוק עם טיפולים שאני צריכה אישית. במשך 5 ימים במלון מקסים במושב, עברתי מגוון טיפולים שהותאמו בדיוק לפי הצרכים שלי. מדובר היה בטיפולים פיזיים ורגשיים, מפגשים באחד על אחד ומפגשים קבוצתיים במגוון שיטות טיפול, כאלה שהכרתי וכאלה שלא.
הסשן האחרון היה לי הכי קשה. אני לא זוכרת ממנו כלום, רק שאחריו הרגשתי בן אדם חדש. הוצאתי הכל. בכיתי. נגעו לי בנקודות הכי כואבות, וזה מה ששחרר אצלי את כל המטען. הרגשתי שאני סוף סוף נושמת, חשק לעשות דברים.
הסדנה לימדה אותי כשאתה נלחם אתה מנסה להיות הכי חזק אבל גם צריך לא לשכוח במלחמה להיות מודע לעצמך. מאוד השתניתי. קיבלתי פרופורציות על החיים. הייתה לי שיחה עם גלעד, לוחם בן 40 שהיה בסדנה. הרגשתי שאת השיא שלי השגתי בגיל 23 בעזה. זה השירות המשמעותי ביותר שעשיתי. שום דבר אחר לא ישווה לזה. הוא הסתכל עלי ואמר לי "אבל זה מה שהיית רוצה לעשות כל החיים? אני אוהבת את מה שעשיתי וקיבלתי חיים מחדש. עכשיו אני מחפשת משמעות חדשה. לא תמיד צריך לדעת את התשובות מיד.״
הכותבת היא א׳, בת 23, מפקדת ביחידת ברדלס, עובדת בשירות לקוחות. לאור לקחה חלק בסדנת אינהיל לטיפול בטראומה של עמותת אמפא. העמותה מפעילה סדנאות לחיילים בתרומות. בימים אלה העמותה מגייסת משאבים לטובת המשך קיום הסדנאות.
